טיוטה:המאבק נגד אליעזר ברלנד

תולדות המאבק

במקביל להנהגותיו הקיצוניות שהקנו לו שם עולמי של עובד אלוקים על טבעי. כמעט בכל מקום בו היה קנה לו מתנגדים שקטים, כדוגמת הרבנים שכטר, קרמר, קעניג והרב אודסר. מידי פעם פרצו סערות סביב אישיותו בתוך חסידות ברסלב, אלא שהן מעולם לא הגיעו לסדר גדול ציבורי, כמו"כ הצליח תמיד - בדרכים מגוונות - להשתיק את ההתנגדות כלפיו, לפחות כלפי חוץ.

בשנות השבעים ? עזב את בני ברק באופן פתאומי ועבר לגור בירושלים, ישנם שמועות שהוא גורש מהעיר ע"י משמרת הצניעות. דרוש מקור. בהקשר לכך יש לציין שלאחרונה נמכרה במכירה פומבית 'תעודת יושר' שקיבל מישיבת וולוז'ין, יתכן ויש קשר?

בשנת תשנ"ב היתה נגדו המחלוקת הגדולה ביותר, אז, טרם ידעו מסכנתו בעניני קדושה, המלחמה נסובה בעיקר סביב הבלבול הרב שיצר בעניני אמונה, הדרכות מופרזות ומסכונות שהיה מדריך צעירים ובעלי תשובה חדשים, וכן נגד נסיונו להשתלט על כל מוקד כח בתוך חסידות ברסלב, כאשר ברלנד ראה בזה חלק מחזונו להשתלטות מושלמת על החסידות.

בשנת תשע"א ברח לישוב אמירים שבצפון לאחר שהיה עצור בביתו על ידי אשתו ובנו, לאחר כמה שבועות הושג הסדר, והוא עבר לביתר. הרבנית עברה גם כן להתגורר בדירה אחרת בעיר.

בשנת תשע"ב נתפס במעשה חמור על ידי תלמידו נחמן שלום שהיה רגיל לטפס ולחזות בו בעד החלון, כמו"כ חתנו צבי צוקר ותלמידו יום טוב חשין נחשפו למקרה דומה, והחלו לטפל בענין בדרכים שונות, השניים פעלו יחד למנוע מברלנד גישה לנשים, וכן הסתובבו אצל רבים ממנהיגי הציבור החרדי להתייעצות איך להתנהג בפרשיה רגישה זו.

בעקבות הדברים הותקף נחמן שלום על ידי שליחי ברלנד, כמו"כ הותקף יום טוב חשין בהיותו באומן במוצאי ראש השנה, המשטרה התערבה ונוצרה סערה ציבורית. ברלנד ברח למרוקו, משם המשיך להמלט ממדינה למדינה, ולאחר שלוש וחצי שנים, באדר תשע"ו נעצר ביוהנסבורג, בתמוז הוסגר לישראל ונעצר.

בשנת ה'תשע"ו פרסמו שלושה מזקני החסידות קול קורא בו הוגדר ברלנד כ'תועה ומתעה בעיקרי ויסודי הדת וההלכה ובפרט בענייני קדושה בדיבור ובמעשה ומהווה סכנה ותקלה נוראה וחמורה', על המכתב חתומים הרבנים יעקב מאיר שכטר, משה קרמר, נתן ליברמנש.

בהמשך (שבט ה'תשע"ז) בעקבות תקיפה שבוצעה ברב קרמר על ידי תלמידו של ברלנד התפרסמה מחאה מכלל רבני החסידות, ובה נוקטים הרבנים במילים חריפות יותר כדוגמת 'חוטא ומחטיא בשאט נפש בחמורות שבחמורות', על מכתב זה חתמו עשרות רבנים המייצגים את כלל הזרמים בחסידות, כולל הזרמים המתונים ביותר.

קו ברסלב

מתנגדי ברלנד פתחו מערכת טלפונית בשם 'קו ברסלב' בה הביאו הקלטות מדברי ברלנד ותלמידיו המורות לכאורה על העבירות אותם ביצע ברלנד וכן על דברי כפירה שאמר. ברלנד עצמו הוצג בקו כממשיך דרכו של שבתי צבי, כהוכחה לכך צוטטו דברים שנכתבו על ידי חתנו בספר 'אמונת חכמים כהלכתה' מהם עולה לכאורה כי ל'צדיק' יש היתר לעבור על עבירות לצורך תיקונים.

