טיוטה:הקהילה הבהאית בברזיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה במסגרת מיזם "עבודות ויקידמיות". נא לא לערוך ערך זה עד להסרת התבנית. הערות לערך נא להוסיף בדף השיחה.
העבודה על הערך עתידה להסתיים בתאריך 30/04/24. ניתן להסיר את התבנית משחלפו שלושה שבועות מן התאריך הנקוב.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה במסגרת מיזם "עבודות ויקידמיות". נא לא לערוך ערך זה עד להסרת התבנית. הערות לערך נא להוסיף בדף השיחה.
העבודה על הערך עתידה להסתיים בתאריך 30/04/24. ניתן להסיר את התבנית משחלפו שלושה שבועות מן התאריך הנקוב. שיחה


שורשיה של הקהילה הבהאית בברזיל החלו בשנת 1919 כאשר בהאים ביקרו לראשונה במדינה באותה שנה,[1] והאספה הרוחנית המקומית הבאאית הראשונה בברזיל הוקמה ב-1928. לאחר מכן החלה תקופה של צמיחה עם הגעתם של חלוצים מארצות הברית שהפיצו את הדת בקרב ברזילאים מקומיים. בשנת 1961 הוקמה בברזיל קהילה בהאית לאומית עצמאית. במהלך פסגת כדור הארץ ב-1992 שהתקיימה בברזיל, הקהילות הבהאיות הבינלאומיות והמקומיות קיבלו את האחריות לארגון מספר תוכניות שונות, ומאז המעורבות של הקהילה הבהאית בברזיל הלכה וגדלה. לפי ארכיון הנתונים של הדת (אנ'), המסתמך על האנציקלופדיה הנוצרית העולמית, בשנת 2022 התגוררו בברזיל 45,913 מאמינים בהאים.[2]

לוחות התכנית האלוהית של עבד אלבהאא[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבד אל-בהאא, בנו של מייסד הדת בהאא אללה ומנהיגה השני, כתב שורה של מכתבים, או לוחות (אנ'), לחסידי הדת בארצות הברית בשנים 1916-1917. מכתבים אלה אוגדו יחדיו לכדי ספר שכותרתו לוחות התוכנית האלוהית (אנ'). השישי מבין הלוחות היה הראשון שהזכיר אזורים באמריקה הלטינית ונכתב ב-8 באפריל 1916, אך לא הוצג בארצות הברית עד 1919 - לאחר תום מלחמת העולם הראשונה והשפעת הספרדית. המגע הראשון בין הקהילה הבהאית לאמריקה הלטינית היה מצד כמה אנשים שערכו סיורים במקסיקו ובדרום אמריקה, ככל הנראה לפני חשיפת הלוח השישי ב-1919. בין אותם אנשים היו מר וגברת פרנקלנד, רוי ק. וילהלם ומרתה רוט (להרחבה, ראו ערך ידי אמונת האל). מסעותיה של רוט, אשר ככל הנראה הייתה הבההאית הראשונה בברזיל, החלו בקיץ 1919 - תחילה בברזיל, אחר כך בארגנטינה ובאורוגוואי ולבסוף חצתה את הרי האנדים לכיוון צ'ילה בחורף 1920.[3] הלוח השישי תורגם והוצג על ידי מירזה אחמד סוהראב (אנ') ב-4 באפריל 1919 ופורסם במגזין "כוכב המערב" ב-12 בדצמבר 1919.[4]

המשיח הקדוש (ישו) אומר: סעו למזרח ולמערב העולם וקראו לאנשים אל מלכות שמיים, ממלכת אלוהים. ... הרפובליקה של מקסיקו... הכרת השפה הספרדית ... גואטמלה, הונדורס, סלבדור, ניקרגואה, קוסטה ריקה, פנמה והמדינה השביעית בליז ... מייחס חשיבות רבה לאוכלוסיית הילידים של אמריקה... כמו כן האיים של... קובה, האיטי, פוארטו ריקו, ג'מייקה, ... איי בהאמה, אפילו האי ווטלינג (אנ') הקטן... האיטי וסנטו דומינגו ... האיים של ברמודה ... הרפובליקות של יבשת דרום אמריקה - קולומביה, אקוודור, פרו, ברזיל, גיאנה, בוליביה, צ'ילה, ארגנטינה, אורוגוואי, פרגוואי, ונצואלה; גם האיים מצפון, מזרח וממערב לדרום אמריקה, כגון איי פוקלנד, הגלאפגוס, חואן פרננדס, טובגו וטרנידד. כמו כן העיר באהיה, השוכנת על החוף המזרחי של ברזיל. מכיוון שעבר זמן מאז שהוא נודע בשם זה, היעילות שלו תהיה חזקה ביותר.[5] (מתוך הלוח השישי ב"לוחות התוכנית האלוהית").

