יוג'ין פארקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוג'ין פארקר
Eugene Parker
לידה 10 ביוני 1927
Houghton, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 במרץ 2022 (בגיל 94)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Eugene Newman Parker עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי plasma physics עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט הווארד רוברטסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • המדליה הלאומית למדעים (1989)
  • פרס ג'יימס קלארק מקסוול לפיזיקת פלזמה (2003)
  • Chapman Medal (1979)
  • מדליית ארקטובסקי (1969)
  • פרס ג'ורג' אלרי הייל (1978)
  • APS Medal for Exceptional Achievement in Research (2018)
  • John Adam Fleming Medal (1968)
  • פרס קיוטו למדעים בסיסיים (2003)
  • פרס האנס אלפוון (2012)
  • מדליית ויליאם בואי (1990)
  • מדליית קרל שוורצשילד (1990)
  • מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה (1992)
  • הרצאת הנרי נוריס ראסל (1969)
  • מדליית ברוס (1997)
  • פרס קראפורד לאסטרונומיה (2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוג'ין ניומן פארקראנגלית: Eugene Newman Parker;‏ 10 ביוני 192715 במרץ 2022) היה פיזיקאי אמריקאי שהתמחה בפיזיקה סולארית ופלזמה. בשנות ה-50, הוא הציע את קיומה של רוח השמש וכי השדה המגנטי במערכת השמש החיצונית הוא בצורת ספירלת פארקר, תחזיות שאושרו מאוחר יותר על ידי מדידות חללית. בשנת 1987, פארקר הציע את קיומן של ננו-התלקחויות (אנ'), שמהוות פתרון אפשרי לבעיית החימום הקורונלית (אנ').

פארקר קיבל את הדוקטורט שלו מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה ובילה ארבע שנים כחוקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת יוטה. ב-1955, הצטרף לאוניברסיטת שיקגו ובילה שם את שארית הקריירה שלו, כשהוא מחזיק בתפקידים במחלקה לפיזיקה, במחלקה לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה ובמכון אנריקו פרמי. ב-1967, נבחר פארקר לאקדמיה הלאומית למדעים. בשנת 2017, נאס"א העניקה לגשושית Parker Solar Probe את שמה לכבודו, זו החללית הראשונה של נאס"א שנקראה על שם אדם חי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארקר נולד בהוטון, מישיגן לגלן והלן (מקנייר) פארקר ב-10 ביוני 1927.[1] ב-1948, סיים את לימודי התואר הראשון שלו בפיזיקה באוניברסיטת המדינה של מישיגן. ב-1951, קיבל דוקטור לפילוסופיה מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה.[2] לאחר קבלת תואר הדוקטורט, בילה 4 שנים כחוקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת יוטה, לפני שהצטרף לאוניברסיטת שיקגו ב-1955, שם בילה את שארית הקריירה שלו.[2] שם הוא החזיק בתפקידים במחלקה לפיזיקה, במחלקה לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה ובמכון אנריקו פרמי.[3] ב-1967, פארקר נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים.[3]

השערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-50, פארקר הגה את התיאוריה של רוח השמש העל-קולית וחזה את צורת הספירלה של פארקר של השדה המגנטי הסולארי במערכת השמש החיצונית. המודל התאורטי שלו לא התקבל מיד על ידי הקהילה האסטרונומית: כשהגיש את התוצאות ל-The Astrophysical Journal, שני סוקרים המליצו על דחייתו. עורך כתב העת, סוברהמניאן צ'נדראסקאר, דחה את הסוקרים ופרסם את העיתון בכל מקרה.[4] התחזיות התאורטיות של פארקר אושרו על ידי תצפיות לווייניות כמה שנים מאוחר יותר, במיוחד בעקבות משימת מארינר 2 בשנת 1962.[5]

עבודתו של פארקר הגבירה את ההבנה של קורונה כוכבית (אנ'), רוח השמש, השדות המגנטיים של כדור הארץ ושל השמש, והאינטראקציות האלקטרומגנטיות המורכבות ביניהן. הוא פרסם מספר ספרי לימוד, כולל: "שדות מגנטיים קוסמיים" ב-1979, וספר נוסף על שדות מגנטיים באסטרונומיה של קרני רנטגן ב-1994. בשאיפה לטפל בבעיית החימום הקורונלית, הציע פארקר בשנת 1987 כי הקורונה הכוכבית עשויה להתחמם על ידי אינספור "ננו-התלקחויות" זעירות, הדומות להתפרצויות סולאריות מיניאטוריות שמתרחשות על גביי כל פני השמש. התיאוריה של פארקר הפכה למועמדת המובילה להסבר התופעה.[3]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארקר היה נשוי במשך 67 שנים לאשתו, נייז'ה, איתה נולדו להם שני ילדים. הוא מת בשיקגו ב-15 במרץ 2022, בגיל 94.[1][2]