ההקלטות נושאות אופי מגוון של דיבורים מאד לא מקובלים, הנשמעים בקולו של אליעזר ברלנד, בהקלטות נשמעים דיבורים הזויים לחלוטין, לדוגמא, הוראה לחתנים שאסור לאכול ולשתות כלום בתקופה שבין האירוסין והחתונה, או שאסור לאב לראות את פני בתו בת יומה, 'כל ילד חייב לשבור לאביו ואמו את העצמות'. קיימים גם כמה הקלטות בה הוא מייחס לעצמו (ה'צדיק', כלשונו) את בריאת העולם. ישנם הקלטות רבות עם התפרצויות קשות מאד כלפי תלמידיו, 'אתם קהילה של פושעים' 'קהילה של נאצים', 'מטומטמים'. כמו"כ ישנם הקלטות רבות בה הוא מורה לרצוח אנשים, או כלשונו 'אני מתיר את דמם' 'מותר לרצוח אותם'. בחלק מההקלטות הוא נשמע מאיים בקולו שירצח את מי ששאל אותו שאלה שלא לרוחו, 'תביא לי אקדח אני יורה בך'.

כמו כן פתחו אתרי אינטרנט 'קו ברסלב' ו'ברסלב אמת' בו מובאים תיעודים בגנותו של ברלנד. בנוסף הפיצו עלונים המגנים את ברלנד ואת מעשיו.

בחשוון ה'תשע"ז התקיים כנס בו השתתפו מאות מחסידי ברסלב בכדי להוקיע את מעשיו ודעותיו של ברלנד, בכנס נכחו ונאמו רבנים מפורסמים מחסידות ברסלב.

בעקבות הדברים נוצרה בחסידות ברסלב מחלוקת בין מאמיני ברלנד למתנגדיו שהגיעה לעיתים לפסים אלימים.

ההרשעה

בעיסקת טיעון שנערכה בין ברלנד לפרקליטות המדינה בתאריך ? הודה ברלנד בחלק מהתלונות כנגדו, ואף טען בבית המשפט שאילו היה נידון בזמן התנ"ך, היה נידון לשריפה ולסקילה.

במקביל להרשעה בערכאות, הוקם בית דין רבני ביוזמת הרב יעקב מאיר שכטר, הדיינים רובם מקהילת ברסלב ישבו במשך כמה חודשים וגבו מאות עדויות, במכלול רחב של ענינים שבהם נהג ברלנד בניגוד להלכה היהודית, כמו גם בנושאים החמורים אשר עלו בבית המשפט. את מסקנתם סיכמו הדיינים במכתב שמגדיר את אליעזר ברלנד כרשע עריץ ואכזר, רע לשמים ורע לבריות.

מובילי המאבק

בין מנהלי ומובילי המאבק ניתן למנות את הרב אליהו גודלבסקי, הרב צבי צוקר, האחים אליעזר ויום טוב חשין, יניב עסיס, יהושע גרוס, שלמה הנדלר, יהודה דגן. את המאבק מנווטים הרבנים יעקב מאיר שכטר, שמואל משה קרמר, צבי ליברמנטש הרב יהודה נקר ועוד.

בבית הדין שדן בעניינו השתתפו הרבנים, בצלאל גלינסקי, משה לזנובסקי, נחמן זאב פראנק, יהודה נקר, צבי ליברמנטש, נתן פישר, ... גודלבסקי.

בקול קורא שהתפרסם ובו הוא מוגדר חוטא ומחטיא, חתומים גם הרבנים, אלעזר מרדכי קעניג, יצחק אנשין, פנחס בונקר, אברהם שמעון בורשטיין, שלמה אהרן גוטליב, ארז משה דורון, אלימלך זילביגר, שלמה זלמן חשין, מרדכי טורץ, שמעון טייכנר, אברהם יצחק כרמל, אברהם יצחק מרמלשטיין, מאיר מיימוני, בצלאל פרידמן, יוסף פרץ, מנחם קירשבוים, יעקב קעניג. וכן הרבנים שמעון שפירא, נתן דוד שפירא, נחום דוב שפירא, יעקב ליב שפירא, נתן שפירא, צאצאי הצדיק ר' שמואל שפירא ז"ל.

מתומכיו

מנגד, רבנים רבים בעיקר מקרב קהילתו המשיכו לתמוך בו בגלוי, ביניהם, הרבנים עופר ארז, דרור צנעני, יהודה שיינפלד, שמואל שטרן, יעקב משה סלמנוביץ. כמו"כ רבנים מחוץ לקהילתו הביעו תמיכה גורפת בברלנד וגינו את המאבק, ביניהם המקובלים, יצחק מאיר מורגנשטרן, אלתר דוד חיים שטרן.

בראש מובילי התמיכה בברלנד עומד הרב ברוך מרדכי (מוטה) פראנק, אשר פרסם מאמרים רבים השוללים את הלגיטימיות של המאבק נגד ברלנד. לטענתו אין אפשרות לאמת את ההאשמות נגד ברלנד, כי אם על ידי בית דין בכיר ביותר. עד אז ברלנד מוחזק כצדיק מושלם, ואסור למנוע מאנשים ונשים ללכת אחריו.