בעקבות לוחות התוכנית האלוהית ובערך בזמן פטירתו של עבד אל-בהאא ב-1921, מספר בהאים החלו לבקר באמריקה הלטינית, ואף לעבור לגור בה.[1] הקהילה בברזיל הוקמה ב-1921 כאשר תושבת הקבע הבהאית הראשונה בדרום אמריקה, לאונורה ארמסטרונג (אנ'), הגיעה לברזיל בשנה זו.[6] החברה השנייה בקהילה הייתה מוד מיקל עד אפריל 1925.[7] בעקבות הנחייתו של שוגי אפנדי, נכדו ויורשו של עבד אל-בהאא, החלה התפשטות מהירה של אסיפות רוחניות מקומיות ברחבי העולם, כאשר לפי ספירה שנערכה בשנת 1928 בברזיל הייתה אחת מ-85 האסיפות הרוחניות המקומיות הראשונות בכל רחבי העולם.[8]

תוכנית שבע השנים והעשורים לאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוגי אפנדי שלח ב-1 במאי 1936 מברק לוועידה השנתית הבהאית של ארצות הברית וקנדה, וביקש להתחיל ליישם את חזונו של עבד אלבהאא.[1] נוסח המברק:

פנייה לנציגים שנאספו בפנייה היסטורית שהושמעה על ידי עבד אלבהאא בטבלאות של התוכנית האלוהית. בדחיפות להעמקה רצינית של האספה הלאומית הנכנסת כדי להבטיח את מימושה המלא. המאה הראשונה של העידן הבהאי מתקרבת לסיומה. האנושות נכנסת לשוליים החיצוניים ולשלב המסוכן ביותר בקיומה. הזדמנויות השעה הנוכחית יקרות באופן בלתי נתפס. בעזרת האל, כל מדינה ברפובליקה האמריקנית וכל רפובליקה ביבשת אמריקה תסיים את המאה המפוארת הזו באימוץ אור אמונתו של בהאא אללה והקמת בסיס מבני של סדר העולם שלו.[9]

לאחר המברק של ה-1 במאי, אפנדי שלח מברק נוסף ב-19 במאי שקרא להתיישבות קבועה של חלוצים בהאים בכל מדינות אמריקה הלטינית.[1] האספה הרוחנית הלאומית של ארצות הברית וקנדה מינתה את הוועדה הבין-אמריקאית כאחראית על ההכנות לתהליך. במהלך ועידת צפון אמריקה הבהאית ב-1937, שוגי אפנדי הודיע לוועידה שעליהם להאריך את דיוניהם כדי לאפשר לנציגים ולאסיפה הלאומית להחליט על תוכנית שתאפשר הגירה לאמריקה הלטינית וכן שתאפשר את השלמת בניית מבנה בית התפילה הבהאי בוילמט, אילינוי. בשנת 1937 תוכנית שבע השנים הראשונה (1937–1944) הגדירה לבהאים האמריקאים את משימת ביסוס האמונה הבהאית בכל מדינה באמריקה הלטינית. עם התפשטות הבהאים האמריקאים באמריקה הלטינית, החל משנת 1938, קהילות בהאיות ואסיפות רוחניות מקומיות החלו להיווסד ברחבי אמריקה הלטינית. עד אוקטובר 1941 החלוצים הבהאים הברזילאים היו דונה אנטוניה, ובני הזוג וורלי.[10] עד שנת 1946, הגיעו לברזיל חלוצים נוספים - ז'אן סילבר, ויויאן ווסון,[11] וירג'יניה אורביסון, מר וגברת אדוארד בודה,[12] והזוג אדמונד ג'יי מיסלר.[13] בשנת 1946 נבחרה האספה המקומית הראשונה של ריו דה ז'ניירו.[14] עד יוני 1947, נוסדו בברזיל שלוש אסיפות רוחניות מקומיות.[15]

