יואן וודה האיום

יואן וודה האיום
Ioan Vodă cel Cumplit

לידה	1 בינואר 1521
הוצאה להורג	14 ביוני 1574 (בגיל 53) רושקאן, מולדביה
מדינה	מולדביה
שושלת מושאט
כינוי Ioan Vodă cel Viteaz יואן וודה האמיץ Ioan Vodă Armeanul יואן וודה הארמני אב שטפניצה צאצאים שטפאן החירש
שליט מולדביה פברואר 1572 – יוני 1574 (כשנתיים ו־17 שבועות) → בוגדאן לפושניאנו פטרו הפיסח ←

יון או יואן וודה האיום או יואן וודה האמיץ או יואן וודה הארמני (ברומנית:Ion או Ioan Vodă cel Cumplit או Ioan Vodă cel Viteaz או Ioan Vodă Armeanul, ולפי מספור מאוחר ביסטוריוגרפיה הרומנית יואן השלישי, Ioan al Treilea, ‏ 1521 - 14 ביוני 1574) היה שליט של נסיכות מולדובה בין פברואר 1572 ליוני 1574. הוא היה ככל הנראה בן לא חוקי של השליט שטפניצה ונכד של שטפן הגדול וניהל מאבק על השליטה בולאכיה השכנה ומרד בסולטאן העות'מאני .נפל בשבי בעקבות בגידת בויארים והוצא להורג באופן אכזרי במיוחד על ידי הטורקים. יואן כונה "האיום" על ידי הבויארים אליהם גילה יחס קשוח ואכזרי וכונה "האמיץ" על ידי העם.

קורות חייו

יואן נולד ב-1521. על מוצאו ונעוריו ידוע די מעט. במקורות שונים הוא נחשב ל"מולדובן", ל"פולני" או ל"ארמני".לפי השערה אחת, מקבולת יותר, הוא היה בן בלתי חוקי של השליט שטפניצה (שהיה בן של שטפן הגדול) ושל אישה ארמנית נשואה ששם משפחתה היה סֶרפֶּגׇה ומשם הכינוי Armeanul "הארמני".יואן היה אדם מלומד שידע לדבר פולנית וטורקית.

חייו בארצות שונות

יואן עשה ניסיון ראשון לכבוש את השלטון ב-1551 מידי השליט שטפן רארש. אחרי הכשלון הוא נמלט לפולין ואחר כך בשנים 1558-1553 לחצר הצאר איוואן האיום. בעת שהותו ברוסיה בעשור השביעי של המאה ה-16 נשא יואן לאישה את מריה, בת של הקניאז מרוסטוב, סימאון. כשעלה לשלטון במולדובה הוא קרא לאשתו לבתו למולדובה, אולם הן מתו אחר כך בעת מגפה. ב-1561 חזר יואן לפולין , בה היה לאחד ממקורבי הוויבוד של לובלין. אחרי הדחתו של שליט מולדובה, אלכסנדרו לפושניאנו על ידי דספוט וודה הראקליד יואן שאף שוב לזכות בכתר של נסיכות מולדובה. ב-1563 הוא שהה זמן-מה בחצר ח'אן הטטרים של קרים. מכיוון שלא הצליח לגייס סיוע מהפולנים, מהטטרים ומהגרמנים, נסוג יואן לקונסטנטינופול . הוא ליווה לשם כמתרגם את השגריר הפולני באימפריה העות'מאנית ושימש כדרגומן של חצר הסולטאן. בעקבות תלונות נגדו מצד אלכסנדרו לפושניאנו שחזר לשלטון , הוגלה יואן על ידי השלטון העות'מאני לחלב שבסוריה ואחר כך לאי רודוס. הוא התחיל לעסוק בסחר באבנים טובות ובדרך זאת התעשר וזכה למעמד.

עלייתו לשלטון מולדובה

בשנת 1572 עמד יואן במגעים עם הבויארים של מולדובה, ביניהם הפרקלאב של חוטין ירמיה גוליה מצ'רנוביץ שלא רווה נחת מהתקרבותו של השליט בוגדאן לפושניאנו לפולנים. הסולטאן סלים השני שלמד כי אחיות של בוגדן התחתנו עם פולנים ושהשליט הקיף את עצמו ביועצים מפולין, החליט לגרש אותו מהשלטון במולדובה. לפי מקורות אחדים כוח צבאי עות'מאני הגיע לסוצ'אבה והעניק ליואן את השלטון. לפי מקורות אחרים - אחרי שקיבל איגרת מינוי מהסולטאן , אסף יואן צבא של טורקים ושכירי חרב מתסליה, כבש את יאשי ועלה על כס הנסיכות. בשנת 1572 בתמיכתם של העות'מאנים ושל שליט ולאכיה אלכסנדרו השני מירצ'ה , הדיח יואן את בוגדן לפושניאנו אף על פי שזה קיבל סיוע מהפולנים. יואן נשבע להיות נאמן לסולטאן העות'מאני ואחרי שהגשים את שאיפותיו, עשה מאמצים להשכין יחסים טובים בו זמנית עם אימפריה העות'מאנית ועם פולין. מצד שני ניסה גם לסכסך בין שתי המעצמות. גריגורה אורקה תיאר אותו כך בכרוניקה שלו "Letopisețul "Țării Moldovei:

