יאן סנדרס ואן המסן
 | |
| לידה |
1500 Hemiksem, בלגיה  |
|---|---|
| פטירה |
1566 (בגיל 66 בערך) אנטוורפן, ארצות השפלה ההבסבורגיות |
| זרם באמנות |
מנייריזם |
| הושפע על ידי |
Hendrick van Cleve III |
| יצירות ידועות |
Allegory (Nature as the Nursemaid of Art) |
| צאצאים |
קתרינה ואן המסן |
  | |
יאן סנדרס ואן המסן (בהולנדית: Jan Sanders van Hemessen; בערך 1500 – 1566) היה צייר רנסאנס פלמי חשוב, שהיה שייך לקבוצת הציירים הפלמיים המכונים הרומנטיים, שהושפעו מציור הרנסאנס האיטלקי. ואן המסן ביקר באיטליה בשנות ה-1520, וגם ביקר בפונטנבלו ליד פריז באמצע שנות 1530, שם הצליח לראות את עבודת האמנים האיטלקיים המכונה בית הספר הראשון בפונטנבלו, שעבדו על קישוטים לארמון. מפונטנבלו.[1] עבודותיו של ואן המסן מראות על יכולתו לפרש את הדוגמאות האיטלקיות לאוצר חזותי פלמי חדש.[2]
ואן המסן מילא תפקיד חשוב בהתפתחות ציור הז'אנר, באמצעות הציורים הגדולים שלו בשילוב נושאים דתיים או עולמיים, הממוקמים בעיירות המתוארות בלבוש ובאדריכלות תקופתית. עבודות אלה מתארות את החולשות האנושיות כמו תאוות בצע, וחלקם מראים היבטים בזווית כלכלית. סצינות הז'אנר שלו תורמות לרעיון "ההיפוך המנייריסטי" שלימים פותח על ידי פיטר ארסן. הכוונה - בציורים אלה הסצנה הדתית היא קטנה ונמצאת ברקע, חושפת את המשמעות האמיתית של הציור, הנשלט על ידי סצנת חזית גדולה המוקדשת לכאורה לנושא ז'אנר חילוני. אחת מיצירותיו הידועות ביותר, ״משל הבן האובד״, מבטאת נושא דתי באמצעות ציור ז'אנר טהור שנקבע בבית מרזח וניתן לראות בו אמירה מוקדמת חשובה למסורת ציורי ״החברה העליזה״.[3] הוא גם צייר מספר קטן של דיוקנאות, חלקם באיכות יוצאת דופן.[4] ואן המסן היה ידוע גם בזכות דמויות העירום הגדולות שלו, נושא שהוא הכיר בעצמו באיטליה.[2]
הוא התגורר באנטוורפן בין השנים 1519 - 1550, והצטרף לגילדת האמנים של סנט לוק בשנת 1524. לאחר 1550 ייתכן שהוא עבר להארלם. הוא צייר כמה נושאים דתיים, ורבים אחרים אולי נהרסו במלחמה הדתית (Beeldenstorm ״בלדנסטורם״ ) ששטפה את אנטוורפן בשנת מותו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יאן סנדרס ואן המסן נולד בהמיקסם. הוא היה חניך של הנדריק ואן קליב הראשון באנטוורפן.[5] הוא נסע לאיטליה בתחילת דרכו, בסביבות 1520. כאן למד את סגנונות האמנות הקלאסית, כמו למשל לאוקואן וכן יצירות עכשוויות של מיכלאנג'לו ורפאל.[4] הוא חזר לאנטוורפן שם נכנס לגילדה המקומית כמאסטר בשנת 1524.[6]
ואן המסן עבד מוקדם בקריירה שלו בחצר המלוכה במכלן. כאן אולי הוא פגש לראשונה את יאן גוסארט, צייר החצר, וציירים נוספים. אף על פי שהביוגרף המוקדם קארל ון מנדר כתב כי ואן המסן בילה בהארלם, אין שום עדות לאמירה זו.
