טיוטה:יעקב גנן

יעקב גנן
	אין תמונה חופשית
לידה	25 ביולי 1929 (גיל: 94); כ"ב בתמוז ה'תרפ"ט; אוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי, הרפובליקה הפולנית השנייה
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1933
השכלה	בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה
תקופת הפעילות	1965–1984 (כ־19 שנים)
תפקידים בולטים	נשיא בית המשפט השלום בבאר שבע; שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע;
בת זוג	לילי גנן
מספר צאצאים	3

יעקב גנן (נולד בכ"ב בתמוז ה'תרפ"ט, 25 ביולי 1929) הוא משפטן ישראלי, נשיא בית משפט השלום בבאר שבע בדימוס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באוטסרובצה שבפולין ליוסף ורחל גרטנר. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל. התגייס לפלמ"ח כשלושה שבועות לאחר הקמת המדינה, בתחילה שרת בתפקיד משרדי במחנה ישראל שעל יד לוד ובהמשך כלוחם בחטיבת הראל. לאחר המלחמה, המשיך לשרת בפיקוד הדרום, כאיש אמונו^{[דרושה הבהרה]} של מפקד הפיקוד דאז, משה דיין, ובמקביל החל ללמוד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב. סיים את לימודיו בשנת 1953, והוסמך כעורך דין בשנת 1955. עסק בעריכת דין בעיריית תל אביב. בשנת 1965 נבחר לכהונת שופט בבית משפט השלום בבאר שבע. החל משנת 1966 כיהן לפרקים גם כשופט בבית המשפט המחוזי בעיר, ובשנת 1977 התמנה לנשיא בית משפט השלום בבאר שבע. בשנת 1984 פרש לגמלאות. לאחר פרישתו היה יו"ר חבר הנאמנים של "מכללת רמת הנגב" בירוחם^[1].

גנן היה נשוי ללילי (נפטרה ב-2019), ניצולת שואה ילידת וילנה, ואב לשלושה ילדים. מתגורר ביישוב מיתר.

בשנת 1976 קיבל כראיה בתביעה אזרחית בדיקת פוליגרף שבוצעה בהסכמת שני הצדדים^[2]. פסק זה ניתן עוד בטרם הכריע בית המשפט העליון כי בדיקת פוליגרף במקרה כזה יכולה להיות ראיה קבילה.
בשנת 1977 פסק כי בית המשפט אינו יכול לדון בעניינם של 6 מאנשי גוש אמונים שנכנסו בלי היתר לבית הדסה שבחברון, משום שהמקום מוגדר כ"אתר דתי" אשר אין בסמכות בית המשפט לדון בעניינו. דעתו הייתה לדעת מיעוט ונדחתה^[3]. הרב הראשי לישראל שלמה גורן חיווה את דעתו כי אכן מדובר באתר קדוש^[4], אך שופטי הרוב דחו את הטענות והרשיעו את הנאשמים^[5].
בשנת 1979 זיכה נאשם שמשפטו נדחה שלוש פעמים שלא באשמתו^[6].