טירת אוסו
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
_2_(cropped).jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
טירה  |
| כתובת |
אוסו, Christiansborg |
| מיקום |
אזור אקרה רבתי |
| מדינה |
גאנה |
| בעלים |
Government of Ghana |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1659 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1659 |
| קואורדינטות | 5°32′48″N 0°10′58″W / 5.5466°N 0.1827°W |
|
(למפת גאנה רגילה) | |
  | |
טירת אוסו, ידועה גם כמבצר כריסטיאנבורג או בפשטות הטירה, היא מושב הממשלה בגאנה. הטירה ממוקמת באוסו, אקרה על חוף האוקיינוס האטלנטי של מפרץ גינאה. המבצר נוסד במאה ה-16 ועבר מיד ליד פעמים רבות. המבצר הבולט הראשון נבנה על ידי הדנים בעשור השישי של המאה ה-17, והמבצר נבנה פעמים רבות מאז מכל מיני סיבות. הוא החל לשמש כמושב הממשלה תחת השלטון הקולוניאלי הבריטי והוא ממשיך לשמש כמושבה עד היום.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השטח, שנקרא אז "חוף הזהב", יושב לראשונה על ידי הפורטוגזים, אך במאה ה-17 הצטמצמה ההשפעה הפורטוגזית באזור. בעשור החמישי של המאה ה-17 עבר השטח לשליטת שוודיה, והונהג על ידי הסוחר הנרי קארלוף. ב-1660 עברה השליטה לידי ההולנדים. ב-1657 שוב שט קרלוף לאפריקה, אך הפעם ייצג את דנמרק. הוא התכוון לכבוש את המבצר שהוא עצמו בנה. בעברה שימשה הטירה בעיקר לסחר בזהב ושנהב, אך בתקופת השלטון הדני, שימשה יותר ויותר כמרכז לסחר בעבדים.
טירת אוסו עמדה בקרבת לשני מבצרים אחרים: מבצר קרווסור, שנשלט על ידי ההולנדים ומבצר ג'יימס, שנשלט על ידי הבריטים. ההתיישבות באוסו הייתה קטנה מכדי להכניס בה כמות מספקת של סחורה ולהתחרות בשני המבצרים האחרים. כתוצאה מרכישת שטח סמוך הרחיבו ההולנדים את המבנה וקראו לו "מבצר כריסטיאנבורג", על שם כריסטיאן החמישי, אז מלך דנמרק. דנמרק החזיקה במבצר במשך כמעט כ-200 שנה, למעט כמה הפסקות, ובמשך כמעט כל אותה התקופה המשיך מבצר כריסטיאנבורג להיות הבירה של חוף הזהב הדני.
ב-1679 או ב-1680 פתח העוזר היווני של מפקד הטירה, בולטן, במרד כדי להרוג את מפקדו. מעט לאחר מכן, ספינה פורטוגזית שהונהגה על ידי ג'וליאו דה קמפוס רטו ביקרה במבצר והסכימה לרכוש אותו. המבצר נקרא מבצר סאו פרנסיסקו חאווייר על שם פרנסיסקו חאווייר, מיסיונר קתולי. הפורטוגזים בנו קפלה והגביהו אותו במטר. המבצר ננטש ב-29 באוגוסט 1682, לאחר שחיל המצב התמרד והראה שהסוחרים הפורטוגזים לא יוכלו להתחרות עם הכוחות האחרים בחוף הזהב. הכוחות הדנים חזרו למבצר בפברואר 1683, לאחר שרכשו אותו בחזרה מהפורטוגזים. ב-1685 הפך מבצר כריסטיאנבורג להיות בירת חוף הזהב הדני, במקום מבצר פרדריקסבורג.
שבט האקוומו כבש את המבצר ב-1693 לאחר שאנשיו, שהתחפשו לסוחרים, הכניעו את דיירי המבצר (שמספרם הצטמצם עקב מוות ומחלות). אסמני, מנהיג השבט, החזיק במבצר כשנה, וסחר עם סוחרים מאומות רבות. ב-1694 מכר אסמני את המבצר בחזרה לדנים תמורת 50 לבנות זהב, אך השאיר בידיו את המפתחות, שאנשי השבט עדיין מחזיקים בהם כיום. בתחילת המאה ה-18 סבל המבצר: ב-1722 דיווחו הבריטים על הזנחת המקום. מאוחר יותר באותה מאה הורחב המבנה, ושיפורים מבניים נעשו ב-1824. חדרי האחסון האחרים, בתי המגורים הצבאיים, הרציף, המצודה והבתים גרמו לטירה לגדול פי ארבעה מגודלו של המבצר. בעשור השביעי של המאה ה-18 היו הדנים באוסו מעורבים בעימות עם אקרה ההולנדית.
ב-1850 קנו הבריטים את כל חוף הזהב הדני תמורת 10,000 לירות שטרלינג, כולל מבצר כריסטיאנבורג. הדנים שקלו למכור את המאחזים האלה למשך זמן-מה. לאחר שהסחר בעבדים בוטל והיה יקר לייבא אפילו סחורה קטנה. הבריטים עמדו בפני אותה הבעיה, אך רצו למנוע סחר לא חוקי בעבדים ולמנוע מצרפת או מבלגיה להתחזק באזור. רעידת אדמה ב-1862 הרסה את רוב הקומות העליונות, שנבנו מחדש בעץ. מאוחר יותר באותה המאה הפכה הטירה להיות מושב הממשלה הקולוניאלית. ב-1950 נבנו מחדש קומות העץ העליונות על פי התוכניות הדניות המקוריות. ב-1957, כשגאנה קיבלה עצמאות, הפכה הטירה להיות בית הממשל, מגוריו של המושל. כשגאנה הפכה לרפובליקה ב-1960, הטירה נהייתה מגוריו של הנשיא הראשון, קוואמה נקרומה. ב-2005 היה ויכוח אם צריך להחליף את טירת אוסו כמושב הממשלה. הנשיא ג'ון קופואור הסכים שממשלתו אינה צריכה לשבת בטירה, אך הקונגרס הדמוקרטי הלאומי העדיף לא להשקיע 30 מיליון דולר בבניית מושב ממשלה חדש.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טירת אוסו נשארה מושב הממשלה בגאנה, ומעסיקה בה כ-2,100 עובדים. המשרדים החשובים ביותר נמצאים בטירה עצמה, אך משתמשים גם בבניינים אחרים. אישים רבים ביקרו בטירה, ביניהם נשיאי ארצות הברית ריצ'רד ניקסון וביל קלינטון, והקנצלר הגרמני גרהרד שרדר. חדרים נוספים נבנו כדי לארח את המלכה אליזבת השנייה ב-1961, שנה לאחר שגאנה הוכרזה כרפובליקה.
הטירה המודרנית בנויה ממגוון תוספות למבצר המקורי, ולפיכך צורתה מיוחדת. יש בה מתקנים רבים לשימוש העובדים, כמו מרפאה, בית קפה, מרכז קניות, ובית דואר. כמו כן יש בה עדיין חיל מצב. בגנים הנרחבים מגוון של צמחים מקומיים ומיובאים, ותחזוקתם דורשת כ-30 איש. הגנים משמשים לקבלות פנים ומסיבות של הנשיא. הטירה סגורה לקהל הרחב, והצילום בה הוא מוגבל.