לאחר בחירתה של האספה הרוחנית האזורית של דרום אמריקה בשנת 1950, בשנת 1957 חולקה האספה חולקה לשניים - החלק הצפון-מזרחי של דרום אמריקה, שכלל את ברזיל, פרו, קולומביה, אקוודור וונצואלה שמוקם בלימה, והחלק הדרום-מערבי של דרום אמריקה, שכלל את ארגנטינה, צ'ילה, אורוגוואי, פרגוואי ובוליביה שמוקם בבואנוס איירס.[16] בשנת 1961, הוקמה אספה רוחנית לאומית עצמאית בברזיל. עד שנת 1963, היו 12 אסיפות רוחניות מקומיות בברזיל[17]: באהיה, קמפינאס, קוריטיבה, לגואה גראנדה (אנ'), ניטרוי, פורטו אלגרה, רסיפה, ריו דה ז'ניירו, סנטו אנדרה (אנ'), סאו קייטנו דו סול, מוגי מירים (אנ') וסאו פאולו, נוסף לחמש קהילות בהאיות קטנות יותר - בלם, בלו הוריזונטה, ברזיליה, קצ'וארה דורדה (אנ') ופוסוס דה קלדס (אנ'). בשנת 1977, הצטרף מאמין בהאי ראשון מבני המאקושי לדת.[18]

מוסדות חינוך בהאים בברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 נוסד בברזיליה בית הספר של האומות (אנ'), "Escola das Nações", בית ספר בהאי בינלאומי דו-לשוני, המלמד באנגלית ובפורטוגזית. בשנת 1990, בית הספר שיתף פעולה עם כמה קהילות בפרויקטים שונים, שאחד מהם כלל חסות של שר החינוך של המחוז הפדרלי.[19] בשנת 2007 היו בבית הספר כ-610 תלמידים רשומים ו-90 מורים.

בסוף שנות ה-80 וה-90 הוקמה אגודת מונטה קרלו (Associação Monte Carmelo) כקהילה של מחנכים, משפחות, ילדיהם וצוות תמיכה שיצרה ארגון לא-ממשלתי לפיתוח חברתי וכלכלי על ידי משפחת אייואזיאן (Ayvazian). המשפחה תרמה 84,000 מטרים רבועים באזור פורטו פליז (אנ') שהיו בבעלותם לקהילה הבהאית כדי שישמשו לצורכי העיר וסביבתה. לאחר הערכה מדוקדקת והתייעצות עם מנהיגים ורשויות מקומיות, נקבע כי השימוש הטוב ביותר בנכס יהיה הפיכתו למרכז לחינוך חומרי, אנושי ורוחני של 120 ילדים ובני נוער מכל רקע דתי וקבוצות אתניות ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה.[20]

פסגת כדור הארץ 1992[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה הבהאית הבינלאומית קיבלה פנייה לסייע בהכנה לפסגת כדור הארץ ב-1992 שנערכה בברזיל. באוגוסט 1991, פנה לקהילה וורן לינדנר, יו"ר משותף של הפורום הגלובלי, בבקשה לסיוע בהקמת משרדי הפורום העולמי בריו דה ז'ניירו. ארתורו, יו"ר המשרד לענייני הסביבה של הקהילה הבהאית הבינלאומית, אמר כי "הצלחנו להציע לפורום את הסיוע במשרה מלאה של גב' אמנדה גורני, בהאית ברזילאית השולטת באנגלית ופורטוגזית כאחד, כעוזרת למר לינדנר"; "תקוותנו הייתה שמעורבות מוקדמת של בהאים תעזור להחדיר רוח מאחדת לפורום, ואנו מאמינים שזה הושג".[21] הקהילה הבהאית הבינלאומית עקבה אחר מאמצי פסגת כדור הארץ למרות הירידה בעיסוק בנושא, והתחייבה לתמיכה בסוגיה ברחבי העולם.[22][23]

