טיראנט לו בלאנש
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ז'ואנוט מרטורל  |
| שפת המקור |
קטלאנית |
| סוגה |
Chivalric novel |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Martí Joan de Galba |
| מקום הוצאה |
ולנסיה |
| תאריך הוצאה |
20 בנובמבר 1490 |
  | |
טיראנט לו בלאנש (בוולנסית: Tirant lo Blanch) הוא רומן אבירים (ביטוי של מרטין דה ריקר) של הסופר הולנסיאני Joanot Martorell (יואנוט מרטורל). ההנחה שהוא נכתב עבור Martí Joan de Galba, אבל עד ימינו אין לכך אימות. היצירה פורסמה בוולנסיה בשנת 1490 בתור הזהב הולנסיאני.[1]
זהו אחד הספרים החשובים ביותר של עולם הספרות ואחד מיצירות המופת של הספרות הולנסינית-קטאלנית valencian-קטלאנית.[2][3]
כותרת היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה העשרים נכתב "טירנט לו בלאנש", הסיבה שהמילה blanch מסתיימת באות H מסמלת את כללי האיות הקטלאניים. הכותרת מתורגמת מספרדית עתיקה כ"טיראנט הלבן". ההנחה היא שסרוונטס הכיר את היצירה למרות שפורסמה באופן אנונימי בוואלדוליד בשנת 1511 ללא שם המחבר. לכן ההנחה שהיוצר לא היה מוכר. סרוונטס מתייחס ליצירה בספרו דון קישוט בפרק כאשר שורפים את ספרי האבירים, דבר אשר מביא לכל הרבה ייסורים עבור דון קישוט, אשר מציל, בין היתר, את היצירה הזו.
מבנה ותוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצירה מתחילה בסיפור הרפתקאותיו של Guillem De Váronic (אשר נקשר לדמותו של Martorell ) מי שמטיל את כללי האבירות על טיראנט,[1] ישנם מרכיבים אוטוביוגרפיים של המחבר אשר משתלבים ביצירה, לדוגמה, היצירה מתרחשת באנגליה, מקום מגוריו של מרטורל בין השנים 1438-1439. היצירה משלבת ריאליזם ישיר יחד עם האידיאלים של סיפורי האבירים האידיאלים של אותה תקופה. הגיבור נושא תואר אבירות לאחר הקרבות השונים הכוללים קרבות נגד מלכים, דוכסים וענקים.[1] הסיפור מתחיל באנגליה עד צרפת, סיציליה ו - רודוס –במצור על ידי הגנואזי, והסולטן של קהיר, הובסו על ידי הגיבור–; לאחר, ירושלים, אלכסנדריה, טריפולי ו - תוניסיה, וכיבושה. כאשר מגיעים לביזנטיון –שנשמר על ידי הסולטן ואת גרנד טורק– התבקש על ידי הקיסר, קונסטנטינופול מתאהב בכרמסינה –דמות הנקבה הגיבורה של הרומן– בתו של הקיסר.[1] סיפור אהבתם נתקל בהתערבות של האלמנה, יחד עם העלמה Placerdemivida, תופסים חלק גדול ביצירה. טירנט מתחתן עם כרמסינה וממונה לקיסר האימפריה הביזנטית, הוא כובש שטחים מהטורקים. בסוף היצירה טירנט חולה ומת, ומיד בהישמע הבשורה, כרמסינה מתה בעצמה. הסיפור מסתיים באמצעות סיפורים של שאר דמויות המשנה, אשר מתארות את השתלשלות האירועים והעובדה שמדובר בסיפור בדיוני..[1]
בניגוד לספרי האבירים, ביצירה מופיעה אהבה חושנית מאשר אפלטונית: היא מוצגת עם הבעה רבה של ביטויים וסצנות ארוטיות או של אהבה. במקום הפרוזות הבלתי סבילות מדהים דרכי החיים של האבירים אחרים פיקטיבי, המחבר משחזר, לא בלי מסוים ציניות, בפרטים הקטנים של חיי היום-יום, וגם דרכים יותר שכיחה, לעיתים קרובות עם הזולת.[תור נדרש]
יצירות ואירועים שהשפיעו על היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלקים מסוימים של היצירה מקבילים לחיים של אדמירל רוג ' ר דה פלור, המנהיג של almogávares, אשר נרצח על ידי הביזנטים. דה פלור נחשב גם לישועה של קונסטנטינופול בספר זה, כמו חלופית סוף מה באמת קרה עם הביזנטית ההון, צולמה ע "י הכוחות העות' מאניים של הסולטן מחמט השני "הכובש" ב - 1453.
