יואניס ראליס
 | |||||
| רליס מברך את קציני גדודי הביטחון | |||||
| לידה |
1878 אתונה, ממלכת יוון  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 באוקטובר 1946 (בגיל 68 בערך) אתונה, ממלכת יוון | ||||
| מדינה | המדינה ההלנית (1941–1944) | ||||
| השכלה | אוניברסיטת אתונה | ||||
| מפלגה |
מפלגת העם, General Popular Radical Union | ||||
| בן או בת זוג |
Zaera Theotokis-Ralli | ||||
| שושלת Ralli family | |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
יואניס ראליס (ביוונית: Ιωάννης Δ. Ράλλης; 1878 – 26 באוקטובר 1946) היה ראש ממשלת יוון (ממשלת בובות) ממשתפי פעולה עם השלטון הנאצי במהלך כיבוש הציר של יוון במלחמת העולם השנייה, ראליס כיהן בתפקיד בין 7 באפריל 1943 ל-12 באוקטובר 1944, כשירש את קונסטנטינוס לוגוטהטופולוס בממשלת הבובות היוונית שבשליטת הנאצים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יואניס נולד לדימיטריוס ראליס, ראש ממשלת יוון לשעבר, והוא בא ממשפחה בעלת מסורת ארוכת שנים במנהיגות פוליטית, למד משפטים באוניברסיטת אתונה, בצרפת ובגרמניה. עם שובו ליוון הפך לעורך דין.
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1905 נבחר לראשונה כחבר פרלמנט. הוא נשאר בפרלמנט עד 1936, אז בוטלה הדמוקרטיה ביוון על ידי משטר 4 באוגוסט של יואניס מטאקסס.
ראליס השתייך במקור למפלגת העם היוונית השמרנית והמלוכנית, כחבר במפלגה זו כיהן בתפקידים שונים:
- שר חיל הים (4 בנובמבר 1920 – 24 בינואר 1921), תחת אביו ראש הממשלה דימיטריוס ראליס.
- שר הכלכלה (26 באוגוסט 1921 – 2 במרץ 1922), תחת ראש הממשלה דימיטריוס גונאריס.
- שר החוץ (4 בנובמבר 1932 – 16 בינואר 1933), תחת ראש הממשלה פנאגיס צלדאריס.
לאחר ניצחון מפלגת העם בבחירות ביוון ב-1933, הוא שירת את הממשלה החדשה תחת צלדאריס מתפקידים שונים. ב-1935, היה לו מחלוקת עם ראש הממשלה צלדריס, מנהיג המפלגה.
בבחירות 1935 ערך קמפיין יחד עם יואניס מטאקסס וג'ורגיוס סטרטוס כמועמד של מפלגת החושבים החופשיים, אך הפסיד בבחירות.
יוון הייתה בתקופה של חוסר יציבות פוליטית ונערכו שוב בחירות חדשות, הבחירות ביוון ב-1936. הפעם ראליס רץ יחד עם ג'ורג'יוס קונדיליס ויואניס תאוטוקיס והוא נבחר. הפרלמנט היה מחולק כאשר למפלגה הליברלית תחת תמיסטוקליס סופוליס יש רוב של מושב אחד והאופוזיציה התחלקה בין מונרכיסטים לקומוניסטים וכל פילוסופיה שביניהם.
מאוחר יותר באותה שנה כאשר הוכרז משטר 4 באוגוסט של מטאקסס, וב-4 באוגוסט 1936 פוזר הפרלמנט, הביע ראליס אי הסכמה מהפיכה פוליטית זו, למרות ידידותו האישית עם מטאקסס.
שיתוף פעולה עם הנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הפלישה הנאצית המוצלחת ליוון באביב 1941, ראליס היה הדמות הפוליטית היוונית הבולטת הראשונה מבין משתפי הפעולה עם כוחות הכיבוש הגרמניים[1]. הגרמנים קיוו שראליס יזכה לתמיכה מסוימת מהאליטות הפוליטיות היווניות שלפני המלחמה, שיוכל להחזיר את הסדר למדינה ושהוא יוכל להקים חזית אנטי-קומוניסטית נגד חזית השחרור הלאומית (EAM) והאתניקוס לייקוס אפלתרוטיקוס סטרטוס (ELAS).
חזית השחרור הלאומית - EAM הייתה התנועה העיקרית של ההתנגדות היוונית והיא נוצרה בתחילה על ידי ברית של המפלגה הקומוניסטית של יוון, המפלגה הסוציאליסטית של יוון, הרפובליקה היוונית העממית והמפלגה החקלאית של יוון, ELAS הייתה הזרוע הצבאית שלה. מכיוון שהאנטי-קומוניזם שימש בסיס משותף בין המפלגה הליברלית למפלגת העם, הרעיון של חזית מאוחדת נראה הגיוני.
רליס שינה את מועצת המשרד והיה גורם מרכזי ביצירת מה שנקרא "גדודי ביטחון" — קבוצות צבאיות למחצה משתפות פעולה שצוידו על ידי הוורמאכט ומוקדשות לרדיפת קבוצות התנגדות (בעיקר ELAS). בהיותו מנוסה יותר בפוליטיקה מקודמיו, גנרל ורופא דובר גרמנית, הוא היה מכובד יותר על ידי הגרמנים והוכח כיעיל יותר נגד תנועות ההתנגדות[2].
כל שלושת ראשי הממשלה בתקופת הכיבוש (גיאורגיוס צולקוגלו, קונסטנטינוס לוגואתטופולו ויאניס ראליס) עמדו בראש מה שהיה למעשה ממשלת בובות (1941–1944) הכפופה לחלוטין לשלטונות הכיבוש הנאצים, לפיכך, כולם לא הצליחו למנוע מהנאצים להטיל על יוון אגרות "שיקום" כבדות, ששולמו בסופו של דבר על ידי החרמת יבולים והפיכת רעב המוני נוראי שעל פי הצלב האדום, עלה בחייהם של כ-250,000 איש[3] עם זאת, לגרמנים לא הייתה תוכנית מכוונת של הרעבה של היוונים[4].
מאסר ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרור יוון, ראליס נידון למאסר עולם בגין שיתוף פעולה ובגידה. הוא מת בכלא ב-1946.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנו של יואניס ראליס, ג'ורג'יוס ראליס, הפך לראש ממשלה בין השנים 1980 - 1981. בשנת 1947 פרסם גאורגיוס ספר בשם יואניס ראליס מדבר מהקבר, שהורכב מטקסט מלא חרטה שכתב אביו במהלך מאסרו.
מערכת היחסים שלו במהלך כהונתו כראש ממשלה עוררה סנסציה באתונה של אותה תקופה, שניזונה מהעיתונות השמאלנית האנטגוניסטית[5].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Georgios Ghikas, Encyclopedia Πάπυρος-Larousse-Britannica, vol. 51, ערך יואניס ראליס, אתונה: Πάπυρος, 1992.
- מארק מאזוור, בתוך יוון של היטלר. חווית הכיבוש, 1941-44 (תרגום ליוונית), אתונה: Αλεξάνδρεια,1994 (1993).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Mark Mazower, Inside Hitler's Greece. The Experience of Occupation, 1941-44.(Greek translation), Athens: Αλεξάνδρεια, 1994(1993),125.
- ^ Mazower 1993, p. 146
- ^ Mazower 1993, p. 67
- ^ Mazower 1993, p.46
- ^ Markos Vallianatos, The untold history of Greek collaboration with Nazi Germany (1941-1944). Pelekys Books. 2014. p. 99.