יהדות פראגה

בית הכנסת פראגה , בשנות ה-70 של המאה ה-19

יהדות פראגה הייתה קהילה יהודית עתיקה בעיר פראגה (לימים סופחה פראגה והייתה לרובע בוורשה) שבפולין, לפחות מהמאה ה-17. במהלך ההיסטוריה של הקהילה היהודית היא הייתה חלק גדול מאוכלוסיית פראגה. במהלך השואה הושמדה הקהילה ברובה במחנה ההשמדה טרבלינקה. לאחר השואה התבססו בפראגה ניצולים יהודיים, וחידשו בה את הקהילה היהודית של פראגה ושל ורשה. הרכוש והמבנים של הקהילה היהודית שרדו ברובם את המלחמה, אך הוזנחו במשך השנים. כיום קהילת יהודי פראגה מסונפת לקהילה הוורשאית.

היסטוריה

בפראגה הייתה קהילה יהודית עתיקה, שהתקיימה בה לפחות מעת הוכרה כעיר. בשנת 1755 הסיים הפולני נתן את רשותו ליהודים להתיישב בפראגה ולייסד בה קהילה יהודית. קהילה זו הייתה ראשיתה של יהדות ורשה, לפני שהתפשטה הקהילה היהודית בוורשה מעבר לתחומי פראגה. יהודי פראגה יסדו בית קברות סמוך לפראגה, במערב רובע טרגובק (שהייתה באותה התקופה חלק מפראגה): בית הקברות היהודי ברודנו (מוכר גם בשם "בית הקברות היהודי של פראגה"). מועד תחילת הקבורה בבית הקברות בפראגה אינו ברור, ועדויות מהמהנדס ע. הרשטיין שביקר במקום לפני מלחמת העולם השנייה ומצא שם קברים כבר מ-1765 (ה'תקכ"ה), מעלות כי הייתה בו קבורה בלתי-חוקית לפני שהושג כתב הזכות לקבורה בו. בשנת ה'תק"ם (1780) השיג שמואל זביטקובר כתב-זכות מהמלך האחרון של האיחוד הפולני-ליטאי סטניסלאב פוניאטובסקי המאשר חכירה לצמיתות של שטח בגודל כ-6 דונם לשם הקמת בית קברות מגודר עם ביתן שמירה, בעלות של 400 זהובים לשנה; בכתב הזכות הופיע זביטקובר כמנהל בית הקברות. בהמשך, לאור סכסוכים בין זביטקובר לבין הקהילה היהודית בפראגה ובוורשה, הוקם בית הקברות היהודי בוורשה.

במרד קושצ'ושקו התייצב ברק יוסלביץ' לקריאת קושצ'ושקו לצאת נגד השלטון הרוסי, ויחד עם יוסף ארונוביץ הם הקימו יחידת פרשים יהודית. 500 מתושבי פראגה הצטרפו לגדוד שבפיקודו של יוסלביץ'. רבני פראגה נתנו את ברכתם, וכן פסקו כי הלחימה מותרת גם בשבת. אספקת המזון הכשר ניתנה על ידי הקהילה היהודית הפראגאית. לאחר מותו, הונצח יוסלביץ' באחד מרחובות פראגה. בימי טבח פראגה , עם כיבוש פראגה בידי הרוסים (במהלך מרד ורשה, כחלק ממרד קושצ'ושקו), בשנת 1794 (ה'תקנ"ה), ב-4 בנובמבר (י"א בחשוון) נטבחו רבים מיהודי פראגה, לצד שאר תושבי המקום. הודות לפעילותו של שמואל זביטקובר, שתגמל את הקוזאקים עבור הצלת יהודי המקום, ניצלו מאות יהודים ממוות.

בר ברגסון, בנו ויורשו של שמואל זביטקובר ותומך בולט של תנועת החסידות, ייסד בפראגה בית כנסת.

בשואה

במהלך מלחמת העולם השנייה, אחר שנכבשה ורשה על ידי גרמניה הנאצית, ולאחר שהשלימו הגרמנים את תיחום גטו ורשה בשנת 1940, הצטוו יהודי פראגה לעבור לגטו ורשה. משם נשלחו בהמשך אל מותם במחנה ההשמדה בטרבלינקה.