באופן כללי יותר, היצירה נחשבת כמושפעת גם מ Llibre dels פטס, הכרוניקה של Muntaner ומ- Llibre de l'ordre de cavalleria של רמון לול.[תור נדרש]
טיראנט לו בלאנש ודון קיחוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק ניכר מהפופולריות לה זוכה טיראנט לה בלאנש מגיע בעקבות אזכורו ביצירה דון קישוט, בפרק 6 בחלקו הראשון. הספר טיראנט לה בלאנש נמצא בספרייה של דון קישוט, אחרת היה שוכח את הסיפור. בזמנו היצירה הייתה כישלון ספרותי, לפחות בקסטיליה.[4] בנוגע לפרשנות של כל המחמאות האלה ולקביעת מה הוא היחס של סרוונטס כלפי הספר ישנו דיון ארוך. יותר מ-150 שנה עברו מאז שדייגו Clemencín, כתב בספרו "מעבר אפל של דון קישוט", יש שפע של מחקרים שבדקו ולא פירש. אייזנברג מונה את 14 המחקרים הראשונים שנעשו בנושא, אבל מאז התקיימו מחקרים נוספים.[5][6]
כל הסרוונטיסטס, אותם המומחים לכתיבתו של סרוונטס אשר חקרו את הנושא, מסכימים שהבחירה בכומר Pero Perez מייצגת את הדימוי של סרוונטס. סרוונטס (אשר לא ידע שהיצירה לא הייתה בכלל ספר אבירים בעקבות התרגום שהסתיר זאת) העריץ את טירנט לה בלאנש. בשחזור ההיפותטי של הספרייה של סרוונטס, אייזנברג מזהה את טירנט לה בלאנש בתור היצירה העתיקה ביותר "פנינה אמיתית של הספרייה שלו."[7]
הכומר מזהה מספר אלמנטים ביצירה שריגשו את סרוונטס: הכומר מתייחס לדברים רחוקים מעולמם של ספרי האבירות הקסטיליאנים, אשר הם הכרחיים כדי לצחוק: אביר שנלחם עם כלב, אביר בשם "פונסקה",ואחר אביר הקרוי בשם פסאודו-יווני מגוחך Quirieleisón של מונטלבן, אלמנה מאושרת, קיסרית שמאוהבת במשרת שלה, אביר שנמצא מת במיטתו ועוד.
בנוגע לפרטים המשובצים בספרו של סרוונטס אשר משתייכים לעבודתו של מרטורל, או לאיך סרוונט האמין שספר אבירות היה צריך להירשם: אם היצירה מחטיאה ומפספסת אלמנטים רבים של הקוד הספרותי של ספרי האבירים, לדעת סרוונטס זוהי לא יצירת מופת שמחדשת בצורה שרבים (בעיקר בספרות הוולנסיאנית) ירצו לקרוא.
מילות המפתח הן "לא עשה כל כך הרבה שטויות בתעשייה". במספר מהדורות, (ביניהם של Hartzenbush[8] ו רודריגס Marín) לא ישנות, ולפעמים בלי וידוי, ישנה מחיקה של ה "לא" כך שרשום: "עשיתי כל כך הרבה שטויות תעשייה". כתוצאה מכך ישנו שינוי משמעותי של המשמעות. בפועל זה תרם לבלבול.
המחבר שולח לגלרה, זוהי מספנה ממודל יווני של ימי הביניים. שום סרוונטיסטה הסכים לקבל את פרשנותו של Martin de Riquer לפיה הגלרה נמצאת בבית דפוס, וכך מי שנגזר עליו לעזוב לגלרה נידון לחיות את חייו בבית דפוס. הפרשנות הרווחת היא שיש אזכורים רבים של סרוונטס למהדורה ה-23 של Diccionario de la Real Academia Española, לפיו הגלרה הוא מקום של עונש בו מתבצעת עבודה בכפייה, אליו נשלחים אנשים בשל התנהגותם הרעה. ואכן, ספר פושעים שדון קישוט פוגש בפרקים 1 ו-22, נידונים לגלרה בתור עונש.
