טיוטה:מלחמת האזרחים בישראל

מלחמת האזרחים בישראל

החלוקה האתנית תרבותית במדינת ישראל
מקום	ישראל

על אף שמאז היווסדותה של מדינת ישראל היא לא עברה מלחמת אזרחים, השיח לגבי מלחמה עתידית שכזו הוא נושא רגיש בשיח הפוליטי בישראל עקב הפילוג שקיים בחברה הישראלית.

תקופת המחתרות והקמת מדינת ישראל

הסזון

ערך מורחב – הסזון

עוד לפני הקמת מדינת ישראל, החלו החששות מפני "מלחמת אחים", מלחמה בין יהודים, שתפרוץ בשל המתיחות ששרתה בין הפלגים היהודים בארץ ישראל.

בין דצמבר 1944 לפברואר 1945 ניהל ארגון ההגנה מאבק נגד האצ"ל, כדי לאלצו לחדול מביצוע פעולות נגד כוחות המנדט הבריטי. המאבק כלל הסגרת אנשי אצ"ל לידי הבריטים וכן אירועים שבהם הוחזקו אנשי אצ"ל בידי אנשי הגנה בתנאים קשים תוך חקירות שלוו לעיתים באלימות. תקופה זו כונתה בשם "הסזון". למרות המאבק, ארגון האצ"ל סירב לחדול מפעולה נגד הבריטים, מנחם בגין הורה לאנשיו לא להגיב באלימות כלפי ה"הגנה", במטרה למנוע מלחמת אחים.

אלטלנה

ערך מורחב – אלטלנה

שיא המתיחות היה ב-22 ביוני 1948, כחמישה שבועות לאחר קום מדינת ישראל וכשלושה שבועות לאחר שארגון האצ"ל הסכים להתפרק מנשקו ולהשתלב במסגרת צה"ל, כשספינת "אלטלנה" שהובאה לישראל על ידי האצ"ל הוטבעה בידי כוחות צה"ל בפקודת דוד בן גוריון שחשש מפיצול צה"ל. במהלך הקרב מתו 16 אנשי אצ"ל ו-3 חיילי צה"ל.

בלילה 22 ביוני נאם מנחם בגין בתחנת הרדיו החשאית של הארגון. במהלך נאומו הוא כינה את בן-גוריון "כסיל" ו"טיפש" וטען שזמם להרוג אותו, אך הזהיר את אנשיו: ”אנו לא נפתח באש. לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער”.

באותו לילה פרסם האצ"ל גילוי דעת, שכינה את בן-גוריון "דיקטטור מטורף" שעומד בראש "ממשלת רודנים פושעים", "בוגדים" ו"מרצחי אחיהם". את מעשיו של בן-גוריון הגדיר "פשעים נגד העם ונגד האנושות". למחרת, 23 ביוני, הודיעה מפקדת אצ"ל כי הארגון מבטל את ההסכם עם הממשלה, כי אנשיו לא יתגייסו לצה"ל וכי אנשי האצ"ל לא מכירים בממשלה הזמנית ודורשים את התפטרותה המיידית. עם זאת המפקדה הורתה לא לפתוח באש בשום מקום במדינה, מחשש למלחמת אחים ובנימוק כי האויב הערבי-הבריטי עומד בשער. בנוסף התרחשו עימותים שונים בתל אביב, ביניהם ירי במשך חצי שעה בין משוריין של צה"ל לבין משוריין של אצ"ל.

”	עדיין לא הסתיימה המלחמה עם האויב החיצוני, והנה – הנוראה במלחמות: מלחמת אחים. ‘מחוץ ישוד אויב... ומדנים מקרב’. מתוך ישיבה בירושלים לא יכולת לדעת: כיצד קרה האסון? עצם האסון לא הפתיע אותך: נהירים לך, יותר מכפי המידה, שני הצדדים. שקוע בשרעפים כבדים אלה, היית בין המניין הראשון אשר ירד מירושלים השפלתה, עם תום המצור על הבירה המבותרת ואשר עיקרה הופקר בידי האויב. בשעה שלוש אחר הצהריים הגעת לתל אביב. ועוד במקווה־ישראל נתגלה לעיני הנוסעים עמוד עשן כבד, סמיך, מיתמר ועולה... הנוסעים השתקעו בשתיקה כבדה: ‘אלטלנה’ עולה באש השמימה. האומנם רק ‘אלטלנה’? האם לא עולה השמימה באש עוד דבר? האם אין קץ ‘אלטלנה’ מבשר סיום ‘ירח הדבש’ של אחוות ישראל?”.	“
– אב"א אחימאיר מתאר את פרשת אלטנלה

בספרו האוטוביוגרפי המרד, כרך מנחם בגין את פרשת אלטלנה עם תיאור הסזון בפרק הנושא את הכותרת "מלחמת אחים - לעולם לא". את פרשה אלטלנה סיכם במילים: "עוד רבים המעשים הנוראים שנעשו בימים ההם, ועלולה הייתה לפרוץ מלחמה פנימית, מלחמת נקם איומה, על התרמית, על המזימה, על הפשע, על מעשי הזוועה, על הדם הטהור שנשפך. אבל האויב החיצוני עמד בשער ואנחנו אמרנו: 'בשום תנאים לא להפעיל נשק'... ולא הייתה מלחמת אחים הדדית בישראל, שהייתה מחריבה את ישראל בטרם יקום. על אף הכל". לפני מותו אמר שהיה רוצה שיזכרו אותו מעל הכול כאיש שמנע מלחמת אזרחים בעת קום המדינה, דבר שבעיניו היה חשוב יותר מהישגיו כראש ממשלה.

