טיוטה:שאלת חכם חצי תשובה

שאלת חכם חצי תשובה (שאלת חכם חצי חכמה) הוא פתגם המופיע לראשונה בכתבי הראשונים, ונפוץ בספרי האחרונים בעיקר בספרי השו"ת.

מקור

יש מהאחרונים שהביאו את הביטוי כנזכר בחז"ל, כך למשל כותב החת"ם סופר בספרו:

יקרתו הגיעני ונפשו היפה בשאלתו... ואמרו חז"ל שאלת חכם חצי תשובה

— שו"ת חת"ם סופר חושן משפט נה

בספר חות יאיר כתב: ”וכבר אמר החכם שאלת החכם חצי תשובה” (שו"ת חוות יאיר סימן טז) וכן ”אמרו חכמי הפילוסופים שאלת החכם חצי חכמה” (חות יאיר סימן קס).

אמנם הביטוי לא נזכר בתלמוד ובמדרשים, ונמצא רק החל מתקופת הראשונים.

הראשון שהזכירו הוא הרמב"ן בספרו מלחמת ה' על הרי"ף כמו כן נזכר בחידושי הר"ן.

כמו כן נזכר בספר מגדל עוז שו"ת מהר"ם אלשקר

וכן בספרי אחררנים רבים: החת"ם סופר כאמור הרבה להשתמש בביטוי בספר שאלות ותשובות שלו, כן נזכר בשו"ת נודע ביהודה יורה דעה עד,

פירושו

כוונת הביטוי במקורו הוא, שכשאר השואל מלבד השאלה עצמו מציג את צדדי השאלה, אם כך דבריו כוללים כבר חצי מהתשובה, שהרי הדין יהיה כאחד מהצדדים שהעלה.

עם זאת בדרך כלל הביטוי מתייחס לכך שעצם הצגת השאלה בצורה הראויה אם כל פרטי השאלה הנצרכים, יש בה חכמה מסוימת, ועל ידה יוכל המשיב לענות תשובה.