יהודה רידר

יהודה רידר
	אין תמונה חופשית
לידה	1928; רפובליקת ויימאר
פטירה	פברואר 2013 (בגיל 85 בערך); ג' באדר ה'תשע"ג; ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
	מרץ 1981 – ספטמבר 1982; (כשנה ו־26 שבועות)
	→ זאב פרידמן (חבר) (ראש המינהלת המקומית) שלום ואך ←

יהודה רידר (1928 - ג' באדר ה'תשע"ג, פברואר 2013) היה ראש המועצה המקומית הראשון של קריית ארבע. בשנות ה-50 היה מראשי מחתרת ברית הקנאים, וריצה עונש מאסר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בגרמניה ב-1928 למיכאל ואסתר. עלה ארצה ב-1937, והיה מזוהה עם אגודת ישראל^[1]. לאחר קום המדינה היה מורה לעולים מתימן במעברת עין שמר, אך בשל טענותיו, אותן שאל מעל דפי העיתונות^[1], הוא פוטר.

בתחילת שנות ה-50 היה מראשי מחתרת ברית הקנאים, והיה אמור להטיל רימון עשן לאולם הכנסת בעת הדיון על גיוס נשים לצה"ל. במאי 1951 נעצר עם שאר חברי המחתרת במעצר מנהלי. הוא הועמד לדין עם שלושת מנהיגי המחתרת הנוספים (בהם הרב מרדכי אליהו, שהמשיך לשמור על קשרי חברות עם רידר), הודה ב-25 סעיפי אישום וב-1952 הוא נידון לשנת מאסר בפועל^[2]. ב-1953 נעצר שוב בחשד להטמנת פצצה בבניין משרד החינוך בירושלים, אך שוחרר בערבות לאחר כשבוע מחוסר ראיות שקשרו אותו למעשה^[3].

בשנות ה-70 היה סגן מנהל מחלקת התברואה בעיריית ירושלים^[4].

לאחר כינון מועצה מקומית בקריית ארבע במרץ 1981 מונה לראש המועצה. כיהן בתפקיד עד ספטמבר 1982. שלושה שבועות לאחר מכן נעצר עם שלושה מתושבי היישוב בנסיבות שלא הובררו, ושוחרר בערבות למחרת לאחר ששיתף פעולה בחקירתו^[5].

היה מראשי גוש אמונים, שם נמנה עם קבוצת "לאו"ר" (למען אחי ורעי) שתמכה בעצורי המחתרת היהודית^[6].

נפטר בג' באדר ה'תשע"ג (פברואר 2013) ונקבר בהר המנוחות^[7].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתו נורית נישאה לרב ראובן בן עוליאל, רב היישוב כרמי צור. בנם עמירם בם עוליאל הורשע ברצח בני משפחת דוואבשה בדומא^[8].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² משטר הכפייה במחנות נמשך, הצופה, 23 בינואר 1950
^ פסק הדין במשפט קנאי הדת, דבר, 26 במרץ 1952
^ סניגורי עצורי המחתרת תובעים שחרורם או האשמתם, הַבֹּקֶר, 14 ביוני 1953
^ גד ליאור, עובדי עיריית ירושלים - כמעט כולם מצטיינים, מעריב, 4 בינואר 1977
^ תושבי קרית-ארבע נסערים מן "המעצרים המסתוריים הליליים", מעריב, 14 באוקטובר 1982
^ יאיר פידל, הגוש התעורר ומתנצח, חדשות, 21 ביוני 1984
^ קברו באתר Gravez
^ חופי עמוס, "הילדים של המגזר": מסע בעקבות המצית מדומא, באתר nrg‏, 8 בינואר 2016

[משטר-1] ¹ ² משטר הכפייה במחנות נמשך, הצופה, 23 בינואר 1950

[2] פסק הדין במשפט קנאי הדת, דבר, 26 במרץ 1952

[3] סניגורי עצורי המחתרת תובעים שחרורם או האשמתם, הַבֹּקֶר, 14 ביוני 1953

[4] גד ליאור, עובדי עיריית ירושלים - כמעט כולם מצטיינים, מעריב, 4 בינואר 1977

[5] תושבי קרית-ארבע נסערים מן "המעצרים המסתוריים הליליים", מעריב, 14 באוקטובר 1982

[6] יאיר פידל, הגוש התעורר ומתנצח, חדשות, 21 ביוני 1984

[7] קברו באתר Gravez

[8] חופי עמוס, "הילדים של המגזר": מסע בעקבות המצית מדומא, באתר nrg‏, 8 בינואר 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]