כמו"כ קבוצת תלמידים פועלת במגוון דרכים לשמור על כבודו ושמו של ברלנד, יעקב בן ניסן (קו המידע), אהרן שוורץ (שובו בנים אינטרשיונל), רחמים ברכה (כנישתא חדא, זעקת הצדיק), בני מחלב (מתחברים), שמואל חיים יגלניק (הפצועים), חיים רייכר, נתן בזנסון, ויהודה שטרן (ניצוצות).

תגובות ברלנד ומאמיניו

אליעזר ברלנד

כאשר החל המאבק הגלוי נגדו, הוציא הודעה מוקלטת מכלאו (ביוהנסבורג), בה הורה לתלמידיו לערוך הפגנות המוניות תחת ביתם של הרבנים שכתבו את מכתב הנידוי נגדו, 'חמשים אלף איש תחת ביתו של כל אחד מהם' כלשונו, אך עם הזמן שינה את הטקטיקה והחל לשדר אסטרטגיה של 'קבלת הבזיונות' ולא להגיב לדברים המתפרסמים. הוא הוציא הודעות קיצוניות על הצורך לעזור למתנגדים בכסף, ובכל דבר, לבוא ולשמוע את הדרשות נגדו בראש חפוי, וכדו'. למותר לציין שהדברים לא התקבלו באזני מאמיניו כפשוטם של דברים, והם נהגו לתת בהם פרשנויות מגוונות להבין מהי כוונתו האמיתית במסרים אלו, מה שנקרא בשפת שובו בנים להבין את 'דעת הרב'.

מנגד תבע ברלנד את מפעילי 'קו ברסלב' בתביעת דיבה, בה טוען כי הם מזיקים ל'שמו הטוב', ומבריחים ממנו מאמינים.

בתאריך ? יזמו מתנגדיו כנס מחאה נגדו, בכנס היו אמורים הדיינים לפרסם את מסקנותיהם, הכנס היה אמור להתקיים בבית הכנסת המרכזי של החסידות הנמצא בשכונת מאה שערים, המכונה 'השול'. כינוס כזה אילו היה מתקיים בפועל היה מקשה מאד על ברלנד להמשיך להציג עצמו כצדיק בכלל, וכממשיכו של רבי נחמן בפרט. ברלנד הוציא הודעה מכלאו בו קרא לכל מאמיניו לבוא להשתתף ולקבל את העלבונות בראש חפוי, הציבור לא הבין כל כך לאן חותר 'הרב', אך מאמיניו שטוענים כי רק הם מבינים את 'דעת הרב' השתלטו על המקום כשעתיים לפני האירוע וטירפדו אותו, הם ריססו גז פלפל שברו וניתצו את כל החלונות ואף הכו באלימות את הנאספים. בסופו של דבר הצליח ברלנד בפעם המי יודע כמה להחלץ מעוד צעד שיסיר מפניו את המסיכה.

הקהילה

הסערה סביבו גרמה לרבים מהקהילה לערוק, קשה עדיין להעריך האם מדובר ברוב או מיעוט, אולם אלו מאנשי קהילתו שובו בנים שהמשיכו להאמין בצדקותו של ברלנד למרות הכל, החלו בקמפיין חובק עולם לפרסם את צדקותו המופלגת, צדקות בסדר גודל שלא נראתה מעולם, ומסוג שלא ניתן למדוד אותה ולהעמיד אותה במבחן מול המושגים הסטנדרטיים של צדיקי הדורות, מה שנקרא 'צדיק על'. כחלק ממסע היחצנות הביאו ציטוטים (אנונימיים ברובם) מרבנים הטוענים כי ברלנד צדיק.

רבים ממאמיניו החלו לפתוח תאוריות משיחיות לגביו, תלמידו רחמים ברכה המפעיל קו טלפוני וכן עלון חודשי בשם 'כנישתא חדא', החל להפיץ את בשורת הגאולה. הן על ידי הצהרות בשידור הטלפוני, והן בחיפוש אחר אסמכתאות ממקורות חז"ל, אותם היה מפרסם ב'כנשיתא', המצביעות כי אליעזר ברלנד הוא משיח בן דוד, לו מיחל העם היהודי קרוב לאלפיים שנה. גם ברלנד שיגר הבטחות מידי כמה ימים כי הנה הנה משיח בא, ואף נקב בתאריכים קרובים, כמו כן נהג להבטיח בתדירות בית מקדש של אש היורד ישר מן השמים.

תלמידו דרור צנעני הסביר כי ברלנד השביע את הכוחות העליונים להפיל אותו לפרשיה המבישה על מנת לקבל בזיונות, בכדי לבטל בכך את הגרעין האירני ולהביא את הגאולה ברחמים.