במהלך פסגת כדור הארץ, הקהילה הבהאית הבינלאומית לקחה חלק בפורום הגלובלי שהתנהל לצד הפגישות הממשלתיות בפסגה וכן מילאה תפקיד מרכזי בפעילויות נלוות, כמו אנדרטת השלום שהוזמנה על ידי הקהילה הבהאית הבינלאומית ונחשבה כסמלה של פסגת כדור הארץ. האנדרטה ממוקמת באזורים הירוקים של גויאניה.[21][24] הבהאים בברזיל ומחוצה לה גם סייעו בהכנה ובהפקה של ספר יצירות אמנות ומאמרים של ילדים מרחבי העולם שעוסק בצורך בהגנה על הסביבה ובשלום. הספר, שנקרא המחר שייך לילדים, נשלח לכל ראשי המדינות ב-1993. הבאאים מימנו כלכלית סימפוזיון באורך יום, שנערך בפורום העולמי, בנושא "ערכים ומוסדות לציוויליזציה עולמית בת קיימא ומתקדמת". הבהאים קיבלו גם את האחריות על ארגון תוכנית של מוזיקת ערב ותרבות עבור הפורום העולמי של 1992. "סדרות ערב בפארק" התקיימו מדי ערב במהלך הפורום העולמי באמפיתיאטרון בפארק פלמנגו שבריו דה ז'ניירו.

דמוגרפיה נוכחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990, נבחרה בעיר ברורי (אנ') שבמדינת אמזונאס האספה הרוחנית המקומית הראשונה שהורכבה כולה מילידים בני המורה (אנ').[18] בשנת 2002, הבהאים טענו כי ישנם כ-55,000 מאמינים בהאים בברזיל, ו-66 אסיפות רוחניות מקומיות.[25] עד לשנת 2008, נוסדו קהילות בהאיות מקומיות בבארטוס (אנ'), באורו, בלו הוריזונטה, בלומנאו, ברזיליה, קצ'ואירה דו בום ז'סוס - פלוריאנופוליס, גויאביירס, לאורו דה פרייטס, לונדרינה, מנאוס, מוגי גואסו (אנ'), נטאל, פורטו פליז (אנ'), רסיפה, ריו ברנקו, ריו דה ז'ניירו, סנטו אנדרה (אנ')סאו פאולו, סאו פאולו, סאו סבסטיאו ווילה וליה.[26] לפי ארכיון הנתונים של הדת (אנ'), המסתמך על האנציקלופדיה הנוצרית העולמית, בשנת 2022 התגוררו בברזיל 45,913 מאמינים בהאים.[2]

מעורבויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמתה הייתה לדת הבהאית מעורבות בפיתוח סוציו-אקונומי (אנ'), החל בהענקת חופש גדול יותר לנשים,[27] פרסום וקידום החינוך הנשי,[28] שקיבלה ביטוי מעשי בהקמת בתי ספר, פיתוח חקלאות, ובניית מרפאות.[27] הדת נכנסה לשלב חדש של פעילות כאשר פורסם מסר של בית הצדק האוניברסלי ב-20 באוקטובר 1983,[29] בו הבהאים נקראו לחפש דרכים, התואמות את העקרונות הבהאים, שבהן יוכלו להיות מעורבים בפיתוח החברתי והכלכלי של הקהילות שבהן הם חיים. ברחבי העולם בשנת 1979 היו 129 פרויקטים של פיתוח סוציו-אקונומי בהאים המוכרים באופן רשמי. עד 1987, מספר פרויקטי הפיתוח המוכרים רשמית עלה ל-1,482. לקהילה הבהאית הברזילאית יש חברים ופעילויות בנושאים המשפיעים על הדת, והקהילה ממשיכה בתוכניות של הסברה. בשנת 1986 הוקמה האגודה הברזילאית לרופאים לשלום ביוזמתם של מספר רופאים בהאים.[18] בשנת 2002 הרכיבה האספה הרוחנית הלאומית הברזילאית רשימה של כ-44 שמות של מנהיגים דתיים לאומיים, תאולוגים ואקדמאים דתיים, להם שלחו את מכתב שנקרא מכתב למנהיגי הדת בעולם, העוסק במתחים בין הדתות השונות. כצעד שני, כ-330 עותקים של המכתב נשלחו לאסיפות הרוחניות המקומיות בברזיל, להפצה למנהיגים דתיים מקומיים. רוברטו אגרארי, מזכיר לענייני חוץ של האספה הרוחנית הלאומית הברזילאית אמר כי "בחברה הברזילאית, פילוגים דתיים הם בעיה"; "יש מתחים בין קבוצות אוונגליסטיות לבין עדות נוצריות אחרות, ובין נוצרים וקבוצות דתיות המבוססות באפריקה. אז אנחנו מאמינים שהפצת המסר הזה מגיעה בזמן הנכון, שיש לו פוטנציאל להביא הבנות חדשות".[25]

