יאן פיטרסון קון
 | |
| דיוקן של יאן פיטרסון קון מאת הצייר ז'אק ואבן (אנ') | |
| לידה |
8 בינואר 1587 הורן |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1629 (בגיל 42) בטאוויה |
| מדינה | הרפובליקה ההולנדית |
| פעילות בולטת | המנהל הכללי של חברת הודו המזרחית ההולנדית |
| תפקיד |
|
| השקפה דתית | קלוויניזם |
| בן או בת זוג |
אווה מנט  |
  | |
יַאן פִּיטֶרְסוֹן קוּן (בהולנדית: Jan Pieterszoon Coen; 8 בינואר 1587 – 21 בספטמבר 1629) היה מנהל בחברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC) בתחילת המאה ה-17, ששימש פעמיים כמושל הכללי של הודו המזרחית ההולנדית. הוא היה המייסד של בטאוויה, בירת הודו המזרחית ההולנדית. ידוע כמי שהוביל את ה-VOC בדרך לדומיננטיות באיי הודו המזרחית ההולנדית, הוא נחשב זמן רב לגיבור לאומי בהולנד. מאז המאה ה-19, מורשתו הפכה לשנויה במחלוקת בשל האלימות שהפעיל, במיוחד בשלב האחרון של הכיבוש ההולנדי של איי בנדה, במטרה להבטיח מונופול מסחרי על התבלינים אגוז המוסקט וציפורן.
ציטוט מפורסם שלו משנת 1618, ”אל ייאוש, אל תחוסו על אויביכם, כי אלוהים איתנו”, ממחיש את חוסר הרחמים המוחלט שלו, ואת אמונתו המוצקה בתמיכה האלוהית בפרויקט שלו. תוך שימוש באישור אלוהי מוצהר זה כדי לרדוף באלימות אחר מטרתו הסופית של מונופול סחר באיי הודו המזרחית, ביצעו חיילים הולנדים שפעלו על פי הוראותיו של קון פעולות הרס רצופות רבות באיי התבלינים של (כיום) מזרח אינדונזיה, כולל טבח בנדה (אנ') הידוע לשמצה של 1621. המטרה שלו הייתה להשיג מונופול על אספקת אגוז מוסקט ומַשׂיָה (התבלין המופק מקליפתו החיצונית של אגוז המוסקט) כדי להבטיח מחירים ורווחים גבוהים באופן מלאכותי עבור המשקיעים ההולנדים של ה-VOC. מעשיו נחשבו מוגזמים על ידי רבים, אפילו בתקופה כה אלימה יחסית. כתוצאה מכך, מאז עצמאותה של אינדונזיה בחנו אותו באור ביקורתי יותר, וההשקפה של ההיסטוריונים היא שהשיטות האלימות שלו היו לעיתים קרובות היו מופרזות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קון נולד בהורן שמצפון לאמסטרדם ב-8 בינואר 1587, ומשפחתו גידלה אותו בהתאם לעקרונות קלוויניסטים נוקשים. בשנת 1601 הוא עבר לרומא, ללמוד מסחר במשרדי "פלמינג יוסט דה וישר" (Fleming Joost de Visscher), שם למד את אומנות הנהלת החשבונות. הצטרף לחברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC) בשנת 1606, הוא ערך מסע מסחר לאיי הודו המזרחית בשנת 1607 עם הצי של פיטר וילמס פרהוף (Pieter Willemsz Verhoeff).
המסע הראשון של VOC והחזרה (1607–1612)[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המסע נרצחו פרהוף ו-42 מאנשיו במהלך משא ומתן עם הצ'יפים של איי בנדה.[1]
לאחר שובו לרפובליקה ב-1610, הגיש קון דוח חשוב על אפשרויות הסחר בדרום-מזרח אסיה למנהלי החברה. כתוצאה מדיווח זה, הוא נשלח שוב אל מעבר לים בשנת 1612, בדרגת סוחר ראשי.