היהודים שהסתתרו במהלך השואה בתוך האוכלוסייה הפולנית, חזרו לפראגה עם שחרורה (בשנת 1944), ובהמשך הצטרפו אליהם מסתתרים ופליטים נוספים מאזורים משוחררים בפולין. הקהילה היהודית בוושה קמה מחדש בשטח פראגה, שכן זה נותר ברובו בלא שנהרס במהלך המלחמה (בשונה ממרכז ורשה, שנחרב כולו). בפראגה, הוקם הוועד היהודי לעזרת ניצולי השואה. ועד זה שוכן בבניין בית החינוך היהודי, ברחוב יאגלונסקה 28. בית הכנסת היהודי שבאותו הרחוב שרד את המלחמה, וב-21 ביולי 1945 נערכה בו התפילה הראשונה לאחר המלחמה. בית הקברות היהודי ברודנו הוזנח במהלך המלחמה ולאחריה, ומצבותיו נבזזו למטרות בנייה שונות. רק החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החל בית הקברות לעבור תחזוקה קלה ושימור.

לאחר השואה

הרכוש היהודי והנכסים שהיו בידי הקהילה היהודית עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובהם בתי החרושת, בתי הכנסת, מקוואות, בית הסטודנטים (בו שהה גם מנחם בגין בזמן לימודיו באוניברסיטת ורשה), בית החינוך היהודי על שם ברגסון, כל אלו שרדו את השואה כמעט בלא נזק. אמנם מבנים אלו לא תוחזקו ונשמרו, וכך חלק מהמבנים נהרס ופורק, או ששינוי את ייעודם.

בין מבני הקהילה היהודית בפראגה:

• בית הכנסת פראגה - מבנה מעוגל שנבנה בשנת 1835, במימונו של גבריאל ברגסון , בנו של בר ברגסון. נבנה על ידי האדריכל יוזף גז'גוז' לסל . בית הכנסת שרד את מלחמת העולם השנייה, אך נהרס בשנות ה-50 של המאה ה-20. כיום נמצא בשטחו גן שעשועים, עם שלט המנציח את המבנה.
• בניין המקווה בפראגה - מבנה דו-קומתי שנבנה במהלך מלחמת העולם הראשונה על פי תוכניתו של נחום הורנשטיין. המבנה שופץ בעזרת עיריית ורשה והקהילה היהודית של ורשה. נכון למאה ה-21 הוא עדיין משמש כמקווה.
• בית החינוך היהודי על שם מיכאל ברגסון - מבנה משנת 1914, שנבנה ביוזמת מיכאל ברגסון , נשיא הקהילה היהודית באותן השנים. נבנה על ידי האדריכל הפולני-יהודי הנריק שטיפלמן ועמיתו סטניסלב וייס . הבניין ממוקם ברחוב יאגילונסקה 28. לאחר מלחמת העולם השנייה הותאם המבנה לשימוש התיאטרון היהודי בוורשה. כיום המבנה בשימוש תיאטרון וגן ילדים.
• מעונות הסטודנטים היהודים בוורשה - בניין שנבנה במהלך השנים 1924–1926, במימון האגודה למען הסטודנטים היהודים. המבנה שימש מעון עבור הסטודנטים היהודים שלמדו במוסדות להשכלה גבוהה בוורשה, והוא אובזר בסטנדרטים גבוהים במיוחד. טרום מלחמת העולם השנייה התגוררו בבניין כ-300 סטודנטים. מהמפורסמים שבהם הוא מנחם בגין, לימים ראש ממשלת ישראל, שהיה באותם הימים סטודנט למשפטים באוניברסיטת ורשה. המבנה ממוקם ברחוב יוזף שירקובסקי 7, וכיום הוא משמש כמלון למשטרת ורשה.

בשנת 2014 נחנך מוזיאון למורשת פראגה (פול'), על ידי עיריית ורשה בשיתוף עם ארגון הקהילה היהודית בוורשה, ובעזרת כספים מהקרן של האיחוד האירופי. המוזיאון כולל גם היסטוריה של יהודי המקום. המוזיאון נמצא במתחם הבניינים ברחוב טארגובה 50/52, בפראגה.

דמוגרפיה יהודית

בשנת ה'תק"ך (1760) מנתה הקהילה היהודית בפראגה אלפי יהודים.

בראשית המאה ה-19 התגוררו בפראגה כ-5,000 יהודים, ובאמצע אותה המאה הם היו כשליש מאוכלוסיית המקום. האוכלוסייה היהודית גדלה עוד, ובמחצית המאה ה-20 היהודים היו כבר 40 אחוז מכלל האוכלוסייה.

