טיוטה:אותיות משונות

אותיות משונות הן כינוי למספר אותיות שבספר תורה שכתיבתן נשתמרה בהווה בעיקר בקרב יהדות תימן^[1]^[2]. ישנם ספרי תורה אשכנזים עתיקים שנכתבו על פי ספר תגין, ובהם גם אותיות משונות וגם תגים יוצאים דופן^[3]. שינויים אלו נזכרים כבר בתלמוד ובמדרשים קדומים, אך אין אחידות מוחלטת על זהותן של האותיות.

השינויים הן בגודל הגופן, כגון אות גדולה או קטנה וכן אותיות שיש מעליהם ניקוד. סוג נוסף של שינוי הוא 'אותיות לפופות', שפירושם שנוי במחלוקת.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיומן של אותיות קטנות, וגדולות וכן אותיות נקודות מוזכרות כבר בתלמוד, ורשימות מלאות שלהן מופיעות במצחפי מסורה מן המאה העשירית-אחת עשרה.

האותיות המשונות ומרובות התגין מוזכרות גם בספר התגין, ועוד. בספרו של הרמב"ם משנה תורה, פסק להלכה כי יש להיזהר בכל האותיות המשונות, כפי שהשתמר במסורת:

ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות כגון הפאי"ן הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש. ויזהר בתגין ובמניינן יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה. וכל התגין כצורת זייני"ן הן דקין כחוט השערה

— משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ז', הלכה ח'

בנו של הרמב"ם שנשאל על טעמם של האותיות המשונות, השיב שעניינם וטעמם אינו ידוע:

שאלה: ילמדנו רבנו מה עניין “עפולים” ותקרי “טחורים” וכיוצא בהם, ואותיות שצורתן משונות והתלויות והנקודות ורב וזעיר ומה שנקרא ואינו נכתב היש לזה טעם או לא?
תשובה: אלו הם דברים שנמסרו לנו בקבלה וסודותיהן סתומים ממנו ואין אנו ידועים טעמיהם לפי אמתתם

— תשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם, תשובה ט"ז

סוגי האותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אותיות גדולות וקטנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אותיות גדולות וקטנות בתנ"ך

שינוי זה הנקרא גם אותיות זעירא (ביחיד אות זעירא) וכן אותיות רבה (ביחיד 'אות רבתית' או 'רבה'), נמצא בתנ"ך על פי אחת השיטות ב16 אותיות. כגון בתחילת ספר ויקרא שם מופיעה האות אלף זעירא במילה 'ויקרא', וכן בפסוק שמע ישראל, האות ע' במילה שמע היא ע' 'רבתית', וכן האות ד' במילה אחד היא ד' רבתית.

אותיות מנוקדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אותיות מנוקדות

נקודות מעל המילים "לנו ולבנינו" בפרשת נצבים

אותיות מנוקדות הן סוגי אותיות שבספר שעל גביהם או תחתיהם ישנם נקודות. מקור שינוי זה אינו מהתורה, והן נתקנו בתקופה מאוחרת על ידי עזרא הסופר, וכפי שמופיע במדרש רבה:

וְיֵשׁ אוֹמְרִים לָמָּה נָקוּד, אֶלָּא כָּךְ אָמַר עֶזְרָא אִם יָבוֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר לָמָּה כָּתַבְתָּ אוֹתָן אוֹמַר לוֹ כְּבָר נִקַּדְתִּי עֲלֵיהֶם, וְאִם יֹאמַר לִי יָפֶה כָּתַבְתָּ כְּבָר אֶמְחֹק נְקֻדּוֹתֵיהֶן מֵעֲלֵיהֶן

— מדרש רבה, במדבר, ג, יג. וכעין זה בפסקי תוספות מסכת מנחות אות רלא.

האותיות הנקודות נזכרו בתלמוד ובספרי המדרשים השונים, כך לדוגמה נאמר בתלמוד על הפסוק ”וַיֹּאמְר֣וּ אֵׄלָׄ֔יׄוׄ אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל” (ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק ט'):

תני משום רבי יוסי למה נקוד על איו שבאליו לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו

— תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ז, עמוד א'

ישנה הסכמה בחז"ל על זהותן של האותיות הנקודות: עשרה מהן מופיעות בתורה^[4], עוד ארבעה בנביאים ומופע אחד בכתובים.