חריף בשכלו, ובעל כושר דיבור ,התבלט כמיומן לא רק בענייני השלטון בארצו אלא גם כראוי לעמוד בראשן על ארצות אחרות

מדיניותו

בענייני פנים רדף יואן את הבויארים ואת הכמורה ולא חסך בעינויים, בהוצאות להורג ובעונשים אכזריים כלפיהם. לכן כינו אותו "האיום". כבר במרץ-אפריל 1572 קבוצת בויארים ניסתה לסלקו מהשלטון, אבל הקושרים נתפסו והוצאו להורג. יואן הרג גם נציגי הכנסייה והפקיע נכסים רבים של המנזרים. את הבישוף ("ולדיקה") גאורגה הוא הורה להעלות על מוקד באשמת מעשי סדום .הוא ניסה להסתמך על בעלי האדמות הזוטרים, המכונים "רזש " (răzeși) , חידש את זכויותיהם על האדמות ואף העניק להם אדמות נוספות.

ציור של יואן וודה שצוייר ב-1850 על ידי הצייר גאורגה פנאיטסקו-ברדסארה

יואן וודה תמך במסחר באמצעות הנפקת מטבעות נחושת מכונים אקצ'ה (ברומנית -אַסְפְּרוּ) לפי הדגם העות'מאני על מטבעות אלה בצד אחד הופיע דמותו וכתובת רומנית-סלאבית באותיות קיריליות Otetz Moldovei " אבי מולדובה" - ובצד השני סמל הנסיכות, השנה (1573 (לפי הלוח של הכנסייה 7081 מבריאת העולם) והכתובת "Akce Ghereghie Moldovei " - אקצ'ה מטבעת מולדובה . יואן העתיק את בירתו מסוצ'אבה שהייתה קרובה לגבול פולין ליאשי. ב-1572 הוא העניק פריבילגיות לתושבי העיר ביסטריציה שבטרנסילבניה וטיפח יחסים טובים גם עם הסקסונים הטרנסילבנים שבעיר בראשוב, גם כן בטרנסילבניה. השליט ניסה להתקרב לפולין וגם לאימפריה ההבסבורגית. אולם בהתחלת שלטונו פרץ משבר בקשר עם פולין, ממנה הוא כבש ביולי 1572 את מצודת חוטין. אמנם המתחים שככו מהר וכבר ב-7 ביולי 1572 חתם על הסכם שבו הכיר את פולין כבעלת חסות על נסיכות מולדובה.

המלחמה בטורקים

שליט ולאכיה אלכסנדרו מירצ'ה שהיה בהתחלה בן בריתו זמם מזימות בחצר העות'מאנית לשם הדחתו של יואן והחלפתו על ידי אחיו של אלכסנדרו , פטרו הפיסח . כבר שנתיים אחרי עלייתו לשלטון של יואן, ב-1573 הדיוואן של הווזיר הגדול סוקולו מהמט פאשה דרש ממנו את הגדלת המס - החאראץ' - שנכפה על מולדובה על ידי האימפריה העות'מאנית - - מ-80,000 ל-120,000 זהובים לשנה - כלומר העלאה ב-50%. יואן כינס את אספת הארץ כדי לדון במדיניות כלפי העות'מאנים ודחה את הדרישות הסולטאן סלים השני .נוכח הצפי למלחמה דאג יואן לחימוש צבאו בנשק חם. הוא השיג סוללה של 110 תותחים , מתוכם 80 תותחים כבדים, כשחלק מהתותחים נבנו במולדובה. יואן הקים גם בתי מלאכה לייצור אבקת שריפה. כמו כן הוא גייס 40,000 אנשים מכל רבדיו החברתיים של העם. יואן חיפש עזרה אצל הפולנים אבל מלכם החדש ,הצרפתי הנריק לבית ואלואה שהועלה לכס המלכות של פולין בתמיכת הטורקים, לא היה מוכן לעזור, אף לא הרשה לגייס מתנדבים משטחי פולין במלחמה בעות'מאנים . מי שהסכים לסייע היה רק ההטמאן האוקראיני איוואן שוויירהובסקי שהגיע ב-20 במרץ למחנה של יואן עם כוח של קוזאקים מזפורוז'יה. , כ-1400-1200 במספרם . באביב 1574 חדר אלכסנדר מירצ'ה למולדובה בתמיכה עות'מאנית.

