טיוטה:יוסף מסיקה

יוסף מסיקה נולד בשנת 1917 בטריפולי שבלוב לזוג כמוס וג'ורה (פנינה). בשנת 1933 נישא לגיטה (מרגלית) לבית בוארון ונולדו להם ששה ילדים. במלחמת העולם השנייה נחתמו ההסכמים בין היטלר – קאנצלר גרמניה ומוסליני – ראש ממשלת איטליה. לוב הייתה קולוניה של איטליה וגורלם של יהודי לוב היה כגורלם של יהודי אירופה תחת הכיבוש הנאצי, בתחילה ריכזו את היהודים במחנה ריכוז בשם ג'אדו בדרום לוב. במחנה הריכוז יוסף ומשפחתו ( 4 ילדים), שהו כשנה בתנאים סניטריים ירודים: צפיפות נוראה, חוסר במזון ומחלות. יוסף חלה בשחפת, בתו הבכורה חלתה בטיפוס ושני בניו ( טינו ויעקב) נפטרו במחנה בשל מחלת הטיפוס. בתום המלחמה העולם השנייה, שוחררו היהודים ממחנה ריכוז, משפחת מסיקה שבורה ממות שני בניה, ניסתה לחזור לבתים, אך למרבה הצער, כל רכושם נשדד על ידי ערבים וביתה התרוקן. במעט שיש ניסו לשקם את חייהם. בשנת 1949 לאחר תקופה קשה של פרעות שערכו ערבי לוב ביהודים הגיעו פעילי הסוכנות היהודית שפעלו לעלית יהודי לוב לארץ ישראל. יוסף מסיקה עם ילדיו עולים לארץ ישראל באוניה "הרצל" הישר לנמל חיפה, נקלטים "בשער עליה" – מחנה מעבר לעולים, גרים בתנאים מינימליים עד שימצא למשפחה מושב קבע. לאחר מספר חודשים נמצאה להם מעברת עולים באר יעקב ושם גרו באהלים, כשבקיץ היה חום אימים ובחורף האהל הוצף במי גשמים, גשמי זלעפות. בבאר יעקב המשפחה התרחבה ונולדו ליוסף שלושה ילדים נוספים. לאחר מבצע סיני באוקטובר 1956 ( המבצע כונה על ידי העולים מלחמת אוקטובר) שפרצה בשל חדירת הפדאיון לדרום הארץ הצעירה וגרמו לתקריות והרג של תושבים, פנו נציגי הסוכנות היהודית ליוסף מסיקה הציעו ליוסף מסיקה לעבור לאשדוד שעתידה להיות עיר ואם בישראל. אנשי הסוכנות היהודית לוקחים את יוסף לסיור במקום בו עתידה לקום העיר אשדוד. מקום שומם, ים וחולות זהב. יוסף הוקסם ממי הים הכחולים וחולות הזהב בעיר ונעתר לבקשה. בחדש נובמבר שנת 1956, יוסף עם בתו באו לגור באשדוד להקים את המכולת הראשונה, ששמשה ככולבו זעיר בו ניתן לרכוש מוצרים: מזון, בגדים, כלי מטבח וכו'. במשך כשבועיים שהו באשדוד יוסף ,בתו, חיילים שהגנו על המקום ופועלים שבו לבנות את הפחונים לקליטת העולים. לאחר כשבועיים הגיעו 22 המשפחות הראשונות. יוסף יחד עם נציג הסוכנות שלמה לוי קבלו את העולים וחלקו להם מצרכים בסיסים: שמיכות, פתיליות, מיטות, שולחן וכסאות. העולים חסרי המזומנים באו ליוסף לקבל מוצרים בסיסים, בתלושי מזון שחלקה להם הסוכנות היהודית. ואת שאר המוצרים רכשו בשוברים שיוסף הנפיק (הכסף של יוסף), בסכומים שונים מאחר והעולים נזקקו למוצרים נוספים לנהל את חייהם ובידם אין מזומנים . העולים השתמשו בשוברים עד סוף חודש כשקיבלו את שכרם שילמו בפועל על המצרכים הנוספים שקנו. המכולת של יוסף הייתה מרכז החיים של העולים, שם קנו, מקום מפגש, המתנ"ס וכו' יוסף ראה את הקשיים של העולים ושמש כעבד סוציאלי ומתווך בינם לבין המוסדות. להגיע לאשדוד זו הייתה משימה שדרשה מאמץ רב, האוטובוס היחידי שעבר באזור היה האוטובוס לאשקלון, תושבי אשדוד יכלו להגיע עד מה שקוראים היום צומת אשדוד ונכנסו לעיר בהליכה רגלית. יוסף הלך דרך זו בכל יום חמישי כדי להגיע אל משפחתו בבאר יעקב וכמובן בכל יום ראשון כשהיה צריך לחזור לאשדוד. חורף 1957 היה חורף מאד קשה באשדוד, רוחות עזות וגשמי זלעפות גרמו להתמוטטות הגשר על נחל לכיש, יוסף היה בדרכו חזרה לאשדוד ולא יכול להיכנס לאשדוד, לשם כך נבנתה רפסודה בה חצו את הנחל. כאשר הגיע יוסף לאשדוד ראה שפחונים עפו מעוצמת הרוח והעולים נותרו ללא קורת גג רטובים עד לשד עצמותיהם, הספקת המצרכים לאשדוד הגיע במסוקים ביוזמת הצבא וכך התגברו על החורף הסוער. בשנת 1958 משפחתו של יוסף מסיקה עברה לגור באשדוד ברחוב הראשונים 42. בדירה שגודלה 48 מ"ר גרו יוסף ושמונה ילדיו. בשנת 1987 בגיל 73 יוסף מסיקה נפטר ממחלת מעיים וניקבר באשדוד. עיריית אשדוד הכירה ביוסף מסיקה כראשון התושבים ויחד עם המשפחה הנציחו את שמו על ידי הקמת בית כנסת ברובע ט' "מגן יוסף". ילדיו של יוסף מסיקה משמשים בתפקידי מפתח בתחום החינוך בעיר אשדוד וגרים בעיר עם משפחותיהם וממשיכים את דרכו