טיוטה:שיתוף ציבור

שיתוף ציבור הוא אמצעי לקבלת החלטות טובות יותר: עדכניות, רלוונטיות וישימות יותר. זהו תהליך שבמסגרתו בעלי עניין, מומחים, קבוצות מהציבור והציבור בכללותו, מעורבים ברמות שונות בתהליכי קבלת החלטות, עיצוב מדיניות ויישומה.

המונח שיתוף ציבור מתייחס לכלל הגורמים שאותם מבקשים לשתף ושזוהו כבעלי עניין בנושא שלגביו משתפים. העניין שלהם בנושא השיתוף יכול לנבוע מכך שהם משפיעים עליו או מושפעים ממנו.

בתהליך שיתוף ציבור משתתפים גורמים החיצוניים למקבלי ההחלטות ולמבצעיהן בגיבוש המדיניות או בביצועה, בתהליכים כגון: גיבוש תוכנית עבודה, הערכת מצב, גיבוש חקיקה, החלטת ממשלה או מסמך מדיניות, שיפור שירות, פרויקטים נקודתיים וכיוצא בזה. אלה יכולים להיות גורמים מתוך הממסד (השלטון המרכזי או השלטון המקומי) - עובדים, עמיתים, יחידות בתוך משרד (שיתוף פנים משרדי) ומשרדים אחרים (שיתוף בין משרדי) או גורמים מחוץ לממסד – ארגוני חברה אזרחית (עמותות, קרנות), ארגונים מהמגזר העסקי, איגודים מקצועיים, מומחים, קבוצות מן הציבור והציבור הרחב.

מהן תועלות שיתוף הציבור?

• מידע חדש וכיווני חשיבה מגוונים - מידע וידע חדשים ומגוונים של בעלי עניין או מומחים בתחום, וכיווני חשיבה המבטאים פרספקטיבה אחרת של מגוון אנשים חיצוניים למערכת, שאינם כבולים לתבניות ולאילוצים שהממשלה פועלת בתוכם.

• זיהוי מוקדם של בעיות וחסמים - הרחבת מעגל המשתתפים בתהליך קבלת ההחלטות מרחיבה את המידע המוקדם שבידי מקבל ההחלטות בנוגע לנושא ההחלטה. החיבור של מקבלי ההחלטות ל"שטח" מסייע לזהות את הבעיה ולהגדיר אותה נכון יותר, לאתר מראש חסמים צפויים ולתת להם מענה.

• הגדלת משאבים: תקציביים, פיזיים ורעיוניים - ככל שהתהליך עמוק יותר, ובפרט במצבים של שותפות, הוא יניב הרחבת משאבים באמצעות השותפים וכן סינכרון בין העשייה של הגופים המשתתפים בתהליך.

• הגברת הלגיטימציה למדיניות וחיזוק האמון - החלטה שבעיצובה היו שותפים אזרחים וארגונים עשויה להתקבל טוב יותר, לצמצם התנגדויות ולהגביר את ההזדהות עם ההחלטה. כאשר תהליך השיתוף מנוהל באופן שנתפס כמקצועי והוגן, הוא מייצר פוטנציאל להגברת אמון המשתתפים במקבלי ההחלטות ובממשלה.

• בקרה וביקורת על פעולת הממשלה - בתהליכי שיפור שירות ובירור שביעות רצון של מקבלי שירותים במיוחד, תהליכי שיתוף מאפשרים בקרה על פעולות הממשלה ולמידה על איכות השירותים המסופקים.

מהן רמות שיתוף הציבור?

מידת המעורבות של המשתתפים בתהליך קבלת ההחלטות או בביצוע המדיניות משתנה ממקרה למקרה, ובהקשר זה מקובל לדבר על רמות שיתוף. מקובל להתייחס ל"סולם שיתוף" אשר שלביו מייצגים עצמה שונה של שיתוף. ככל שעולים ברמות השיתוף בסולם, רמות השיח עם המשתתפים והשפעתם על סדר היום, על אופן ביצוע השיתוף ובסופו של דבר על תהליך קבלת ההחלטה - מתעצמות.

1. מידע ונתונים: בקשה מהציבור לקבל מידע ונתונים בנושא ספציפי. חילופי מידע: הממשלה מוסרת מידע לציבור על פעולותיה, ומבקשת ללמוד מהמידע, מהידע ומהניסיון שיש ברשות הציבור. הציבור חולק עם הממשלה מידע אך המידע מוחלף בערוצים מקבילים – הציבור מעודכן על סדר היום של הממשלה, והממשלה נחשפת להתייחסויות הציבור – בלא נקודת מפגש ודיון משותף. לדוגמה:"קול קורא" לקבלת מידע (RFI). לעיתים חילופי המידע נעשים בתהליך של הקשבה: קבלת מידע מהציבור עם דגש רב יותר ללמידה של עמדות, רצונות והצעות של הציבור. גם כאשר תהליכי הקשבה מתבצעים במפגש ישיר בין הממשלה לציבור, עדיין מדובר במהלך חד צדדי שהוא פחות דיאלוגי. לדוגמה: קבוצת מיקוד עם אנשים בלי נגישות לאינטרנט.

