טיוטה:קומיקס פרנקו בלגי
קומיקס פרנקו-בלגי (בצרפתית מכונה Bande Dessinées או BDs) הוא קומיקס שמוצאו בבלגיה או בצרפת ונכתב לרוב בצרפתית. הוא זוכה לפופולריות רבה, במיוחד באירופה, ונחשב לשוק הקומיקס השלישי בגודלו בעולם, לאחר ארצות הברית ויפן.[1] נכון לשנת 2009 תעשיית הקומיקס הפרנקו בלגית נאמדה בשווי של כ-370 מיליון אירו ומוכרת כארבעים מיליון אלבומי קומיקס בשנה.[2] הקומיקס הפרנקו בלגי מונה יותר קומיקסאים לנפש ולקמ"ר מאשר בכל מקום אחר בעולם.
תעשיית הקומיקס הפרנקו-בלגי פרחה בעיקר באמצע המאה ה-20,
בין יצירות הקומיקס הפרנקו-בלגי הידועות נמנות הרפתקאותיו של טינטין, אסטריקס, לאקי לוק, הדרדסים, אוכמניות ועוד.
?[עריכת קוד מקור | עריכה]
באירופה, צרפתית מדוברת לא רק בצרפת אלא גם באזורים מסוימים של בלגיה, לוקסמבורג ושוויץ. השפה המשותפת יצרה בין המדינות שוק אמנותי ומסחרי שבו הזהות הלאומית טושטשה לעיתים קרובות. תפוצת הקומיקס בצרפתית מגיעה גם אל מחוץ לאירופה, שכן לצרפת יש קשרים היסטוריים ותרבותיים חזקים עם טריטוריות נוספות מעבר לים, כגון פולינזיה הצרפתית וגינאה. קוויבק שבקנדה ידועה במיוחד כצרכנית של קומיקס פרנקו-בלגי (...)
על אף שגרמנית היא אחת השפות הרשמיות של בלגיה, אין כמעט קומיקס פרנקו-בלגי מקורי בגרמנית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המאה התשע-עשרה היו באירופה אמנים שציירו קריקטורות או רצף של תמונות, אך הקומיקס לא היה נפוץ בצורתו המוכרת כיום, אלא בפורמט של איורים בתוספת כיתוב צדדי.
1900-1929[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקומיקסאי הצרפתי אלן סן אוגן נחשב לפורץ דרך בתחום הקומיקס באירופה. בשנת 1935 פרסם את , שהיה מהראשונים שהשתמש בבועות דיבור וטכניקות מתקדמות נוספות. הספר זכה להצלחה יוצאת דופן.
בעיתונים החלו להתפרסם מדורי קומיקס קצרים שלעיתים שילבו בועות דיבור וטכניקות דומות, אך הקומיקס עדיין לא זכה להכרה מלאה וכמעט שלא הודפסו אלבומים. בשנת 1920 החל להתפרסם המגזין הבלגי בצרפתית Zonneland, מעין גרסה מוקדמת של מגזין קומיקס, שכלל מלל רב ולצידו איורים מעטים.
אמצע המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקומיקס הרפתקאותיו של טינטין מאת הקומיקסאי הבלגי הרז'ה נחשב לפריצת דרך מרכזית בתחום.[3] קומיקס זה היה מהראשונים שהשתמשו באופן גורף בבועות דיבור ובטכניקות אמריקאיות-מודרניות נוספות. הוא זכה לפרסום חסר תקדים גם מחוץ לצרפת ובלגיה, ייסד את סגנון הקו הנקי ובכך תרם רבות לפיתוח סגנון הקומיקס הפרנקו בלגי.[1]
בשנות ה-30 המשיך התחום להתפתח ונוסד מגזין הקומיקס ספירו, שהיה בעל תפקיד מרכזי בהפצת הקומיקס והיווה בסיס נרחב לפרסום יצירות שונות.
במהלך מלחמת העולם השנייה קומיקסים אמריקאים לא הורשו להתפרסם במערב אירופה, מה שגרם לקומיקס המקומי לפרוח ולהתפתח ללא התערבות חיצונית. כך הקומיקס הפרנקו בלגי התמקד בפיתוח סגנון עצמאי ללא צורך להתחרות עם תעשיות זרות.
בנוסף, אמנים צעירים קיבלו הזדמנות להשתלב בתעשיית הקומיקס. למשל, כאשר הקומיקס האמריקאי פלאש גורדון נאסר לפרסום על ידי שלטונות הכיבוש הגרמניים, אדגר פ. ז'אקובס, אז אמן צעיר ובלתי מוכר, המשיך את הסיפור.[1] לאחר המלחמה חלק מהקומיקסאים נאסרו באשמת שיתוף פעולה עם גרמניה, אך רובם זוכו.
בתקופה שלאחר המלחמה, תור הזהב של הקומיקס, זכה הקומיקס הפרנקו בלגי לפריחה. מגזיני הקומיקס ספירו, פיילוט וטינטין התפרסמו בתפוצה רחבה, ספרי קומיקס רבים יצאו לאור וסגנונות שונים התפתחו. בין הקומיקסים הבולטים מתקופה זו ניתן למנות את ספירו (1938), לאקי לוק (1947), גאסטון (1957), הדרדסים (1958), בלייק ומורטימר, באק ודני ועוד. רוב הקומיקסים הושפעו במידה כזו או אחרת מטכניקת הקו הנקי, אך הוסיפו אלמנטים עצמאיים. קומיקס בולט במיוחד הוא אסטריקס, קומיקס צרפתי מאת רנה גוסיני ואלברט אודרזו, שזכה לפרסום בינלאומי ותורגם לשפות רבות. אסטריקס המשיך להשתמש בסגנון הקו הנקי, אך הכניס מוטיבים ססגוניים וקריקטוריסטיים יותר.
סוף המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת סוף המאה ה-20
כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תעשיית הקומיקס האמריקאית מקובל להפריד בין תפקידי המפתח בתהליך יצירת הקומיקס, כמו כתיבה, רישום, צביעה ועריכה. לעומת זאת, בתעשייה הפרנקו בלגית בדרך כלל אדם אחד או שניים אחראים על התהליך כולו.
הקומיקס הפרנקו בלגי פונה לקהל יעד נרחב יותר מאשר הקומיקס האמריקאי ומיועד גם למבוגרים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 אדוארד דיפ, היסטוריה קצרה של הקומיקס הפרנקו בלגי (באנגלית)
- ^ An Introduction to Franco-Belgian Comics
- ^ מיכה יניב, היסטוריה של הקומיקס הצרפתי, באתר בלי פאניקה