טיסה 152 של אייר פראנס

טיסה 152 של אייר פראנס
מטוס קונסטליישן זהה למטוס שהיה מעורב בתאונה
מטוס קונסטליישן זהה למטוס שהיה מעורב בתאונה
תאריך 3 באוגוסט 1953
מיקום מפרץ פטהייה, טורקיה
גורם כשל מנועים
קואורדינטות 36°31′10″N 28°55′22″E / 36.51957°N 28.922653°E / 36.51957; 28.922653
הרוגים 4
ניצולים 38
המעורבים באסון
כלי טיס
כלי טיס לוקהיד קונסטליישן L-749A
מספר זנב F-BAZS
מוצא נמל התעופה אורלי, פריז
יעד נמל התעופה הבינלאומי מהראבאד, טהראן
חניות ביניים רומא, איטליה
ביירות, לבנון
מפעיל אייר פראנס
נוסעים 34
אנשי צוות 8
הרוגים 4
ניצולים 38
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טיסה 152 של אייר פראנס הייתה טיסת נוסעים מסחרית שהייתה מעורבת בתאונה אווירית בשמי הים התיכון ב-3 באוגוסט 1953. עקב אובדן הכוח בשניים ממנועי המטוס ואיבוד גובה הנחיתו אותו טייסיו על פני הים בסמוך לחופי טורקיה. 38 מתוך 42 יושבי המטוס ניצלו.

הטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס שנשא את הטיסה היה מדגם קונסטליישן L-749A מתוצרת חברת לוקהיד, שהיה מונע בארבעה מנועי מדחף. הוא נכנס לשירות בשנת 1950 והספיק לצבור 10,058 שעות טיסה. המטוס התעתד לטוס מנמל התעופה אורלי בפריז שבצרפת אל טהראן שבאיראן, עם חניות ביניים מתוכננות בנמלי התעופה של רומא שבאיטליה וביירות שבלבנון. נמצאו בו 34 נוסעים ושמונה אנשי צוות, שכללו שני טייסים, שני מהנדסי טיסה, מפעיל רדיו ושלושה דיילים. הטייסים היו הקברניט ריימון טרי (Raymond Terry) וז'אק סטין (Jacques Steens), בני 30. לטרי היה ניסיון של 5,300 שעות טיסה.

התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת נתיב הטיסה של המטוס עד לנחיתת החירום

המטוס המריא מנמל התעופה אורלי ב-2 באוגוסט לפנות ערב. לאחר כשלוש שעות טיסה נחת המטוס בנמל התעופה צ'יאמפינו ברומא (אנ') והמריא משם בשעה 22:32. נתיב הטיסה שלו לחנייתו הבאה בביירות נועד לעבור מעל דרום איטליה, יוון, הים התיכון וקפריסין בזמן משוער של כחמש שעות.

בשעה 02:10 ב-3 באוגוסט נמצא המטוס כ-80 קילומטר מהאי רודוס ובגובה של 5,300 מטר. באותו זמן החל מנוע מס' 3 של המטוס לרטוט בפראות. הטייסים דיווחו על מיקום המטוס בשידור רדיו לניקוסיה שבקפריסין. כמה דקות לאחר מכן ניתק מנוע מס' 3 מהכנף, פגע בחלק האחורי של מרכב המטוס והמשיך ליפול אל הים. לאחר מכן הפסיק גם מנוע מס' 4 לפעול והמטוס החל לאבד גובה במהירות. הטייסים שידרו קריאת מצוקה, בחנו את המצב והחליטו להעדיף נחיתה על פני הים על פני נחיתה ביבשה בשטח הררי. המטוס פנה צפונה לעבר החוף הטורקי. טייסיו זיהו אור של מגדלור באי קיזילדה (Kızılada) שבמפרץ פטהייה בדרום מערב טורקיה ובחרו לנחות שם. צוות הדיילים הודיע לנוסעים על המצב והורו להם לחגור חגורות הצלה.

בשעה 02:28 ערכו הטייסים המטוס נחיתה מושלמת בחושך על פני ים שקט במפרץ פטהייה, כשני קילומטר מהאי קיזילדה וכ-10 קילומטר מהעיר פטהייה. הנוסעים והצוות יצאו ממנו במהירות דרך פתחי החירום. הם שהו על כנפי המטוס בעת שהוא החל להתמלא במים, עד ששעה אחרי הנחיתה צלל מתחת לפני הים.

שני שומרי המגדלור ראו את המטוס מנמיך לנחיתה, אך לאחר מכן איבדו עמו קשר עין. רק מאוחר יותר, עם אור ראשון, זיהו את מיקומו ויצאו אליו בסירה. הם אספו כמה מהנוסעים. בינתיים ניסו כמה מאנשי הצוות והנוסעים לשחות אל חוף האי. אנשי מכס ודייגים שהוזעקו על ידי שומרי המגדלור יצאו אל הים בספינות ובסירות ואספו את יתר הניצולים מן המים. התברר כי ארבעה נוסעים בגיל מבוגר טבעו למוות בים.

לאחר התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצולי התאונה הועברו לעיר פטהייה ומשם לאי רודוס. ארבעה ימים לאחר התאונה הם הוטסו בחזרה לפריז.

התאונה נחקרה על ידי המשרד לחקר וניתוח ביטחון התעופה האזרחית של צרפת. הוא פרסם את דו"ח החקירה ב-16 במרץ 1954. נקבע כי כשל באחד מלהבי המדחף של מנוע מס' 3 הביא לרטט האלים של המנוע ולהינתקותו מגוף המטוס. הסיבה לכשל בלהב המדחף לא נקבעה.

בעקבות התאונה נקבעה חובה למטוסים לשאת עליהם רפסודות הצלה.

בשנת 2013 אותר מנוע המטוס על קרקעית הים. בשנת 2018 איתר הצי הטורקי בים את המטוס הטבוע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]