טיוטה:סיפורי ארון הברית בספר שמואל

סיפורי נדודי ארון הברית הם חטיבה ספרותית לא רציפה בספר שמואל העוסקת בגלגוליו של ארון הברית ונדודיו בימיהם של שמואל ודוד. החטיבה כוללת את שמואל א ד - ז, א; ושמואל ב ו. מסופר בה על נפילת ארון הברית בשבי הפלשתים והחזרתו לארץ ישראל בימי שמואל, והעלאתו לירושלים בראשית מלכות דוד לאחר תקופה בה שהה בקריית יערים.

חטיבת נדודי הארון איננה עומדת בפני עצמה בגיבוש הסופי של ספר שמואל, כפי שהגיע לידינו. תיאור מפלתם של עלי ובניו בפרק ד ממשיך את הפרק הקודם לו מבחינה עלילתית ותמטית, ובכך נשזרת חטיבה זו עם החטיבה הפותחת את ספר שמואל (פרקים א-ג), העוסקת בהולדת שמואל ובהקדשתו לנבואה. עם זאת, בחטיבת נדודי הארון שמואל אינו מופיע כלל, ומתחילתה עובר ארון הברית, שכבר הופיע באזכור מטרים בתחילת פרק ג, למוקד ההתייחסות של המספר. תיאור גלגולי הארון נפסק בתחילת פרק ז בבחינת "תם ולא נשלם"; לאחר מכן בימי דוד, לכל הפחות עשרים שנה מאוחר יותר, מתחדש הקו הסיפורי היכן שנפסק בתיאור החגיגי של העלאת הארון מקריית יערים לירושלים בשמואל ב ו.

בשנת 1926 הציע לאונרד רוסט, בהתבסס על שיקולים ספרותיים, לראות בחטיבת סיפורי הארון מקור עצמאי מעיקרו שהמהדיר של ספר שמואל שילב בחיבורו. במהלך השנים פיתחו חוקרים רבים אחרים את התאוריה של רוסט, והציעו גישות שונות ביחס להקשר ההיסטורי שבו נוצר החיבור, וביחס לתיחום גבולות החיבור כפי שהוא משתקף בנוסח ספר שמואל שלפנינו. למרות המחלוקת בנוגע לפרטים שונים, בעבר הייתה הסכמה נרחבת לגבי עיקרי התאוריה. בעשורים האחרונים מטילים חוקרים רבים ספק בעצם קיומו של מקור עצמאי שגולל את סיפורי הארון.

הסיפור המקראי

נפילת ארון הברית בשבי הפלשתים והשבתו לארץ ישראל

בתחילת ספר שמואל (שמואל א) מסופר על מלחמה שהייתה בין ישראל לפלשתים. בתחילת המלחמה מחליטים בני ישראל להביא לאזור הקרב את ארון הברית כדי שיעזור להם בלחימתם. במלחמה זו מובסים בני ישראל ובין יתר הדברים נלקח ארון הברית ביד פלשתים לארצם.

ארון הברית גורם סבל רב לפלשתים כי בכל עיר שבה הוא שוהה הוא מביא למגפות קשות מאוד, לבסוף מחליטים הפלשתים לשלוח את ארון הברית לישראל בחזרה. על מנת לבדוק האם באמת הארון קדוש והוא גרם לצרותיהם החליטו הפלשתים לעשות בדיקה - הם הניחו את הארון על שתי פרות ושלחו אותן לדרכן. הפלשתים עשו לעצמם סימן: אם הפרות ילכו לישראל סימן שבאמת הארון קדוש ואם לא - סימן שצרותיהם לא קרו בגלל הארון.

הפרות הולכות ישר לכיוון ארץ ישראל ומגיעות לבית שמש, שם עורכים אנשי בית שמש חגיגה גדולה לכבוד חזרתו של ארון הברית אך מכיוון שאנשי בית שמש נהגו בארון בזלזול, ה' שולח בהם מגפה ואלפי בני אדם מתים. אנשי בית שמש מבינים שצריך לדאוג שיהיה מישהו שאצלו ישכנו את הארון ושמישהו זה יהיה ראוי להחזיק בארון ולטפל בו. הם מבקשים מאנשי קריית יערים שיבואו לקחת את הארון. אנשי קריית יערים לוקחים את הארון ושמים אותו לשמירה בביתו של אבינדב. את אלעזר, בנו של אבינדב, קידשו אנשי אנשי קריית יערים להיות שומר הארון. בנקודה זו מפסיק הכתוב להתייחס לתולדות הארון ועובר לעניינים אחרים.

העלאת הארון לירושלים

סיפור הארון מתחדש בשמואל ב ו. כעבור עשרים שנה, בתקופת דוד (ספר שמואל ב) דוד המלך, מועלה הארון לירושלים על פי החלטת דוד. באירוע גדול מעלים את הארון מבית אבינדב לכיוון ירושלים. אבינדב שולח שניים מבניו להסיע את העגלה שעליה שמו את הארון - אחיו ועוזה. בדרך רואה עוזה כי הארון מתנדנד ועומד ליפול, על כן הוא תומך בארון בידו ומשיבו כראוי על העגלה. ה', שכעס על הזלזול בהעלאת הארון ועל כך שעוזה נגע בארון הברית, הורג את עוזה בו במקום. דוד מחליט כי לא ייקח את הסיכון בהבאת הארון לביתו בירושלים, ומשאיר את הארון בבית עובד אדום הגתי. דוד קורא למקום ההוא "פרץ עוזה" על שם ההתפרצות של ה' בעוזה.