קרב ז'ילישטה

כששמע הסולטאן סלים השני שיואן לא הסכים להעלות את החאראץ' הורה לשלוח נגדו 20,000 לוחמים ולאכים ו-2,000 סקלרים ועוד כוח עות'מאני של 20,000 חיילים, יש והביאו איתם את הטוען לכתר, פטרו הפיסח. ההטמן הקוזקי יצא למשימת מודיעין על יד המחנה של האויבים ביישוב ז'ילישטה, שנמצא דרומית-מזרחית מפוקשאן על נחל רמנה (רמניקו סראט) נודע לו שחיילי האוייב עייפים אחרי המסע ופירקו את הנשק והתירו את הסוסים. אז ב-15 באפריל 1574 תקף אותם יואן וודה במפתיע מהרבה צדדים, יחד עם הקוזקים כשצבאו מנה רק 9000 לוחמים רומנים, מתוכם 900 פרשים ובראשם הוורניק דומבראווה ו-1200 קוזקים . לצבא הוולאכי-עות'מאני נגרמו אבדות קשות. השליט הוולאכי ואחיו נמלטו לבראילה.

בהמשך פנה יואן לבראילה שבה נמלט פטרו הפיסח. בקרב שהתנהל שם נחל יואן ניצחון נוסף, אחר כך שם פעמיו לבוג'אק על מנת לסייע לקוזאקים. הוא ניצח שלושה כוחות עות'מאנים בבנדרי ובצ'טאטיה אלבה. חלק מצבאו, בפיקוד הוורניק של "הארץ התחתונה" פלש לוולאכיה עד לבוקרשט והדיח את השליט והחליף אותו בבויאר הנאמן וינטילה - שהפך למשך ארבעה ימים בלבד ל"וינטילה וודה" והודח

קרב רושקאן

בקיץ 1574 קואליציה צבאית של טורקים, טטרים וולאכים פנה שוב למולדובה ,הפעם עם 200,000 לוחמים בעוד שלמולדבים ובני בריתם הקוזקים היו 30,000. יואן וודה סמך הרבה על תותחיו ועל מהירות פרשיו הרכובים על סוסים מולדביים. הוא הצליח להביס ולגרש את הטטרים בעוד שילח את גוליה להגן על הגבול בדנובה נגד הטורקים. הטורקים הצליחו לחצות את הגבול, ואז גוליה נמלט אל בריכת קאהול שם נמצא יואן עם צבאו. הקרב התנהל על ידי בריכת קאהול. גוליה עם פרשיו בגדו ועברו לצד העות'מאנים. הטטרים בהגעתם הגבירו את הלחץ על הלוחמים המולדבים והם נסוגו אל הכפר הסמוך רושקאן. אחרי התנגדות ארוכה ומיואשת, יואן וודה הסגיר את עצמו כאשר קיבל הבטחות שלוחמיו לא יחוסלו. ב-11-10 ביוני 1574 הטורקים רצחו אותו. הוצאתו להורג נעשתה על ידי קריעת גופו באמצעות קשירתו לזנבות שני גמלים שהופנו לכיוונים הפוכים. לוחמיו חידשו אז את הלחימה כדי לנקום את מות השליט.

חייו הפרטיים

יואן וודה התחתן ברוסיה עם מריה, בתו של הקניאז של רוסטוב והיא ילדה לו בן, פטרו. מאוחר יותר ב-1574 הציע לו הצאר איוואן האיום להתחתן שנית עם בת קניאז אחרת. אולם הוא נשא לאישה את מריה הורו, בתו של הבויאר לופיה הורו, פרקלאב של חוטין.

צאצאים

• פטרו
• שטפן החירש (Ștefan Surdul) , היה שליט ולאכיה בין יוני 1591-נובמבר 1592

מקרב בני משפחתו כיהנו עוד כשליטי מולדובה:

• איוואן פוטקובה או ניקוארה פוטקואבה ("המתולתל")-אח למחצה, מצד אמו
• אלכסנדרו סרפגה, אח למחצה מצד אמו
• פטרו הקוזאק , אחיו של יואן וודה

הנצחה

בול הדואר של רפובליקת מולדובה משנת 1995 עם דיוקנו של יואן וודה האיום

• בשנת 1995 הנפיק הדואר של רפובליקת מולדובה בול עם דיוקנו של יואן וודה האיום.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יואן וודה האיום בוויקישיתוף

• Claudiu Pădurean Lucruri inedite despre Ion Voda cel Cumplit

aprilie 2013‏ 12 Cultura, în România liberă (שלאודיו פדוריאן - חמשה דברים לא ידועים על יון וודה האיום- בעיתון "רומניה ליברה")

• Monedele Moldovei - catalog - 20. Ioan Vodă cel Cumplit.pdf Cristian Dincă

באתר אקדמיה.

לקריאה נוספת

• Aurel Decei Istoria Imperiului Otoman, până la 1656, Editura Științifică și Enciclopedică,București 1978

(אאורל דצ'יי - תולדות האימפריה העות'מאנית עד 1656)

• Nicolae Iorga Femeile în viața neamului nostru. Chipuri, datini, fapte, Paul Editions, București 2018 isbn=978-606-94531-4-8
• Stănel Ion - Ion Vodă cel Viteaz în Vasile Mărculeț (red) Dicționarul Domnilor Țării Românești și ai Moldovei , Editura Meronia, București 2005
• Nikolai Ivanovich Kostomarov Ivan Svierhovski, Ukrainski kazatski hetman XVI viika Istoričeskije monografii i izsljedovanija, Tipogr. Transjelja, 1872

Vol 2 p.1-35