בהאים ברזילאים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם בהאים ידועים שפעלו או חיו בברזיל. במהלך שנות ה-90, רולנד צוויקר הבהאי היה שחקן פנטומימאי ושחקן תיאטרון שפעל בברזיל, צרפת וארצות הברית.[30] בשנת 1992, הצייר והפסל סירון פרנקו (אנ'), שהכריז לראשונה על הצטרפותו לדת הבהאית במהלך ראיון רדיו ששודר ברחבי ברזיל,[21] עיצב את אנדרטת השלום לפסגת כדור הארץ.[31][32]

ארגונים בהאים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות בהאים ומאמינים בהאים בעצמם ייסדו מספר ארגונים שמטרתם קידום שירות לקהילה. בשנת 1985, הסניף הדרום אמריקאי הראשון של האגודה ללימודי הבהאים נוסד בברזיל.[18] בשנת 1990, הוכרה האגודה הברזילאית למחנכים לשלום, שהוקמה על ידי מאמינים בהאים, על ידי ממשלת מדינת אמזונאס. בינואר 2002 נפגש הקונגרס התשיעי של תנועת הנוער הבהאית של אמריקה עם 600 בני נוער מ-15 מדינות במרכז החינוך הבהאי סולטנייה מחוץ למוגי מרים (אנ'), עיר במדינת סאו פאולו.[33]

ADCAM[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגודה לפיתוח מלוכד של האמזונס (בפורטוגזית: The Associacao para o Desenvolvimento Coesivo da Amazonia, או בקיצור - ADCAM) נוסדה בשנת 1984 על ידי האספה הרוחנית הלאומית של הבהאים מברזיל.[34] בעת הקמתה, ADCAM החלה לפעול בשני אזורים שונים: באזור החקלאי ובאזור העירוני. באזור החקלאי, האגודה פעלה באמצעות המכון החקלאי הפוליטכני דג'אג'אל אגרארי (או בקיצור IPRAM), באירנדובה (אנ'), המספק חינוך פורמלי בתחום החקלאות והטכנולוגיה החקלאית. באזור העירוני, ADCAM הקימה את מה שהפך למכון המקצועי מנסרור, באזור המזרחי של מנאוס, אשר נחנך ב-7 בספטמבר 1989. משרד החינוך הברזילאי העניק מענק בשווי של כ-850,000 דולר בשנת 2001 למכון המקצועי של מנסרור, על מנת שיוכל להכיל כ-4000 סטודנטים מדי שנה.[35] בשנת 2003, חנכה ADCAM באישור משרד החינוך הברזילאי את מכללת טאהרה, המכיל קורסים למורים שסיימו את לימודים בנושאי בפיתוח חברתי. בנובמבר 2005 קיבלה מכללת טאהרה מעמד רשמי של מכללה.

קשרים בין הקהילה הבהאית להנהגה הברזילאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 במאי 1992 התכנס בית הנבחרים של ברזיל לישיבה מיוחדת לציון מאה שנה לפטירתו של בהאא' אללה.[36] בשנת 1996 ערך בית הנבחרים של ברזיל מושב חגיגי מיוחד לכבוד רוחיה ח'אנום (מרי סאת'רלנד מקסוול, בהאית קנדית ואשתו של אחד ממנהיגי הדת שוגי אפנדי), שביקרה בברזיל לציון יום השנה ה-75 לראשיתה של האמונה הבהאית בברזיל.[6] בשנת 2000 הסכימה ברזיל לקלוט 30 משפחות בהאיות איראניות שהתמודדו עם רדיפות על רקע דתי בארצן. שרת המשפטים דאז, אליזבת סוסקינד, ציינה כי קליטת המשפחות הייתה חלק מהסכם עם הנציב העליון של האו"ם לפליטים.[37] מאז המעצר הראשוני של חלק מחברי הנהגת הבהאים באיראן במרץ 2008,[38] מספר חברי קונגרס ברזילאים התבטאו כנגד המהלך. הנושא הועלה שוב בברזיל ב-17 בפברואר 2009 כאשר ועדת הקונגרס הברזילאי לזכויות אדם ומיעוטים פרסמה מכתב פתוח לרשויות המשפטיות של הרפובליקה האסלאמית של איראן.[39] (להרחבה ראה ערך רדיפת בהאים (אנ')).