מנגד, על אף הקמפיין החריג מאד שהתנהל כנגדו על ידי מתנגדיו, שכללה ביטויים חריפים ביותר, כמו 'שם רשעים ירקב', או 'ימח שמו וזכרו', ביטויים ששמורים למקרים קיצוניים ביותר, (לשם דוגמא אפי' השר לשעבר טומי לפיד ז"ל, שרבים בקהילה החרדית ראו בו אוייב מספר 1, לא זכה לכינוי קיצוני כל כך).

למרות זאת, לא הצליחו להוציא תומכי ברלנד שום תמיכה ואפי' רופפת, מצד גדולי הרבנים המקובלים בכלל הציבור הדתי והחרדי, הנסיון להוציא מכתב רבנים תחת הכותרת 'ספר תורה שרוי בצער', נכשל, כאשר אף אחד מהרבנים לא הסכים לחתום על כך, חלקם משום שהיו מודעים לסיפורים שנקשרו בשמו, וחלקם הסבירו שאחרי שיש כל כך הרבה שמועות, הרי שלא ניתן לגבות אותו לפני שהשמועות יתבררו כשקריות, מה שכמובן לא קרה, בפרט אחרי הודאתו שלו עצמו במעשיו.

עם הסגרתו לארץ התראיינו חלק מתלמידיו לכתבה במוסף 'דיוקן' (מקור ראשון) גליון 993 תחת הכותרת 'תורת הנסתר', שם נדרשו גם בענין הפרשיה, באותה כתבה הודו תלמידיו מתוך תמימות בחלק מהמעשים המיוחסים לו, הם הסבירו כי מדובר במעשים נטולי תאוה לגמרי, והשפעות שפע של צדיק. אולם הדברים שקיבלו לראשונה אישוש רשמי מקרב מאמיניו, גרמו לרבים בציבור החרדי להאמין כי אכן יש דברים בגו, וכי לא מדובר בעלילות מרושעות, כמו שניסו מאמיניו לטעון (לפחות כלפי חוץ) עד לאותה שעה.

המשפחה

בניגוד לקהילה שממשיכה להחזיק אותו כצדיק עילאי, במשפחה פנימה המצב שונה, בכל הסערה הציבורית סביבו, נשמעת שתיקה רועמת מצד האנשים הקרובים אליו ביותר בתוך משפחתו, למעט כמה דיבורים חסרי משמעות לא נשמעו מהם כלום להגנתו, ומאידך, פורסמו הקלטות בו נשמעת אשתו תהילה מטיחה בו בפניו על התנהגותו כלפי נשים שחורגת ממוסכמות העולם וההלכה היהודית. בין השאר גם עדות אישית מה שראתה בעיניה כבר לפני כמה עשורים. כמו"כ בנו יחידו נחמן גם נשמע בשיחה עם מאן דהו, מדבר דיבורים חריפים כלפי אביו, 'פושע' 'מתחזה לצדיק' ועוד דיבורים קשים מאד, בתוך הדברים נשמע גם כן שהוא מסביר מדוע היה צורך לנעול את אביו למשך כעשור בביתו, כפי הנראה להגן על בנות קהילתו ולמנוע ממנו מעשים לא ראויים.

גם צביקה צוקר אחד מגדולי המתנגדים לברלנד כאמור לעיל, הוא חתנו הראשון, נשוי לבתו צביה.

מאידך, רבים מבני המשפחה המשיכו להאמין בחפותו וצדקותו המופלגת, בראשם ניתן למנות את חתנו יהודה אשר גולדבלום, וכן נכדו חיים רייכר, שאף עמד בראש המערכת לטיהור שמו.

חתנו יהודה אשר גולדבלום חיבר ספר בן 600 עמודים, בשם 'אמונת חכמים כהלכתה', בה הוא מאריך לבאר על סמך מקורות שאסף לטענתו, כי התורה הנתונה לפשוטי עם ישראל, איננה משקפת כלל את התורה המסורה ל'צדיק', וכי ל'צדיק' מותר לעבור אין ספור פעמים על עבירות שליהודי הפשוט הם איסורים חמורים. הספר עורר את חמתם של הרבנים השמרנים ודנוהו לשרפה, לאור הדברים פרסם ברלנד בעצמו הודעה קיצונית בחריפותה בגנות הספר, אולם בשובו בנים ממשיך הספר להיות אבן דרך יסודי בהתמודדות עם הפרשיה. הספר ממשיך להיות רב מכר בקרב בני הקהילה.

נכדו חיים רייכר עומד בקשר עם חצרות הרבנים, על מנת לעצור כל צעד של התנגדות כלפי סבו ברלנד, מה שלפעמים מצליח ולפעמים לא.

הערות שוליים

קטגוריה:מחלוקות ופולמוסים ביהדות קטגוריה:שבתאות קטגוריה:ברסלב קטגוריה:קצרמר יהדות