יגאל ארנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יגאל ארנון
לידה 9 בדצמבר 1929
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באפריל 2014 (בגיל 84)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית עלמין כפר שמריהו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יגאל ארנון (9 בדצמבר 192927 באפריל 2014) היה עורך דין, עמד בראש משרד עורכי הדין יגאל ארנון ושות', הנחשב אחד המובילים בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנון נולד בתל אביב לשמאי לבית ויינברג, שעלה מרוסיה בגיל צעיר, ולאסתר ממשפחת לידר (בת הרב עזריאל זליג לידר בן הרב מרדכי (מוטק'ע) לידר מראשי חסידות סלונים וכולל רייסין) - נצר למשפחת רבנים, שהכתה שורשים בארץ כבר במאה ה-19. בהיותו ילד עברה משפחתו להתגורר בירושלים. ארנון למד בבית הספר סוקולוב ובגימנסיה העברית ברחביה.

בשנת 1947 התנדב כנוטר במשטרת היישובים, ופיקד על הקרב במשק ילדים מוצא. במלחמת העצמאות הצטרף לחטיבת עציוני, לגדוד "בית חורון", והשתתף בקרב הקסטל[1] ובניסיון הפריצה לעיר העתיקה בירושלים – "מבצע קדם". באחד הקרבות הליליים, בסמוך לחומת העיר העתיקה, נפצע באופן קשה ברגליו מירי הלגיון הירדני. שאר חיילי הכח הצליחו לסגת ואילו ארנון נותר לבדו בשטח במשך כמה שעות, עד שחולץ תחת אש על ידי מפקדו, נתנאל לורך. על-אף הפציעה שב לצה"ל ושירת בשירות קבע כמפקד מחנה שנלר בדרגת סרן.

בשנת 1953 נשא לאישה את שרינה לבית חסידוף, ובשנת 1955 הוסמך כעורך דין, לאחר שסיים את לימודיו במחזור הראשון של הפקולטה למשפטים שנפתחה באוניברסיטה העברית. הוא התמחה ועבד מספר שנים כשכיר במשרד עורכי הדין שפאר, תוסיה-כהן, ובשנת 1958 הקים בירושלים את משרד עורכי הדין הנושא את שמו, עם שותפו ג'ון נתן - עולה מניו זילנד שהביא עמו לקוחות זרים. כעבור כחמש שנים התפרקה השותפות, וארנון המשיך לנהל את המשרד בעזרת עורכי דין צעירים שכירים, שכעבור מספר שנים החל לצרף אותם אליו כשותפים. בין השנים 19721979 כיהן כיו"ר הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים. קיבל תואר שני במשפטים, ושימש מרצה באוניברסיטה העברית בין השנים 1977–1979. כיהן בתפקיד יו"ר חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ונשיא אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית.

עמד בראש משרד עורכי הדין יגאל ארנון ושות', הפועל בירושלים ובתל אביב. המשרד התחיל לפעול בשנת 1958 ברחוב שלומציון המלכה בירושלים, ועם השנים גדל והתרחב גם לתל אביב, עד שב-1980 עבר ארנון לעבוד שם בעקבות גירושיו הראשונים, והעביר לשם את מרכז הכובד של המשרד. המשרד נמנה כיום עם חמשת המשרדים המובילים בארץ – על פי דירוג (PLC Which lawyer)[2] המשרד המתנהל במקביל במשרדים בנחלת שבעה בירושלים ובמגדלי עזריאלי בתל אביב, כולל (ב-2014) 141 עורכי דין, מהם 52 שותפים. במשרד עוד כ-130 עובדים. המשרד מייצג חברות מסחריות גדולות בישראל ובחו"ל, חברות בנייה, בנקים, יזמים, ועסקים גדולים בארץ ובעולם.

ארנון היה איש עתיר נכסים והחזיק מניות של כמה מהחברות המובילות במשק. הונו נאמד בכ-50 מיליון דולר.[3] ב-1968 יצג את המשקיעים שרכשו את חברת הביטוח הממשלתית "יובל" ובתמורה קיבל מניות בחברה, בהמשך רכש מניות נוספות והגיעה להחזקה של 25%.[4][5] ב-1978 נרכשה "יובל" על ידי "קונצרן כלל" וארנון המשיך להחזיק במניות גם לאחר שהפכה ל"כלל ביטוח".[6]

בראשית שנת 2010 נפצע ארנון בגבו, בתאונה בחצר ביתו, ובעקבות ניתוח שעבר הידרדר מצבו. לאחר שהיה מאושפז תקופה ממושכת במרכז הרפואי שיבא, חזר לביתו עם צוות סיעודי ובני משפחה, כשהוא מונשם ואינו מתקשר עם סביבתו.[7] נפטר בביתו שבתל אביב ב-27 באפריל 2014. נקבר בבית הקברות בכפר שמריהו.

במשפט ובכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנון ייצג בעלי דין במשפטים אשר זכו לעניין ציבורי, ובהם: את אברי אלעד אשר כונה "האדם השלישי" בשנות ה-50, את אהוד אולמרט בשנות ה-80 במשפט שבו זוכה מפרשת החשבוניות המזויפות, את ארנסט יפת שהועמד לדין עקב מעורבותו במשבר מניות הבנקים בשנות ה-90 וכן ייצג את אריה דרעי במשפטו.[8] בשנת 2002 ייצג את יעקב נמרודי, מבעלי "מעריב", בפרשה שכונתה 'נמרודי גימל' - בה היו מעורבים נמרודי האב וידידו הסופר אריה קרישק.[9]

ארנון היה שותף כבעל מניות בכמה חברות גדולות, הוא שימש יו"ר חברת "כנפיים" (בה היה שותף[10]) וכן חבר במועצת המנהלים של אל על, ויו"ר חברת פ.י.ב.י. אחזקות שהיא בעלת הבנק הבינלאומי הראשון. כיהן במשך 13 שנים כיו"ר הבנק. כמו כן כיהן בשנות ה-70 כיועץ משפטי ועסקי בכיר של קונצרן כלל.