מסחר וכלכלה

יהודי מוכר לחמים בפראגה, 1880. חיתוך עץ מאת אנדז'יי ז'קובסקי (פול'), הספרייה הדיגיטלית במזוביה (פול')

יהודי פראגה היו מאופיינים בלבושם היהודי המסורתי. עיסוקם העיקרי של יהודי פראגה היה בעיקר במסחר, אך היו בהם גם בעלי מלאכה כמו בנאים, נגרים, חייטים, שוחטים, וכן בעלי מקצועות כמו רופאים, עורכי דין, בעלי הוצאות ספרים, אומנים ועוד. יהודיה האמידים של פראגה בנו בתים רחבים ומפוארים מאבן, וכן החזיקו מפעלי בנייה במסגרתם נבנו בפראגה בתי כנסת ומקוואות, ובכך תרמו לפיתוח העיר. הסוחר והרוקח ג'וליאן יוזף רוז'יצקי הקים בפראגה שוק סחורות ששימש את כל אותו האזור. השוק שנפתח ב-1881 קיים עד היום, ומוכר בשם "באזאר רוז'יצקי ".

חיים תורניים

בפראגה יצא לאור כתב העת יגדיל תורה, שנערך על ידי אברהם בנימין גלוביצ'ובר, תושב פראגה.

בפראגה התגורר רבי מנחם זמבה, שבביתו היו חבורות לימוד אליהן הצטרפו עילויים מכל הסביבה ומחוצה לה.

אישים בולטים

בין יהודי פראגה (העיר או הפרוור) נמנים:

• שמואל זביטקובר - סוחר בעל הון יהודי-פולני במאה ה-18, ספק צבאי ותעשיין, שתדלן ומקורב לשלטונות. התגורר בפראגה החל משנת 1756 (ה'תקט"ז) או 1757 (ה'תקי"ז), ובה היו כמה ממחסניו ובתי החרושת שלו. על שמו נקראה שכונה בפראגה: "שמולוביזנה" (פול') (כיום חלק ממחוז בפראגה, בסמיכות למחוז טרגובק), שתחומה הוא בשטח בו הייתה אחוזתו. שימש בפועל במשרת פרנס קהילת פראגה, וכן ייסד בית כנסת בפראגה שהוכר על שמו.
• רבי שלמה זלמן ליפשיץ (ה"חמדת שלמה") - רבה של פראגה משנת ה'תקע"ט (1819) ואילך. שנתיים לאחר מכן היה רב של כל ורשה.
• רבי ישעיה מושקט - רבה של פראגה במאה ה-19.
• רבי יהושע השיל לוין - רבה של פראגה החל משנת תרל"א. בשל סכסוכים עם תושביה החסידיים עזב את משרתו זו כעבור זמן מועט.
• רבי משה פנחס טרונק - רבה של פראגה בשלהי המאה ה-19.
• רבי רבי יצחק גרודזינסקי - התגורר בצעירותו, עם הוריו, בפראגה.
• רבי מנחם זמבה - יליד פראגה, מגאוני יהדות פולין וממנהיגיה טרום השואה.
• שלמה אשכנזי - חוקר יהדות ופולקלור יהודי, פעיל סניף המזרחי בפראגה.
• שמחה פטרושקא - סופר, אנציקלופדיסט, עיתונאי, פובליציסט ומתרגם, יליד פראגה. כונה "העילוי מפראגה".
• משה פראגר - סופר ופובליציסט חרדי, מקים גנזך קידוש השם. יליד העיר, שאף קרא את שם משפחתו, אותו אימץ בעת פעילותו החשאית, על שם עיר הולדתו.

קישורים חיצוניים

• גבריאל וייסמן, פראגה (ספר קהילה), תל אביב תשל"ד, באתר אוצר החכמה
• קהילת יהודי פראגה (וורשה), באתר בית התפוצות
• ורשה האמיתית ? חיי היומיום ברובע פראגה - אפקים מטיילים, באתר אפקים מטיילים, ‏6 בנובמבר 2015
• קהילות ורשה ופראגה - שורשים ואילנות- חקר משפחות יהודיות, באתר שורשים ואילנות- חקר משפחות יהודיות, ‏1 ביולי 2021