טיוטה:פרנסואה דה בסומפייר
פרנסואה דה בסמופייר, מרקיז ד'ארואה (בצרפתית: François de Bassompierre, marquis d’Haroué; 12 באפריל 1579 – 12 באוקטובר 1646) היה חתנו של הדוכס גיז, החביב על אנרי הרביעי, מרשל צרפת (1622), מחברם של זיכרונות על חיי החצר של זמנו. היה בזבזן, נאה, מיומן ואחת הדמויות האופייניות ביותר של החברה החילונית הצרפתית במאה ה-17.
באסומפייר הגיע ממשפחת אצילים ותיקה מחבל לורן. הוא גדל עם אחים בבוואריה ובאיטליה. כנער בן עשרים, הגיע לחצרו של אנרי הרביעי ועד מהרה הפך לחביבו של המלך, שכבר בשנת 1600 קידם אותו לדרגת קולונל. מסעותיו הצבאיים הראשונים היו אל סבויה (1600) וטורקיה (1603). כאשר יצר את כיכר ווז', הוא בנה אחוזה מפוארת, שבנו הבלתי חוקי (מאחותו של המרקיזה דה ורני), הבישוף של סנט, ימכור מאוחר יותר לאוצר המדינה.
לאחר מותו של היינריך באסומפייר, בנימוסיו האדיבים, הוא רכש את חסד המלכה מארי דה מדיצ'י, אשר בשנת 1614 הפכה אותו למפקד כוחות שכירי החרב השווייצריים. אף על פי כן, עם חילוקי הדעות שהתגלעו בין מרי לבנה, הוא צידד במלך ותרם רבות להפלת המלכה. כפרס על כך, הוא קיבל שרביט של מרשל, ולאחר מכן היה שליח המלך לספרד (1621), שווייץ (1625) ואנגליה (1626), והוכיח את עצמו כדיפלומט מצוין.
בשובו לצרפת, מרשל באסומפייר התכסה בתפארת במצור על לה רושל, דיכוי מרד מונמורנסי והסתערות על מעבר ההרים בסוזה. הוא התחתן בסתר עם ידידה קרובה של המלכה, לואיז מרגרט מלורן (בתו של היינריך דה גיז, אלמנתו של פרנסואה דה קונטי שליטת שאטו רנו).
לאחר "יום השוטים", הקרדינל רישלייה הפנה את שנאתו למקורביה של המלכה, שביניהם באסומפייר לא נכלל בצדק. הוא נעצר בסנליס ב-25 בפברואר 1631 ונכלא ל-12 שנים בבסטיליה, משם שוחרר רק לאחר מותו של הקרדינל הכל יכול. את השנים האחרונות לחייו הוא בילה באחוזתו הנורמנית טיליירס. בכלא הוא כתב כתבים שפורסמו ב-1665, המספקות חומר מעניין על ההיסטוריה הצרפתית של השליש הראשון של המאה ה-17.
יום השוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יום השוטים הוא כינוי לאחד מימי נובמבר (10, 11 או 12) של 1630, שאויביו האצילים של הקרדינל רישלייה, בראשות המלכה האם מארי דה מדיצ'י, החלו בחגיגת הפלתו המיוחלת, והסתיימו בצינוקים או חרפה.
לאחר שהנחית מהלומות מכריעות על ההוגנוטים בראשות אנרי דה רוגן והושיב את בן חסותו שארל דה נברס על כס המלכות של מנטואן, החל הקרדינל החזק רישלייה במשא ומתן עם האיחוד הפרוטסטנטי הגרמני במטרה לכרות עמם ברית נגד ההבסבורגים בשנות מלחמת שלושים השנים.
הברית הקרובה עם הפרוטסטנטים הבהילה את "מפלגת הקדושים" - אנשי חצר קתולים נלהבים בראשות מארי דה מדיצ'י, שבארמון לוקסמבורג דרשה בפומבי מלואי ה-13 לבחור בינה לבין הקרדינל. היא נתמכה על ידי הבן הצעיר ולאחר מכן יורש העצר, גסטון מאורליאן, שקיווה לחזק את עמדותיו שלו על חשבון קלון השר הראשי.
נפילת הקרדינל נחשבה כעסקה גמורה, אויביו חגגו את ניצחונם בארמון לוקסמבורג, ורישלייה עצמו עמד לעזוב לכפר. במקומו הם חזו ביועץ המלכה מישל דה מרילק. בינתיים, המלך נפגש באופן בלתי צפוי עם הקרדינל והבטיח לו את תמיכתו.
מריאק נעצר ונלקח לטירת שאטודן, שם מת במהרה; אחיו מרשל דה מרילק הוצא להורג; המלכה האם הוגלתה לפאלה קומפיאן, משם ברחה להולנד הספרדית; וגסטון ד'אורליאן המשיך לטוות תככים בחצרו של שארל הרביעי מלורן. המשורר בוטרו, אחד החביבים על הקרדינל, קרא אז: "באמת זה היה יום השוטים!".
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Tallemant des Réaux, Historiettes. Mémoires pour Servir a L'histoire Du xviie siècle sur Google Livres, par Messieurs Monmerqué, Membre de L'institut, de Chateaugiron et Taschereau. Tome troisième. Paris, Alphonse Levavasseur, Libraire, 16 place Vendôme, 1834.
- Bassompierre, Journal de ma vie (4 volumes), Paris, 1870.
- Paul Bondois, Le Maréchal de Bassompierre, A. Michel, Paris, 1925.
- Mathieu Lemoine, La Faveur et la Gloire. Le maréchal de Bassompierre mémorialiste (1579-1646), Paris, Presses de l’université Paris-Sorbonne, 2012, 609 p., (ISBN 978-2-84050-771-0).
- Бассомпьер, Франсуа // Энциклопедический словарь Брокгауза и Ефрона : в 86 т. (82 т. и 4 доп.). — СПб., 1890—1907.
- Таллеман де Рео. Маршал де Бассомпьер // Занимательные истории / пер. с фр. А. А. Энгельке. — Л.: Наука. Ленинградское отделение, 1974. — С. 178-185. — (Литературные памятники). — 50 000 экз.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטגוריה:אישים שנכלאו בבסטיליה
קטגוריה:מרשלים צרפתים
קטגוריה:ילידי 1579
קטגוריה:נפטרים ב-1646