אותיות תלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אותיות תלויות
אותיות תלויות, הן אותיות הכתובות מעל קו הכתיבה של שאר האותיות בשורה. אותיות תלויות מופיעות בכתבי יד רבים, ההסבר הרווח לכך הוא שמדובר באותיות שהוכנסו לאחר כתיבת השורה כתיקונים. בנוסח המסורה של התנ"ך יש ארבעה מקומות בהן המסורה מורה לכתוב אותיות תלויות, בשלוש מהן, האות התלויה היא ע.

אותיות מרובות תגין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תיוג (ספר תורה)

אותיות מרובות תגין בהן נבחרות אשר רושמים עליהן תגין יותר מן הרגיל. שינוי זה הוא תוכנו העיקרי של ספר תגין, שם מבואות כל האותיות בהן יש שינוי במספר התגין. שינוי זה מוזכר גם במסכת סופרים ”בית דבראשית צריך ארבע תגין” (מסכת סופרים פרק ט).

כיום נהוג לעשות את התגין על פי הכלל הבא:

אותיות שעטנ"ז ג"ץ: יש שלושה תגים.
אותיות בד"ק חי"ה: יש תג אחד.
אותיות מלאכ"ת סופ"ר: הן ללא תגים.

אותיות לפופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אותיות לפופות הן אותיות שכרכות ומסבבות סביב עצמן. בסרך כלל שינוי זה נעשה באות פ'. שינוי זה מצוי בספרי תורה עתיקים, בהם האות פ' בחלק מהמקומות מסובובת, ונראית כאילו יש בתוכו אות פ' נוספת.

בתיקון הסופר והקורא הביא רשימה של 210 מקומות שיש לעשות פ"א לפופה. יש שכתבו ששינוי זה הוא הנזכר בספר תאגי באות פ: ”קצ"א באורייתא דלא מזיינין ופומיהון לגאיו”. ואכן בספרי התורה בהן יש אותיות פ' לפופות הן תאומות למה שכתוב בספר תאגי.

אותיות הפוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אותיות הפוכות הן אותיות שנכתבות בתורה בצורה הפוכה משמאל לימין (כתב ראי).

נו"ן הפוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – נו"ן הפוכה
נו"ן הפוכה (׆) או נו"ן מנוזרת (מובדלת) היא סימן בטקסט המקראי, כמין נ' הפוכה, ככתב ראי, היא מופיעה במהדורות נוסח המסורה של התנ"ך בתשעה מקומות:

פעמיים בספר במדבר. בפרק י', לפני ואחרי שני הפסוקים ל"ה-ל"ו (פרשת ויהי בנסוע).
שבע פעמים במזמור תהילים ק"ז. בכתר ארם צובא ובמהדורות שלפיו: לפני כל פסוק ופסוק מששת הפסוקים כ"ג-כ"ח ולפני פסוק ל"א; בכתב יד לנינגרד: לפני כל פסוק ופסוק משבעת הפסוקים כ'-כ"ו.

אות קטועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות קטועה היא מופע יחידי בתנ"ך, המופיע בפרשת פנחס, בו מופיעה האות וא"ו קטועה. שינוי זה נזכר בתלמוד במסכת קידושין:

בעל מום דעבודתו פסולה מנלן? אמר רב יהודה אמר שמואל, דאמר קרא: לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והא שלום כתיב! אמר רב נחמן: וי"ו דשלום קטיעה היא.

במפרשים מחלקו מה הכוונה 'וא"ו קטיעה:

יש שכתבו שראש הוא"ו אינו מחובר לתחתית האות.
יש שכתבו שהיא וא"ו קטנה^[5].

אות עקומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות עקומה היא אות שנוטה קצת לצד ימין או שמאל. כיום לא נהוג לעשות שינוי זה, אך רשימה מפורטת של כל האותיות העקומות מובאת בספר 'תיקון הסופר והקורא', שם גם מסביר כיצד לבצע את השינוי.

שינויים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות זקופה - שינוי זה מוזכר במסכת סופרים: ”וי"ו הגחון צריך להיות זקוף שהיא חצי אותיות של תורה” (פרק ט)^[6].
אות ארוכה - שינוי זה מוזכר גם הוא במסכת סופרים: ”למ"ד ד'וישליכם' צריך שיהא ארוך” (פרק ט הלכה ה)