יהדות ברבדוס
יהודים חיים בברבדוס כמעט ללא הפסקה מאז 1654.
הגעת היהודים לברבדוס היא תוצאה ישירה של האינקוויזיציה הספרדית וגירוש ספרד. ב-1492 היו יהודים שנמלטו מהרדיפות מחצי האי האיברי לברזיל, ושם נשארו עד המאה ה-17. יהודים אלו נאלצו להימלט שוב ממה שהייתה בעבר ברזיל ההולנדית (במיוחד מרסיפה, שם הייתה קהילה יהודית גדולה) לאחר שנכבשה ב-1654 על ידי האימפריה הפורטוגזית.
האוכלוסייה הברבדית המוקדמת גדלה משני מקומות נוספים. בשנת 1664 פורק היישוב היהודי בקאיין, גיאנה הצרפתית, וכמה מתושביו עברו לברבדוס.[1] בשנת 1674 עברו למקום גם תושבים מסורינאם בעקבות כניעתה להולנדים. גורשו רוב יהודי סורינאם לג'מייקה, אך מעטים הצליחו להגיע בברבדוס.[1] בתקופה זו הוקמו שתי קהילות. הראשונה התרכזה סביב בית הכנסת נידחי ישראל בבירה ברידג'טאון, ואחת קטנה יותר בצפון ספייטסטאון. בברידג'טאון, 54 מתוך 404 התושבים היו יהודים.[1]
בניגוד ליהודי סורינאם, מעט מאוד מהספרדים הברבדים היו בעלי מטעים. בהתחשב בגודלה הקטן של ברבדוס, כל האדמה הניתנת לעיבוד, כבר עובדה בשנות ה-60 של המאה ה-19. מתיישבים יהודים רבים עסקו בגידול סוכר וקפה. בעוד שממשלת בריטניה ראתה ביהודים אנשי עסקים וסוחרים טובים, הסוחרים הבריטים האשימו אותם בביצוע עסקאות עסקיות בלתי חוקיות. היהודים הואשמו בסחר פורה מדי עם ההולנדים, לעומת הסוחרים הבריטיים. ב-1661 שלושה סוחרים יהודים בברבדוס ניסו להגדיל את המסחר בין ברבדוס למושבה הבריטית בסורינאם. בזכות זאת צברו היהודים עושר רב, אך הרגיזו עוד יותר את הסוחרים הבריטים. ב-1679 חיו בברבדוס כמעט 300 יהודים.[2]
ב-23 באוקטובר 1668 נאסר על יהודי ברבדוס לעסוק במסחר. בנוסף על כך, נאסר על יהודים להעסיק נוצרים, לרכוש יותר מעבד זכר אחד, והיהודים אולצו לחיות בגטו יהודי בברידג'טאון.[3][4]
במהלך המאה ה-18 המשיכה הקהילה היהודית בברבדוס לצמוח ולהצליח מבחינה כלכלית, למרות שהקהילה היהודית בספייסטאון נסגרה.[2] הפליטים היהודים הביאו עימם את הכישורים והידע בייצור וגידול של קני סוכר וקפה. מומחיות זו תרמה להתפתחותה של ברבדוס כיצרנית גדולה של סוכר[5] ולהתבסס כלכלית.
כל החוקים המפלים בוטלו עד 1802 על ידי הממשלה הקולוניאלית של ברבדוס ובשנת 1820 גם הפרלמנט הבריטי ביטל את חוקי האפליה באימפריה.
בשנת 1831 האי נהרס על ידי הוריקן ועד 1848 האוכלוסייה היהודית פחתה באופן משמעותי. ההגירה וההתבוללות הובילו בסופו של דבר להעלמת הקהילה היהודית עד 1929. כתוצאה מכך בית הכנסתהמקומי ננטש.[5] היהודים חזרו לאי לאחר מלחמת העולם השנייה. יהודים אלו היו פליטים אשכנזים ממזרח אירופה. בשנת 1968 היו כ-80 יהודים מתוך אוכלוסייה כוללת של 251,000 איש.[6]
למרות קוטנה, הקהילה היהודית הקיימת נקטה בצעדים לשימור מורשתה. בית הכנסת "נדחי ישראל" חזר לתפקד.[5] בינואר 2008 נפתח בבית כנסת זה אף מוזיאון. המוזיאון מספר את סיפורן של העדות הספרדיות והאשכנזיות בברבדוס. כמו כן, בשנה זו נחקר מבנה בית הכנסת על ידי היסטוריונים, ארכאולוגים וסטודנטים מאוניברסיטת איי הודו המערבית. החפירות חשפו את המקווה השלם מהמאה ה-17, שנבנה מעל מעיין מים מתוקים שעדיין פעיל.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "A Review of the Jewish Colonists in Barbados in the Year 1680" (PDF).
- ^ 1 2 "Barbados Virtual Jewish History Tour". www.jewishvirtuallibrary.org. נבדק ב-2019-06-07.
- ^ "1668: Envious Barbadian Colonists Enact 'Jewish Laws'". Haaretz. נבדק ב-2022-10-01.
- ^ "Jewish Treasures of the Caribbean" (PDF). Arizona State University. נבדק ב-2022-10-01.
- ^ 1 2 3 JewishJournal.com - Barbados' Nidhe Israel: Torah on a tropical isle
- ^ "Jewish Community of Barbados". Beit Hatfutsot Open Databases Project, The Museum of the Jewish People at Beit Hatfutsot.