ואן המסן היה נשוי לברברה דה-פברה שאיתה נולדו לו שתי בנות. לאחר מות אשתו נולד לו בן לא לגיטימי בשם פיטר עם עוזרתו בטקן. לאחר מותם של יאן סנדרס ואן המסן ובטקן, פיטר קיבל לגיטימציה כבנו בשנת 1579, בגיל 24. יאן סנדרס ואן המסן אימן את בתו קתרינה ואן המסן שהפכה לציירת דיוקנאות מצליחה. לא ידוע היכן נפטר ואן המסן.[5]
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואן המסן צייר מגוון רחב מאוד של נושאים, כולל סצינות דתיות, מיתולוגיות ואלגוריות, עירום, דיוקנאות וסצינות ז'אנר.
ואן המסן היה אחד האמנים ההולנדיים הראשונים שניצלו את אופי הז'אנר של נושאי כתבי הקודש לעיתים קרובות למטרה חינוכיות ומוסריות.[7] הוא התמחה בסצינות של חולשות האופי האנושי כמו יהירות ותאוות בצע. בתמונות שלו לעיתים קרובות מופיע נושא דתי. סגנונו עזר לעצב את המסורות הפלמיות של ציור הז'אנר.[8]
ואן המסן היה גם צייר דיוקנאות. הסגנון המנייריסטי שלו מאופיין בדמויות שריריות ובמראה תלת־ממדי מוחשי עם מחוות נמרצות וראוותניות.[7] המסן איזן את השפעתם של סגנונות הקלאסיים ורנסאנסים עם הריאליזם שלמד מאמנים כמו קוונטין מאטיס, ואולי אפילו לוקאס ואן ליידן והנס הולבין הצעיר.[6]
״חבורה עליזה״[עריכת קוד מקור | עריכה]
יאן סנדרס ואן המסן קשור להתפתחות נושא ״חבורה עליזה״ בציור הז'אנר הפלמי -היינו ציור אנשים בחגיגות, נשפים, בסיטואציות של עליזות שימחה כמו בפאבים וירידים. הוא החל את יצירותיו בנושא זה עם ציור משנת 1536 בנושא דתי, הכוונה ״משל הבן האובד״. חזית הקומפוזיציה מציגה את הבן האובד בתקופת חייו המשגשגים בחברת זונות, מוזיקה, יין והימורים. ברקע דרך החלון הפתוח ניתן להבחין בסצנה של הבן האובד שחי בין חזירים לאחר שירד מנכסיו בזמנים הקשים, וכן את המפגש שלו עם אביו שסלח לו על ימיו ״העליזים״. הקומפוזיציה מציגה בבירור את הלקח המוסרי - צריך להתנהג מעבר לתענוגות הארציים המתוארות בקדמת הציור כדי למצוא את דרך הגאולה המוצגת ברקע הציור.
ואן המסן צייר סצנות בית מרזח ובתי בושת העוסקים בנושא החיים הבלתי מוסריים בהם השתייה מובילה לחטאים רבים נוספים.[9] ייתכן שתאורי סצינות הטברנה ובתי הבושת שלו נועדו יותר לרצות את הצופה על ידי הצגת המיומנות של האמן וההומור של הנושא, מאשר הטפה ושיפוט מוסרי גבוה.[10] בציור מ-1540, מתאר ואן המסן סצנת בית בושת: בחזית מוצג קשיש שמחובק על ידי צעירה נאה. נראה כי לאיש יש מחשבות שניות כשהוא מרים את ידו במחאה. צעירה אחרת בתמונה, צוחקת מכיוון שכבר לקחה את כספו ושמה אותו בקנקן. הסצנה מצוירת בריאליזם משכנע.[11]
המנתח[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירה מייצגת נוספת של יאן סנדרס ואן המסן, עם מסר מוסרי היא ״המנתח״ משנת 1555. הקומפוזיציה מייצגת סצנה הנפוצה בציור הז'אנר הפלמי. הרקע מציג תפאורה עירונית, ככל הנראה שוק. מנתח נמצא בתהליך הוצאת אבן בעזרת סכין. האבן נראית תקועה בתוך חתך בגולגולת המדממת של המטופל. ייתכן והתמונה מראה מעשה רמאות, שמנתח המתחזה כמנסה ״להוציא״ את האבן, אבל מדובר באחיזת עיניים, על מנת לרפא את ה״טירוף״ של המטופל.[12]
כפרסומת לכישוריו של המנתח, יש מאחוריו חוט שעליו תלויים אבנים, שאותם הוא כביכול הסיר ממטופלים קודמים.[13] ליד המנתח עומד אדם במחווה של ייאוש, ייתכן שהוא המטופל הבא שיעבור תחת סכין המתחזה. משמאל עוזרת רפואית, מכינה משחה בקערה. הקומפוזיציה מהווה הוקעה של חמדנותו של המנתח המתעלל תוך פגיעה במטופליו.[14]
דיוקנאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגנון ציור הדיוקנאות שלו מילא תפקיד חשוב בפופולריות של סגנון זה בצפון אירופה משנת 1540 ואילך. בעוד שמיכלאנג'לו ורפאל היו בעלי השפעה עיקרית על יצירותיו הדתיות, הדיוקנאותיו המאוחרים היו מושפעות יותר מהציור הפלמי של זמנו.