הסכם השילומים

ערך מורחב – הסכם השילומים

הסכם השילומים היה שנחתם בין ישראל לגרמניה המערבית, ובמסגרתו העבירה גרמניה לישראל, בין השנים 1953 ל-1965, סכום של כ-3 מיליארד מארק מערב גרמני כפיצוי על העול הכבד שנפל על מדינת ישראל ליישב מחדש מספר גדול של פליטים יהודים חסרי אמצעים שנעקרו ממקומם ואיבדו את נכסיהם בתקופת השואה, בגלל מעשי הנאצים. מרגע חשיפת המשא ומתן הישיר עם גרמניה, בדצמבר 1951, הייתה הארץ כמרקחה. היה זה אחד מהוויכוחים הסוערים שידעה המדינה בכלל והכנסת בפרט. המחאה הגיעה לשיאה ב-7 בינואר 1952, כשההסכם עלה לסדר יומה של הכנסת. מתנגדי ההסכם קיימו הפגנה שבה השתתפו מפגינים רבים מאוד. ההפגנה החלה בכיכר ציון בירושלים, וצעדה לבניין הכנסת. יושב-ראש מפלגת חרות, חבר הכנסת מנחם בגין, שנאם בהפגנה, דיבר בחריפות רבה מלווה באיומים נגד הממשלה ובפרט נגד ראש הממשלה בן-גוריון:

ממשלה זו, שתפתח במשא-ומתן עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון... ממשלה זו שתיכנס למשא-ומתן איתה - פושעת היא. בן-גוריון - פושע. שרת - פושע. הדבר לא יקום ולא יהיה, אלא על גופותינו, על נפשותינו ודמינו.

בגין קרא לאי-תשלום מיסים ולמרי אזרחי, גם אם משתתפיו יילקחו ל"מרתפי עינויים" ול"מחנות ריכוז", וגם אם ישלמו בחייהם.

לאחר דבריו של בגין החל ההמון לצעוד לעבר הכנסת. על הכנסת הופקדו שוטרים רבים שפרסו סביבה גדרות תיל והציבו ברחובות מחסומים רבים. חרף ניסיונות המשטרה לבלום את המפגינים באלות ובגז מדמיע, הגיעו המפגינים למפתן הכנסת והשליכו אבנים לתוך אולם המליאה. במהלך ההפגנה נפצעו כמאה שוטרים, ח"כ חנן רובין נפגע מאבן בראשו ועוד מספר חברי כנסת שרסיסי החלונות המנופצים פגעו בהם. עיתון "הארץ" תיאר את רחבת הכנסת באותו היום כ"שדה קרב". בגין נשא נאום חריף מאוד בתוך המליאה, במהלכו כינה את בן-גוריון "פשיסט" ו"חוליגן" לקול ניפוץ השמשות ולמראה בהלתם של חברי הכנסת שהתרחקו מהחלונות ומהאבנים הניתכות מכל עבר. בעקבות נאומו החריף והתנהגות מפלגתו, הורחק בגין מהכנסת לכמה חודשים.

התגובות להתנהגותה של מפלגת "חרות" ברחוב היו נזעמות. בעיתונות הישראלית רווחה הטענה שבגין ו"חרות", בהתנהגותם, היו רחוקים רק מעט משפיכות דמים של ממש ומהחרבתה של מדינת ישראל. יום למחרת המתקפה נאם בן-גוריון בשידור רדיו מיוחד לאזרחי המדינה והתריע: "אתמול הורמה יד זדונית על ריבונות הכנסת". במקביל הודלפו לעיתונות ידיעות על כוונת הממשלה להוציא את תנועת חרות מחוץ לחוק, באם יחזרו על עצמם מאורעות ה-7 בינואר. בספטמבר 1952 נחתם הסכם השילומים בין מדינת ישראל למערב גרמניה. את מאורעות הימים סיכם בן-גוריון ביומנו: "יום ב', ג' וד' היו ימי ה'שילומים' - הניסיון הנכשל, הטרגי והנלעג של הפוטש של בגין. ביום ג' שידרתי לעם, ביום ד' נתקבלה עמדת הממשלה ברוב ניכר ומתוך ניצחון מוסרי".

המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים ושבע

ערכים מורחבים – המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים ושבע, הרפורמה המשפטית

ראו גם

• הצעות להקמת מדינה יהודית חדשה כמחאה