טיוטה:הכדור של מולן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו. שיחה

הכדור של מולן (Boules de Moulins) הוא הכינוי שניתן לאחד המתקנים באמצעותם ניסו הצרפתים בזמן מלחמת פרוסיה צרפת להעביר דברי דואר אל תוך גבולות העיר פריז הנצורה.

אחד מכדורי מולן עם המכתבים דחוסים בתוכו. הכדור מוצג במוזיאון הצבא.
בקשת הפטנט לכדורי מולן

הרקע להמצאת המתקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצור על פריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלוח דואר בכדורים פורחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלת דואר באמצעות יוני דואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

צביעת מי נהר הסן[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחד השלבים עלה הרעיון לנצל את הזרם של נהר הסן החוצה את פריז ולשגר באמצעותו שדרים מקודדים אל העיר הנצורה וממנה. הכוונה הייתה לשפוך אל מי הנהר תמיסות של חומרים כימיים אשר יצבעו את הזרם בצבעים שונים, וישמשו כסוג של קוד להצפנת ידיעות שונות. הרעיון נבחן על ידי הצרפתים, אולם ננטש עקב חוסר הבהירות לגבי כמויות הצבע שידרשו, ומידת היציבות של זרמי הנהר בתקופת החורף.[1]

פיתוח אמצעים למשלוח דואר בנהר הסיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון להשיט במורד נהר הסן מכלים אטומים ובתוכם מכתבים, הנראה במבט ראשון פשוט מאוד, היה קשה מאוד ליישום. הגרמנים שצרו על פריז קיימו תצפיות קבועות על הנהר, וזאת בכוונה למנוע כל כניסה או יציאה של כלי שיט אל פריז וממנה. בנוסף, הם פרשו לרוחב הנהר רשתות שנועדו ללכוד סירות או רפסודות שנסחפו עם הזרם בשעות החשיכה.

כדי שהתוכנית הצרפתית תצליח, על המתקן שבו יועברו המכתבים היה לעמוד במספר דרישות שהן סותרות במהותן. הוא היה צריך להיות קטן דיו כך שיוכל לחמוק מן הרשתות הגרמניות, אבל גדול דיו כדי להכיל את המכתבים שידחסו בתוכו. הוא היה צריך להיות מסוגל לשוט בצורה נסתרת מעין הגרמנים, אבל להתגלות לעין הצופים הצרפתים שימתינו לו בתוך גבולות פריז הנצורה. ובנוסף, הוא היה צריך להיות זול ופשוט לייצור, על מנת להצדיק כלכלית את המיזם ולאפשר את משלוח המכתבים במחיר סביר.

מן התיעוד שנאסף בתום המצור על פריז עולה כי בתוך גבולות העיר נעשו מספר ניסיונות לפתח מתקנים שיענו על הדרישות.

מתקן עם מנגנון שעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצעה הראשונה לבניית מתקן אטום להשטת מכתבים הועלתה על ידי תושב פריז בשם מ. קסטילו דה סינט ויקטור (M. Castillon de Saint Victor). הוא פיתח כדור עשוי מתכת בקוטר של כ-50 ס"מ, אשר היה מסוגל לרחף במי הנהר מתחת לפני המים כשהוא עמוס במאות מכתבים. בתוך הכדור שולב מנגנון מכני דמוי שעון, אותו ניתן היה לכוונן כך שיפעל בתום פרק זמן נתון. המשלח, שהכניס את המתקן למימי הסן במעלה הנהר, נדרש להעריך את משך הזמן שייקח לכדור להגיע אל תוך שטח העיר פריז, ולכוון בהתאם את המנגנון לפני אטימת הכדור והכנסתו למי הנהר. בתום פרק הזמן שנקבע נשלף מן הכדור תורן מתכת קטן ועליו דגל צרפת. דגל זה נועד למשוך את תשומת ליבם של הצופים הצרפתים שהשגיחו על הנהר, על מנת שיאספו את הכדור ויעבירו את תכולתו לטיפול בית הדואר של פריז.[2]

הצעתו של הממציא לא זכתה למימוש, וזאת עקב העלות הגבוהה של ייצור מנגנוני השעון המתוחכמים.

כדור זכוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקן נוסף שהגיע לשלב בחינה התבסס על רעיון שהעלה מ. ביילרד (M. Baylard), אחד מעובדי הדואר של פריז. הוא הציע להשתמש בכדורי זכוכית חלולים, אותם ימלאו במכתבים, יאטמו אותם, וישיטו אותם במורד הזרם אל תוך העיר פריז. התקווה הייתה שהצופים הגרמנים לא יצליחו להבחין בכדורי הזכוכית השקופים, ואלו יצליחו להגיע אל תוך העיר. בניסוי שנערך בחודש דצמבר 1870 הסתבר כי גם הצופים הצרפתים, שציפו ללכוד את כדורי הזכוכית, לא הצליחו להבחין בינם ובין גושי הקרח שצפו על פני נהר הסן בתקופת החורף.[1]

גם רעיון זה התברר כלא מעשי והוחלט שלא לממשו.

צוללת זעירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לפני תום המצור על פריז הועלה רעיון לבנות צוללת זעירה שתוכל לשוט במורד הנהר מתחת לפני המים כשהיא עמוסה בדברי דואר. הממציא החל בבניית מודל ראשון של הצוללת, אבל זה היה מאוחר מידי. בעקבות כניעת הצרפתים והסרת המצור מעל פריז הפכה ההמצאה למיותרת והרעיון ננטש.[1]

פיתוח הכדור של מולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין שלל המתקנים שניסו תושבי פריז לפתח על מנת לפרוץ את המצור הגרמני על העיר, רק מתקן אחד הגיע לשלב הייצור והשימוש בפועל.

ההמצאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התארגנות למימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלוח דואר בכדורים של מולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסום השירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנת המכתבים למשלוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלוח הכדורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאת הפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורל הכדורים של מולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מציאת הכדורים בשנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המציאה של שנת 1964[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורשת כדורי מולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמד דואר כדורי מולן בקרב האספנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kandaouroff Dimitry, Collecting Postal History, 1973, pp 62-63

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Kandaouroff, Collecting Postal History, p. 63
  2. ^ Kandaouroff, Collecting Postal History, p. 62