פרסים והוכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1969: מדליית ארקטובסקי של האקדמיה הלאומית למדעים[6]
  • 1969: הרצאת הנרי נוריס ראסל של האגודה האמריקאית לאסטרונומיה[7]
  • 1978: פרס ג'ורג' אלרי הייל, חטיבת הפיזיקה הסולארית של האגודה האסטרונומית האמריקאית, הענקה הראשונה של הפרס[8]
  • 1979: מדליית צ'פמן, החברה המלכותית לאסטרונומיה[9]
  • 1989: המדליה הלאומית למדעים[10]
  • 1990: מדליית ויליאם בואי[3]
  • 1992: מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה[11]
  • 1997: מדליית ברוס
  • 2003: פרס קיוטו[12][13]
  • 2003: פרס ג'יימס קלרק מקסוול של האגודה האמריקנית לפיזיקה. ציטוט: "עבור תרומות מכוננות באסטרופיזיקת פלזמה, כולל חיזוי רוח השמש, הסבר על הדינמו הסולארי, ניסוח התיאוריה של איחוי מגנטי וחוסר היציבות המנבאת את בריחת השדות המגנטיים מהגלקסיה." [14]
  • 2010: חבר באקדמיה הנורווגית למדע ומכתבים[15]
  • 2017: נאס"א שינתה את שם הגשושית "Solar Probe Plus" ל-"Parker Solar Probe" על שם פארקר,[16] בפעם הראשונה שכלי חלל נקרא על שמו של אדם חי.[1][17] פארקר נכח בחניכתו ב-12 באוגוסט 2018.
  • 2018: מדליה להישג יוצא דופן במחקר של האגודה האמריקנית לפיזיקה. ציטוט: "עבור תרומות בסיס לפיזיקת החלל, פיזיקת פלזמה, פיזיקת השמש ואסטרופיזיקה במשך למעלה מ-60 שנה."[18]
  • 2020: פרס קראפורד באסטרונומיה[19]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוג'ין ניומן פארקר, Cosmical magnetic fields: their origin and their activity, Oxford: Clarendon Press, 2019, Oxford classic texts in the physical sciences, ISBN 978-0-19-851290-5
  • יוג'ין ניומן פארקר, Spontaneous current sheets in magnetic fields: with applications to stellar x-rays, New York: Oxford Univ. Press, 1994, International series on astronomy and astrophysics, ISBN 978-0-19-507371-3
  • יוג'ין ניומן פארקר, Conversations on electric and magnetic fields in the cosmos, Princeton, N.J.: Princeton Univ. Press, 2007, Princeton series in astrophysics, ISBN 978-0-691-12841-2

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוג'ין פארקר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Chang, Kenneth (2022-03-17). "Eugene N. Parker, 94, Dies; Predicted the Existence of Solar Wind". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-09-28.
  2. ^ 1 2 3 Eugene Parker, ‘legendary figure’ in solar science and namesake of Parker Solar Probe, 1927-2022 | University of Chicago News, news.uchicago.edu, ‏2022-03-16 (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 4 Eugene N. Parker (1912– ), web.archive.org, ‏2013-12-12
  4. ^ E. N. Parker, The martial art of scientific publication, Eos, Transactions American Geophysical Union 78, 1997-09-16, עמ' 391–395 doi: 10.1029/97EO00251
  5. ^ Chang, Kenneth (2018-08-10). "NASA's Parker Solar Probe Is Named for Him. 60 Years Ago, No One Believed His Ideas About the Sun". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-09-28.
  6. ^ "Arctowski Medal". nasonline. האקדמיה הלאומית למדעים. אורכב מ-המקור ב-29 בדצמבר 2010. נבדק ב-13 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Henry Norris Russell Lectureship". aas.org (באנגלית). האגודה האמריקאית לאסטרונומיה. נבדק ב-16 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "George Ellery Hale Prize – Previous Winners". spd.aas.org. AAS Solar Physics Division. נבדק ב-16 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Chapman Medal winners" (PDF). Awards, medals and prizes. Royal Astronomical Society. נבדק ב-9 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ The President's National Medal of Science: Recipient Details | NSF - National Science Foundation, www.nsf.gov
  11. ^ "The Gold Medal" (PDF). Royal Astronomical Society. 2021. נבדק ב-20 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Citation: Eugene Newman Parker". Kyoto Prize. Inamori Foundation. אורכב מ-המקור ב-11 בדצמבר 2013. נבדק ב-7 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Roach, John (27 באוגוסט 2003). "Astrophysicist Recognized for Discovery of Solar Wind". National Geographic News. נבדק ב-7 בדצמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Prize Recipient, www.aps.org (באנגלית)
  15. ^ Artikkel: Gruppe 2: Astronomi, fysikk og geofysikk, web.archive.org, ‏2011-09-27
  16. ^ N. Davis (31 במאי 2017). "Nasa's hotly anticipated solar mission renamed to honour astrophysicist Eugene Parker". The Guardian. נבדק ב-31 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "NASA Renames Solar Probe Mission to Honor Pioneering Physicist Eugene Parker". NASA. 31 במאי 2017. נבדק ב-31 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Award honors Prof. Eugene Parker's lifetime of physics research". UChicago News (באנגלית). 31 בינואר 2018. נבדק ב-1 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ "The Crafoord Prizes in Mathematics and Astronomy 2020". 30 בינואר 2020. נבדק ב-17 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)