טיוטה:מאבק הדיור במבשרת ציון

בשנים 1994–1995 החל המאבק של מחוסרי הדיור במבשרת ציון. המאבק מתאר את המציאות הקשה של אזרחי מדינת ישראל אשר נאבקים בביורוקרטיה ובמוסדות הממשלה בכדי לקבל את הזכות לדיור והזכות לחיות בכבוד. ראשית המאבק החלה כשהמדינה החליטה לבטל פרויקט ארצי של "בנה ביתך" והותירה את הדיירים המיועדים ללא יכולת כלכלית לקנות דירה. אותם אזרחים אשר נבגדו מצד הרשויות, פנו אליהם במטרה לקבל מענה, או פתרון חלופי להמשך אך נתקלו באטימות. תחילת המאבק התאפיינה ביצירת קבוצה קיצונית בת ארבעים איש שייצגו ארבע מאות משפחות. את המאבק הנהיג עובד אבוטבול תושב מבשרת ציון אז והיום, לפיו מאיר ואזאנה הידוע בתור פעיל חברתי גדול, חיבר עובד ואת שאר התושבים הנואשים לדיור וקרא להם להתאחד להלחם על ביתם

השתלשלות המאבק

עובד אבוטבול היה המנהיג הרשמי של המאבק, הוא מספר כי חשיבותו של מנהיג במאבק כזה היא גדולה מאוד. האומץ והאמון בין חברי הקבוצה הוא הדבר שמחבר בין כולם, עם זאת חוסר הוודאות והפחד יכול לפרק את הקבוצה. על כן לפיו, מנהיג טוב הוא כזה משקבל החלטות מהירות שומר על אחדות הפעילים. ב-1996 חברי הקבוצה ניסו ליצור קשר עם רשויות שונות (נציגות המועצה, רשויות המנהל, משרדי ממשלה שונים, שר התשתיות ועוד), אולם לרוב נתקלו באוזניים ערלות. הדיון שכן יצאו לפועל עם גורמים בכירים במערכת, לא הניבו פירות וחברי הקבוצה עדיין נותרו ללא פתרון. שנה לאחר מכן, ב-1997 החליטו חברי הקבוצה להעלות שלב במאבק ופלשו למרכז הקליטה במשרת בציון. חברי הקבוצה ידעו כי המרכז ריק כבר תקופה ארוכה, בשל העובדה כי היינו היה מעומד להריסה ובמקומו היו צרכים להבנות בניינים. עובד מספר שהחלטה לפרוץ למרכז הקליטה הייתה מונעת מהאבסורד בעניין- לא נותנים דיור בסיסי לקבוצת המחאה שלו, במקום זאת בונים בניינים אשר מיועדים למעמד ביניים ומעלה, בתים שהם אינם יכולים להרשות לעצמם. התחושה שנשארו מאחור בזמן שהמדינה כן דואגת למבוססים מהם. הפלישה למרכז הקליטה, כמצופה, גררה תגובות רובות. המשטרה ניסתה לפנות אותם שלוש פעמים, אך הם התנגדו. הגבורה של הקבוצה השפיעה וחילחלה לעוד משפחות אשר נמצאות במצוקת דיור, וגם הם החלו לפלוש לדירות ריקות. כך נתנה הקבוצה במשברת ציון נתנה השראה והגבירה את המאבק לדיור ציבורי ככלל. למרות ההצלחה שנחלה את חברי הקבוצה, בפעם הרביעית שלחה המשטרה כוחות מרביים לביצוע הפינוי, ולבסוף הקבוצה פונתה באופן אלים במיוחד. לאחר הפינוי האלים עמדו מספר מחברי הקבוצה למשפט והורחקו מהישוב. לאחר ההפסד המשפטי והיאוש השורר בין חברי הקבוצה, הכה בעובד הגה רעיון חדש, הוא פרץ את גבולות הציונות המדומים, והחליט לקבל מקלט ממדינה אחרת, מדינת הולדתו מרוקו.

ניסיון החזרה למרוקו

לאחר האכזבה הניכור שהרגישו חברי הקבוצה מהרשויות בישראל, החליטו תושבי מבשרת מחוסרי הדיור לחזור להולדתם מרוקו ולבקש מקלט מהרשות הפלסטינית. מלך מרוקו על כן, החזירו חברי הקבוצה את תעודת הזהות הישראלית שלהם ונסעו באוטובוס לפגוש את הנשיא ערפאת. מלך קיבל בשמחה את רצונם של מחוסרי הדיור ממבשרת, אף גם היום יכול כל אזרח ישראלי שנולד במרוקו לקבל אזרחות מרוקאית. בדרכם באוטובוס נתקלו הקבוצה בכוחות משטרה אסרו עליהם להמשיך את הנסיעה ולהיכנס ליריחו. השוטרים טענו כי ההגעה למחסום כוללת לעבור בשטח צבאי סגור. אף על פי שלא הצליחו לקבל מקלט ברשות הפלסטינית, עובד וחלק מחברי הקבוצה עדיין התעקשו להגר חזרה למרוקו. בהמשך לכך שלח מלך מרוקו קונסול כדי לאסוף את פריטיהם אל החוזרים הפוטנציאלים, ומבדיקה עלה כי אחד מהם אינו ממוצא מרוקאי ולכן הוא לא רשאי לעלות למרוקו. הקבוצה החליטה שהיא מוותרת על העלייה ונשארת מאוחדת.

סופו של המאבק

השמועות על מעבר הקבוצה ממבשרת ציון לרשות הפלסטינית ולמרוקו גרם לסערה ציבורית בישראל. הרשויות הבינו את חומרת הבעיה בגין המעשה הקיצוני של הקבוצה וטיפלו בבעיותיהם. צו ההרחקה של חלק מחברי הקבוצה ממבשרת בוטל, וניבנו להם בתים חדשים בו הם שוכנים עד היום.

קישורים חיצוניים

מחוסרי הדיור ממבשרת ציון מבקשים לחזור למרוקו, באתר הכל שקרים.

עובד אבוטבול ומאבק מחוסרי הדיור במבשרת ציון,באתר אימגו מגזים מאמרים.

רוח קדים כרוניקה מרוקאית, באתר הכל שקרים.

הערות שוליים

המאמר נערך על בסיס ראיון אישי.