ארנון היה מעורב בכמה עניינים אישיים שסוקרו בהרחבה באמצעי התקשורת:

  • הפגישה הלילית: בפרשה זו מ-1988 נטען נגדו כי פעל להטריד עד, והוא דרש מהיועץ המשפטי לממשלה להעמידו לדין כדי שיוכל להוכיח את חפותו. בבית המשפט המחוזי הורשע בהטרדת עד, אך בית המשפט העליון זיכה אותו כליל מהאשמה.[11]
  • פרשת גד זאבי: בפרשה זו משנות ה-90, נטען כי גד זאבי רכש את השליטה בחברת בזק כ"איש קש" עבור המיליונר מיכאל צ'רנוי. המימון לרכישה הגיע מהבנק הבינלאומי הראשון, בתקופה שארנון כיהן כיו"ר מועצת המנהלים שלו. נטען נגדו כי ידע על העסקה ועל-אף זאת אישר אותה.[12]
  • מניות סלקום. פרשה זו מ-2007 עניינה בתביעה שהגיש ארנון נגד שלמה פיוטרקובסקי אשר החזיק מניות בשיעור 2% מההון המונפק בחברת סלקום, ובה טען כי מחצית המניות האמורות (1%) בשווי של 23 מיליון דולר – מוחזקת על ידי פיוטרקובסקי בנאמנות עבורו, ולמעשה שייכת לו.[13] בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של ארנון.[14] בהמלצת בית המשפט העליון חזר בו פיוטרקובסקי מהערעור שהגיש על פסק הדין, וההחלטה הפכה חלוטה, לאחר שבית המשפט המחוזי דחה לאחר מכן טענות של פיוטרקובסקי כי ארנון זקוק להסכמתה של משפחת ספרא להעברת המניות, וכי ההעברה גם מותנית בתשלומים מסוימים מצדו, והורה על העברה מיידית של המניות לארנון.

החל מ-2006 עמד ארנון בראש "שכר מצווה" - פרויקט ההתנדבות של לשכת עורכי הדין לטובת מעוטי יכולת הנזקקים לשירותים משפטיים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לשרינה לבית חסידוף, ולסאקי אלחלל משתיהן התגרש.[15] לארנון שתי בנות: כרמל אילן ובת נוספת מאשתו שרינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מבצע "נחשון", בתוך כתב העת מערכות, 21.04.1949, ע' 27
  2. ^ נורית רוט, דירוג ה- PLC: משרדי עורכי הדין המובילים בארץ הם ש. הורביץ, הרצוג פוקס נאמן, יגאל ארנון וגרוס, באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 2007
  3. ^ אלה לוי-וינריב , ‏עו"ד יגאל ארנון: "לא נפגעתי מהמשבר. אז היו לי 100 מיליון ועכשיו 30 מיליון. גם אם אפסיד יותר זה לא אסון. אם יהיו לי 4 מיליון, לא יספיק לי?", באתר גלובס, 7 באפריל 2020
  4. ^ כלל ו"הסנה" מתעניינות ברכישת חברת "יובל", דבר, 22 ביוני 1978
  5. ^ שני - מנכ"ל "יובל", דבר, 27 בנובמבר 1978
  6. ^ עו"ד יגאל ארנון מכר מניות כלל ביטוח ב-4.5 מ' ש', באתר גלובס, 4 ביוני 1997
  7. ^ דנה גילרמן, "הנה אבא של כרמל אילן", באתר כלכליסט, 3 במאי 2010
  8. ^ ברוך קרא, דרעי לקצב: איני מעוניין בחנינה, רק במשפט חוזר, באתר הארץ, 1 במאי 2001
  9. ^ צבי הראל, היום יינתן גזר הדין במשפטם של יעקב נמרודי והסופר אריה קרישק, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2002
  10. ^ יגאל ארנון: "כל הנדל"ן של כלל הגיע בזמני", באתר הארץ, 28 בנובמבר 2005
  11. ^ נועם שרביט, ‏ואז רם כספי צילצל, באתר גלובס, 1 בנובמבר 2005
  12. ^ יורם גביזון, יגאל ארנון - לא רק בנקאי, גם פרקליט, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2001
    ארנון בן-יאיר, פיוטרקובסקי: "יגאל ארנון ידע על שינוי מורשי החתימה ואין לי מה להוסיף על זה", באתר הארץ, 26 באפריל 2006
  13. ^ ליטל דוברוביצקי, קרב המיליונים: יגאל ארנון נגד שלמה פיוטרקובסקי, באתר ynet, 9 במרץ 2006
  14. ^ הפ (ת"א) 548/06 יגאל ארנון נגד שלמה פיוטרקובסקי, ניתן ב-1 במרץ 2009
  15. ^ אילן מוסנאים, סאקי ארנון מכרה לתמר בורוביץ 150 אלף מניות של כנפיים תמורת כ-10.3 מיליון שקל, באתר הארץ, 19 בינואר 2004