מסע VOC השני וקידום (1612–1617)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל הצלחתו המסחרית במסעו השני, הוא מונה באוקטובר 1613, לחשב הכללי של כל משרדי ה-VOC באיי הודו המזרחית ולנשיא המשרדים הראשיים. בבאנטם (אנ') וג'קרטה.[2]
בשנת 1614 הוא מונה למנהל הכללי, התפקיד השני בחשיבותו. ב-25 באוקטובר 1617, מינתה מועצת 17 הלורדים של ה-VOC כמושל הכללי הרביעי באיי הודו המזרחית, ועל כך נודע לו ב-30 באפריל 1618.
כיבוש ג'יאקרטה ובנדה (1618–1622)[עריכת קוד מקור | עריכה]
כסוחר וכקלוויניסט, קון היה משוכנע בצורך באכיפה קפדנית של חוזים שנכרתו עם שליטי אסיה. בהתאם לכך הוא סייע לנסיכים אינדונזים נגד יריביהם הילידים או נגד מעצמות אירופיות אחרות וקיבל בתמורה מונופולים מסחריים עבור החברה. כך ההולנדים, במחיר של השקעות צבאיות וימיות כבדות, השיגו אט אט את השליטה בסחר התבלינים העשיר באזור.
בין 1614 ל-1618, קון השיג מונופול על תבלין הציפורן באיי מאלוקו ומונופול על אגוז המוסקט באיי בנדה. תושבי בנדה מכרו את התבלינים לאנגלים ולשבטים אינדונזים אחרים משום שהם הציעו מחירים טובים יותר, למרות חוזים שנחתמו עם ההולנדים, שחייבו אותם למכור רק ל-VOC במחירים נמוכים.
ב-1621 הוא הוביל את הכיבוש ההולנדי של איי בנדה (אנ'), באמצעות שכירי חרב יפנים. לאחר שנתקלו בהתנגדות עזה שהסתייעה בתותחים שהילידים רכשו מהאנגלים, הם כבשו את האי לונטור בכוח. אלפים רבים של תושבים נטבחו והוחלפו בעובדי כפייה מאיים אחרים כדי לפנות מקום לבעלי מטעים הולנדיים. משערים שמתוך 15,000 התושבים המקוריים שרדו באי רק כאלף. 800 איש גורשו לבטאוויה.
בשל מחלוקות במשרד הראשי בבאנטם עם הילידים, עם הסינים ועם האנגלים, רצה ה-VOC מטה מרכזי טוב יותר. קון כיוון אפוא יותר מהמסחר של החברה דרך ג'קרטה, שם החברה הקימה תחנה בשנת 1610. עם זאת, מבלי לבטוח בשליט של הילידים, הוא החליט בשנת 1618 להמיר את המחסנים ההולנדים למבצר. בזמן שהיה במסע, האנגלים השתלטו על העיירה. קון הצליח לכבוש מחדש את ג'קרטה ב-1619, תוך שימוש באש שהרסה את רוב העיר. הוא בנה מחדש את העיר והמבצר, וכך ייסד את העיירה ההולנדית החדשה על חורבות קודמתה, שעליה הכריז מיד כבירת הודו המזרחית ההולנדית. בשנת 1621 שונה שמה של העיר לבטאוויה. קון העדיף שהעיירה תקרא ניו הורן (Nieuw Hoorn, הורן החדשה), על שם עיר הולדתו, אבל דרישתו נדחתה.
חזרה להולנד (1622–1627)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1622 ביקר קון מחדש באירופה. ב-1 בפברואר 1623, הוא מסר את תפקידו לפיטר דה קרפנטייה (אנ') וחזר להולנד, שם קיבל קבלת הפנים של גיבור מול חופי טסל. לאחר מכן הפך לראש לשכת ה-VOC בהורן ועבד על ביסוס מדיניות חדשה. במהלך היעדרותו מאיי הודו המזרחית, החריפו הקשיים עם האנגלים בעקבות טבח הולנדי ב-21 אנגלים באמבוינה (אנ'). ב-3 באוקטובר 1624, הוא מונה מחדש למושל הכללי באיי הודו המזרחית, אך עזיבתו עוכבה על ידי האנגלים. בשנת 1625, הוא התחתן עם אווה מנט (אנ'), ובשנת 1627 יצא בסתר לאי הודו המזרחית עם אשתו, ילדם שזה עתה נולד ואחיה ואחותה, החל לעבוד ב-30 בספטמבר 1627. לאחר הגעתו, האנגלים נטשו את בטאוויה והקימו את המטה שלהם בבאנטם.