2. היוועצות: הקשבה לעמדות ורעיונות של הציבור או ניהול שיחה עם הציבור סביב החלטה קונקרטית. מפגש בין הציבור לממשלה שבו מתנהלת שיחה. הממשלה שואלת שאלות ומעמיקה בהתייחסותה, ולציבור ניתנת הזדמנות להביע את עמדותיו, לקבל עליהן התייחסות ואף להציג את שאלותיו לממשלה. עם זאת גם בשלב זה לעיתים הממשלה עדיין "שומרת את הקלפים קרוב לחזה" במובן זה שאינה בהכרח מנהלת דיון חופשי ושלם על כל שיקוליה, ומרחב ההשפעה של הציבור תחום לרוב על ידי נקודת הפתיחה שהונחה על ידי הממשלה לדיון. לדוגמה: סדרת מפגשים ואתר היוועצות מקוון על גיבוש תוכנית עבודה. מרבית תהליכי השיתוף בממשלה מתבצעים במסלול זה.

3. שיתוף פעולה: דיאלוג פתוח ומתמשך, החותר ליצירת הסכמה רחבה עם המשתתפים על החלטה/יישום. תהליך שיתוף הכולל דיאלוג, שבמסגרתו המידע והשיקולים מונחים על השולחן ונציגים מהציבור ומהממשלה דנים בהחלטה העומדת לדיון על כל היבטיה, באופן פתוח. פעמים רבות תהליך זה ממושך יותר, ומתנהל משלב הגדרת הבעיה, דרך שלב איסוף המידע, גיבוש חלופות ובחירה ביניהן, ועד גיבוש התוצר הסופי. גם כאן, ההחלטה הסופית תהיה של הממשלה בלבד מכוח האחריות והסמכות הנתונות לה, אך היא תגובש מתוך חתירה להסכמה רחבה עם המשתתפים. לדוגמה: שולחן עגול בין-מגזרי הדן בסוגיה שנבחרה במשותף על ידי כל חבריו, ומגבש המלצת מדיניות. במקרים מעטים תהיה ההחלטה משותפת ממש. לדוגמה: במסגרת ועד מנהל של מיזם משותף לממשלה ולגורם חיצוני לה

מהו היחס בין עומק החשיפה להיקף התועלת בתהליך השיתוף?

הערך הפוטנציאלי הנוצר מתהליך שיתוף יהיה לרוב ביחס חיובי לרמת החשיפה: העלאת רמת החשיפה של המידע והשיקולים שבידי מקבל ההחלטות, בעלת פוטנציאל להעמיק את הלמידה ולהרחיב את הלגיטימציה לתהליך קבלת ההחלטות. ככל שתהליך השיתוף משלב רמת חשיפה גבוהה יותר של המידע (משני הצדדים), כך סביר שיהיה דיאלוגי יותר ולכן עמוק יותר. ככל שהתהליך עמוק יותר, הדבר עשוי לתרום גם להגברת האמון בין הצדדים. מן הניסיון שנצבר במסגרת תהליכי השיתוף שבוצעו בממשלה, למדנו גם שכשתהליך השיתוף כולל מפגש ישיר בין מקבל ההחלטות למשתתפים – גדל פוטנציאל השפעת השיתוף על תהליך קבלת ההחלטות ועל אמון המשתתפים בתהליך ורתימתם ליישום. מפגש ישיר עם המושפעים מההחלטה כולל בחובו עוצמות שונות מאלו שמתהוות בעת קריאה של דברי המושפעים המגיעים אל מקבל ההחלטות בכתב. ככל שהמפגש מאפשר גם דיאלוג –תגדל גם ההשפעה. לא תמיד ניתן ונכון לשלב בתהליך השיתוף גם מפגשים ישירים, אך בעת תכנון התהליכים יש להביא בחשבון נקודה זו.

קישורים חיצוניים

http://www.pmo.gov.il/policyplanning/shituf/Documents/all%20web.pdf, באתר אגף ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה.

https://www.gov.il/he/departments/publicparticipation, באתר השירותים והמידע הממשלתי.

https://www.facebook.com/meshatefet/?tsid=0.1259888660469639&source=result, בלוג בנושא שיתוף ציבור.

הערות שוליים

המדריך הממשלתי לשיתוף ציבור, דצמבר 2017.