דוגמה לדיוקנאותיו הוא דמות של גבר מזוקן, ניצב לפני נוף נרחב, המתוארך בין 1530–1540. הציור בהשראת ברורה מציורי הדיוקן של אניולו ברונזינו משנות ה-1530, שאותם ודאי הכיר ואן המסן באמצעות הדפסים. דיוקן הגבר מציג ציור הצבת הידיים האופייני לברונזינו אך למעשה התחיל אותם טיציאן: יד ימין תופסת פריט המייצג את תחומי העניין או זהותו של האדם, בעוד היד השנייה מונחת לצידו. קומפוזיציה זו תהפוך למצב ״נורמלי״ בדיוקנאות הרנסאנס המאוחר והמנייריזם.
נדבך חשוב ביצירתו של ואן המסן, שונה מהמודל התקופתי הוא ציור הנוף. הנוף נראה כשייך לסגנון "נופי עולם" בצורה המפותחת ביותר כפי שהיה נהוג בארצות השפלה בשנות ה-1530, ומזכיר את נופיו של מתיס קוק.[4]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Kemperdick, Stephan. The Early Portrait, from the Collection of the Prince of Liechtenstein and the Kunstmuseum Basel. Munich: Prestel, 2006. ISBN 3-7913-3598-7
- Silver, Larry. Peasant Scenes and Landscapes: The Rise of Pictorial Genres in the Antwerp Art Market, Philadelphia, PA: University of Pennsylvania Press, 2006
- Snyder, James. Northern Renaissance Art, 1985, Harry N. Abrams, ISBN 0136235964
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Burr Wallen. "Hemessen." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 20 Dec. 2016
- ^ 1 2 Jan Sanders van Hemessen, Christ as Triumphant Redeemer at Sotheby's
- ^ Snyder, 443-445
- ^ 1 2 3 Jan Sanders van Hemessen at Sotheby's
- ^ 1 2 Jan van Hemessen at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
- ^ 1 2 4 paintings by or after Jan Sanders van Hemessen, Art UK: see extended Oxford Dictionary of Art and Artists biography, under "artist profile". Retrieved 1 March 201
- ^ Workshop of Jan Sanders van Hemessen, The Calling of Matthew at the Metropolitan Museum of Art
- ^ Kemperdick, 98
- ^ Larry Silver, p. 71-73
- ^ Bret Rothstein, Beer and Loathing in Antwerp, in: Art History, 35 (2012), pp. 886-907
- ^ ArthurJ. DiFuria, Genre Imagery in Early Modern Northern Europe: New Perspectives, Routledge, 2017
- ^ Marc Lévêque, Psychosurgery: New Techniques for Brain Disorders, Springer Science & Business Media, 18 Feb 2014, p. 3
- ^ Hans O. Luders, Textbook of Epilepsy Surgery, CRC Press, 11 Jul 2008, p. 7
- ^ The Surgeon at the Prado Museum