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Lamb, Artemus (בנובמבר 1995). The Beginnings of the Baháʼí Faith in Latin America:Some Remembrances, English Revised and Amplified Edition. West Linn, OR: M L VanOrman Enterprises. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 "Most Baha'i Nations (2005)". QuickLists > Compare Nations > Religions >. The Association of Religion Data Archives. 2005. אורכב מ-המקור ב-2010-04-14. נבדק ב-2012-09-11.
  3. ^ Allmar, Husayn (2007). "Martha Root's Journey to Chile". The Chilean Temple Initiative. National Spiritual Assembly of the Baha'is of the United States. אורכב מ-המקור ב-23 במרץ 2008. נבדק ב-2008-03-05. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ ʻAbbas, ʻAbdu'l-Bahá (באפריל 1919). Tablets, Instructions and Words of Explanation. Mirza Ahmad Sohrab (trans. and comments). {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ ʻAbdu'l-Bahá (1991). Tablets of the Divine Plan (Paperback ed.). Wilmette, Illinois, USA: Baháʼí Publishing Trust. pp. 31–32. ISBN 0-87743-233-3.
  6. ^ 1 2 Baháʼí International Community (1996). "Brazilian parliament honors leading Baháʼí dignitary". OneCountry. 8 (2).
  7. ^ "Work of National Committees". Baháʼí News (4): 3. באפריל 1925. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ The Baháʼí World: A Biennial International Record, Volume II, 1926-1928 (New York City: Baháʼí Publishing Trust, 1928), 182-85.
  9. ^ Effendi, Shoghi (1947). Messages to America. Wilmette, Illinois, USA: Baháʼí Publishing Committee. p. 6. ISBN 0-87743-145-0. OCLC 5806374.
  10. ^ Cameron, G.; Momen, W. (1996). A Basic Baháʼí Chronology. Oxford, UK: George Ronald. pp. 259, 272, 410, 445, 451, 467, 469. ISBN 0-85398-404-2.
  11. ^ "Inter-America News". Baháʼí News (147): 4. באוקטובר 1941. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ "This Crucial Year". Baháʼí News (157): 2. בנובמבר 1942. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ "Latin-American News". Baháʼí News (102): 7. בספטמבר 1946. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ "Latin American News". Baháʼí News (103): 7. באוקטובר 1946. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ "Latin America Has Arisen With a Will". Baháʼí News (196): 14. ביוני 1947. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ Bahá'í Faith, The: 1844-1963, bahai-library.com (באנגלית אמריקאית)
  17. ^ Bahá'í Faith, The: 1844-1963, bahai-library.com (באנגלית אמריקאית)
  18. ^ 1 2 3 4 Cameron, G.; Momen, W. (1996). A Basic Baháʼí Chronology. Oxford, UK: George Ronald. pp. 259, 272, 410, 445, 451, 467, 469. ISBN 0-85398-404-2.
  19. ^ "Activities in Support of International Literacy Year - 1990". Organizational Report to the seventh meeting of the International Task Force on Literacy (PDF). Bonn, Germany: Baháʼí International Community. 1991-02-04. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2001-11-25. נבדק ב-2008-01-06.
  20. ^ Segato, Antonio Rafael (2008). "Associação Monte Carmelo". Official Webpage. Associação Monte Carmelo. אורכב מ-המקור (web) ב-2007-09-25. נבדק ב-2008-03-09.
