יהדות אנדורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדורה במפת אירופה

יהדות אנדורה מתועדת החל מתקופת מלחמת העולם השנייה, בה הנסיכות שימשה מקום מעבר ליהודים שנמלטו מהנאצים. בעוד שחלק מהמהגרים השתקעו בה, מרביתם המשיכו לספרד ופורטוגל מתוך כוונה לעזוב את אירופה. בשנות ה-60, ובמיוחד בשנת 1967, הגיע אליה גל הגירה של יהודים, בעיקר מהעיר לראצ'ה שבצפון מרוקו. כ-100 יהודים ברחו ממרוקו בשל המתיחות בין ישראל למדינות ערב בסמוך למלחמת ששת הימים.[1]

באנדורה יש כ-100 יהודים.[2][3] מרביתם צאצאים של יהודים ספרדים ממרוקו, אך יש בקהילה גם יהודים מארגנטינה, ספרד וישראל, דוברי ספרדית, צרפתית וקטלאנית.

על פי דו"ח חופש הדת שמוציאה מחלקת המדינה של ארצות הברית, הקהילה היהודית באנדורה משולבת היטב בחברה ואינה חווה אפליה.[3] אולם בדומה למצבם של מיעוטים דתיים אחרים, לקהילה אין בית קברות משלה. למרות שמתאפשר להם להיקבר בבתי העלמין הקיימים, העיריות אינן מקצות שטחי קבורה נפרדים באותם בתי עלמין לשימוש הקהילה היהודית. מסיבה זו, יהודי אנדורה קבורים בדרך כלל מחוץ לארצם, בעיקר בטולוז או ברצלונה.[4]

רק בשנת 1998 הוקמה אגודה ליהודי אנדורה, זאת משום שעד אז אנדורה, שהיא מדינה קתולית, לא אפשרה הקמה של ארגונים יהודיים. בשנת 2000 פתחה הקהילה היהודית בית כנסת ומרכז תרבות.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אתר האינטרנט הרשמי של הקהילה היהודית של אנדורה (בספרדית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]