שנים אחרונות (1627–1629)[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעמיים במהלך כהונתו של קון, שם סולטאן אגונג ממטארם (אנ') מצור על בטאוויה (אנ'), בשנים 1628 ו-1629. לצבא של אגונג היה יתרון מספרי גדול, אבל כלי נשק נחותים בהשוואה להולנדים ואספקת מזון לא מספקת, ומעולם לא הצליח לכבוש את העיר. במהלך המצור השני של אגונג מת קון לפתע ב-21 בספטמבר 1629, ככל הנראה בגלל התפרצות הכולרה בבטאוויה במהלך מצור זה.
במתחם הקברים של אימוגירי (אנ'), מתהלך סיפור לפיו שרידיו של קון נגנבו מקברו בג'קרטה, והונחו מתחת למדרגות המובילות לקברו של הסולטן אגונג.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נחשב זמן רב לגיבור לאומי בהולנד. השתלטותו על מקורות התבלינים היקרים הקנתה לארצו עושר רב.[3] מאז המאה ה-19, מורשתו הפכה לשנויה במחלוקת בשל האלימות שהפעיל, במיוחד בשלב האחרון של הכיבוש ההולנדי של איי בנדה, הנחשב לרוב כרצח עם.
על שמו נקראים מנהרת קון (אנ') ו"נמל קון" (Coenhaven) באמסטרדם.
פסלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסל לקון נחנך בבטאוויה ב-4 בספטמבר 1876, מול אחוזת וולטברדן (Weltevreden). הוא נהרס על ידי כוחות הכיבוש היפנים ב-7 במרץ 1943.
מבין המונומנטים המנציחים את קון בהולנד, הידוע ביותר הוא "האנדרטה לזכר יאן פיטרסון קון" בהורן, עם המוטו "Dispereert niet" ("אל ייאוש"). יוצר ב-1887 על ידי פרדיננד לינהוף (אנ') בברונזה, והוצב במיקום מרכזי בהורן, ה-Roode Steen, ב-1893.[4][5] בעקבות יוזמה של אזרח,[6] בשנת 2012 הציבה מועצת העיר טקסט נוסף על הכן של הפסל, המסביר את האופי השנוי במחלוקת של מעשיו ומורשתו של קון, ומפרט כמה מזוועותיו.
פסל של קון הוצב באמסטרדם, באחת מפינות המבנה הקרוי Beurs van Berlage, וכולל גם את המוטו "Dispereert niet".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יאן פיטרסון קון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Giles Milton, Nathaniel's Nutmeg: How One Man's Courage Changed the Course of History, Hachette UK, 2012, ISBN 9781444717716
- ^ "Coen, Jan Pieterszoon". Library Index. אורכב מ-המקור ב-20 ביולי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ האנציקלופדיה העברית, הערך קוּן, יַן פִּיטֶרְסוֹן, כרך כ"ט עמוד 359
- ^ Otten, Rick (2011). Een held op sokkel? Jan Pieterszoon Coen 1587-2011 (PDF) (בהולנדית) – via oudhoorn.nl.
- ^ Broersma, Marcel (25 במרץ 2002). "Stille getuigen: Het standbeeld van Jan Pieterszoon Coen". Historisch Nieuwsblad (בהולנדית).
{{cite web}}: (עזרה) - ^ van de Beek, Eric (12 ביולי 2011). "'Iemand als Coen hoor je niet te eren': De tijdsomstandigheden waren geen verzachtende omstandigheid voor de massamoordenaar J.P. Coen". de Volkskrant (בהולנדית). אורכב מ-המקור ב-15 ביולי 2011. נבדק ב-24 במרץ 2022.
{{cite news}}: (עזרה)