  21. ^ 1 2 3 "Baháʼí Involvement at the Earth Summit". Baháʼí Topics. Baháʼí International Community. אורכב מ-המקור ב-22 במרץ 2008. נבדק ב-2008-03-09. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Baháʼí International Community (ביולי 2002). "In Johannesburg, a shift in emphasis on sustainable development". OneCountry. Johannesburg: Baháʼí International Community. 14 (2). ארכיון מ-3 באפריל 2008. נבדק ב-2008-03-09. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ Dahl, Arthur Lyon (19–21 באוקטובר 2001). From Stockholm via Rio to Johannesburg: Thirty Years of International Action on Environment and Sustainable Development. 5th Annual Conference of the International Environment Forum. Hluboka nad Vltavou, Czech Republic. אורכב מ-המקור ב-23 במרץ 2008. נבדק ב-2008-03-09. {{cite conference}}: (עזרה)
  24. ^ Anello, Eloy (14 יוני 1992). "Values, Institutions, and Leadership for a Sustainable Future: Towards a Framework for Developing Moral Leadership". a symposium sponsored by the Baháʼí International Community at the Global Forum. Baháʼí International Community. אורכב מ-המקור ב-22 מרץ 2008. נבדק ב-9 מרץ 2008.
  25. ^ 1 2 Baháʼí International Community (באפריל 2002). "Worldwide, the Baha'i community issues an appeal for religious tolerance". OneCountry. New York, NY: Baháʼí International Community. 14 (1). ארכיון מ-23 במרץ 2008. נבדק ב-2008-03-09. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ "Links". Website of the National Assembly of the Baháʼís of Brazil. National Assembly of the Baháʼís of Brazil. באוגוסט 2007. אורכב מ-המקור ב-2008-07-03. נבדק ב-2008-03-09. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 Momen, Moojan. "History of the Baha'i Faith in Iran". draft "A Short Encyclopedia of the Baha'i Faith". Bahai-library.com. נבדק ב-2009-10-16.
  28. ^ Kingdon, Geeta Gandhi (1997). "Education of women and socio-economic development". Baháʼí Studies Review. 7 (1).
  29. ^ Momen, Moojan; Smith, Peter (1989). "The Baha'i Faith 1957–1988: A Survey of Contemporary Developments". Religion. 19 (1): 63–91. doi:10.1016/0048-721X(89)90077-8.
  30. ^ Roland, Zwicker; Kerkhoff, Sonja van (2007). "Roland Zwicker mime, theatre, Brazil / France / U.S.A." BAFA Newsletter. Baháʼí Association for the Arts & Arts Dialogue.
  31. ^ Siron, Franco (2007). "Siron Franco painting, ceramics, sculpture, Brazil". BAFA Newsletter. Baháʼí Association for the Arts & Arts Dialogue.
  32. ^ "Siron Franco - Artista" (web). UOL - O melhor conteúdo. 2008. נבדק ב-2008-03-09.
  33. ^ Baháʼí International Community (2002-03-08). "Baháʼí Youth Conference in Brazil focuses on preparing young people to become agents of global change". BWNS. Baháʼí International Community. ארכיון מ-10 בפברואר 2008. נבדק ב-2008-03-11. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ "History". Official Webpage. ADCAM. 2006. נבדק ב-2008-03-11.(הקישור אינו פעיל, June 2016)
  35. ^ Baháʼí International Community (2001-11-16). "Baha'i-inspired NGO receives grant for vocational training in the Amazon". BWNS. Baháʼí International Community. נבדק ב-2008-03-11.
  36. ^ Baháʼí International Community (2006). "Who Is Writing the Future? Reflections on the Twentieth Century". Baháʼí International Community. אורכב מ-המקור ב-10 באפריל 2008. נבדק ב-2008-03-09. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Brazil takes in threatened Iran families". 2001-01-17. נבדק ב-2008-03-09.
  38. ^ CNN (2008-05-16). "Iran's arrest of Baha'is condemned". CNN. ארכיון מ-19 במאי 2008. נבדק ב-2008-05-17. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ this ref might be good enough but should be better Open Letter to the Legal Authorities of the Islamic Republic of Iran - For the Freedom of Baháʼí Citizens Imprisoned in Iran
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:הקהילה_הבהאית_בברזיל&oldid=38368980"