אבל מנקודת מבט אחרת, ניתן להבין את הגישה החיובית ואת ההתלהבות של סרוונטס. סרוונטס אהב ספרים משעשעים ומצחיקים וחשב שהעולם צריך יותר מהם. במובן זה, ולא בגלל הריאליזם כביכול, זהו מודל עבור דון קישוט.[9]
המורשת התרבותית של רצועה לבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירות שקיבלו השראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איורים
- איורים מאת מנואל Boix לעריכה bibliofílica בארבעה כרכים Tirant לו בלאן (מהדורות השלישי של ברנקה —הסניף השלישי—, 1978-1983).[10]
- איורים מאת מנואל Boix עבור מהדורה מקוצרת ומותאמת לילדים של Tirant לו בלאן (Edicions Bromera, 1989).[10]
- סדרה של מאה ציורים בדיו, על העניבה הלבנה, צ ' ילה, ויקטור רמירז.
- משחקי תפקידים
- Tirant לו בלאן, משחק תפקידים, שפורסם ב-1996[11] זה לוקח את התואר של הרומן Martorell אבל במקום להיות מוגדר בעידן של הרומן (המאה xv) זה הזמן של קטלאנית מחוזות (המאה xi).
- יצירות מוזיקליות
- 1990: קנטטה נופי Tríptic דה Tirant לו בלאן, המלחין או Blanquer, עם מכתב של suecano Josep Palàcios (n. ב-1938).
- 1991: אופרה El de triomf Tirant, של המלחין או Blanquer, עם לליברית של ג'וזף Lluís Sirera ו-Rodolf Sirera.
- 1991: בלט Tirant לו בלאן, אופ. 50, פסנתרן ומלחין לאונורה Milà (לאונורה Milà אני Romeu, n. 1942).
- סרטים
- רצועה לבנה, נבחר כ"הסרט של השנה 2006" של במאי הקולנוע הספרדי ויסנטה ארנדה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Curial e Guelph
- Ruta dels clàssics valencians
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 «Tirant lo Blanc».
- ^ Gran Enciclopedia Catalana (ed.
- ^ «Joanot Martorell i el Tirant lo Blanc» (en valenciano).
- ^ Rafael M. Mérida Jiménez, "Un anciano volumen caballeresco en la biblioteca de Alonso Quijano", en Fechos antiguos que los cavalleros en armas passaron: Estudios sobre la ficción caballeresca, ed.
- ^ "Pero Pérez de Priest and his Comment on Tirant lo Blanch, MLN, 88, 1973, pp. 321-330, especialmente las notas 1 y 2, http://users.ipfw.edu/jehle/deisenbe/cervantes/peroperezhigh.pdf, consultado el 10-10-2014.
- ^ Rafael M. Mérida Jiménez, "Un anciano volumen caballeresco en la biblioteca de Alonso Quijano", en Fechos antiguos que los cavalleros en armas passaron: Estudios sobre la ficción caballeresca, ed.
- ^ La biblioteca de Cervantes: Una reconstrucción, versión preliminar de 2002, http://users.ipfw.edu/jehle/deisenbe/cervantes/reconstruction.pdf, consultado 08-10-2014
- ^ LAS 1633 NOTAS de Juan Eugenio Hartzenbush a la primera edición foto-tipográfica del Quijote.
- ^ Eisenberg, La interpretación cervantina del 'Quijote', trad.
- ^ 1 2 «Tirant lo Blanc».
- ^ GRAU Enric, IBÁÑEZ ORTÍ Ricard, JULIVERT ZAMARREÑO Daniel, MONTER Eduard y BARRASA Dionisio, Tirant lo Blanc, Joc Internacional, Barcelona, marzo de 1996, cubierta e ilustraciones de Albert Monteys, 116 p., cart., [[:es:Special:BookSources/8478311580|ISBN 84-7831-158-0]]