טיוטה:אוהל הזעה אינדיאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הערך נכתב במסגרת מיזם "עבודות ויקידמיות" - הקורס האקדמי "דיגיטל, המכללה האקדמית ספיר". העבודה על הערך הסתיימה בתאריך 22 ביוני 2015. הערך ממתין לשיפורו ולהעלאתו למרחב הערכים. אם הגעתם לכאן אתם מוזמנים לסייע. לפירוט בנוגע לשיפורים הדרושים אנא עיינו בדף השיחה.

אוהל הזעה אינדיאני (אנגלית: sweat lodge) הוא טקס בן אלפי שנים המקודש לתרבות האינדיאנית, בטקס הסווט לודג׳, המשתתפים נכנסים לאוהל הזעה אשר בשפתם של השבט האינדיאני לקוטה נקרא ״איניפי״[1] שמשמעותו מקום הרוח. הטקס משמש כדי להזיע, לטהר את הגוף, להתחבר אל האדמה ולהתפלל. אוהל הסווט לודג׳ בנוי ממקלות עץ מכופפים עליו נפרשים שמיכות ובדים רבים, מבנה האוהל מדמה צורת רחם אשר מדמה לידה מחדש, כניסה לרחם ויציאה ממנו טהורים ומלאים באנרגיה. בעבר טקס זה היה נהוג רק בתרבות האינדיאנית אך כיום מקיימים טקסים אלו גם בתרבויות מערביות.

מהלך הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הטקס עוברים המשתתפים טיהור בעשן מרווה על ידי המנחה ולאחר מכן נכנסים ומתיישבים במעגל על האדמה בתוך האוהל, כאשר במרכזו ישנה גומה שאליה מעבירים אבני בזלת לוהטות שחוממו במדורה הנמצאת בסמוך למבנה. מלבד המנחה יש אדם נוסף שתפקידו לשמור על המדורה מחוץ לאוהל, הוא נקרא ״שומר האש״.

הכניסה לאוהל והמדורה פונים מזרחה, לכיוון השמש הזורחת אשר מבחינה רוחנית מסמלת את תחילת היום ומקור הכוח והחיים.

על אבני הבזלת יוצקים מים ועשבי מרפא, דבר המייצר אפקט של סאונה רטובה וטבעית. החום, החושך והטקס עצמו מקנים חוויה של טיהור וניקוי ברמה הפיזית והנפשית גם יחד. הטקס לרוב מלווה בשירה, תפילה ותיפוף.

בטקס ארבעה סבבים שכל אחד מהם אורך כ-30 עד 45 דקות, מסמנים את סיומו של כל סבב בפתיחת דלת האוהל. כל סבב מסמל את אחד מארבעת היסודות (אש, מים, אדמה ואויר). בסוף כל סבב יכולים המשתתפים לצאת להתקרר ולנקות את הזיעה, להיכנס לבריכה או נחל הנמצאים בקרבה, לשכב על שלג או חול, תלוי באזור שבו מתקיים הטקס. בזמן זה מחליפים את האבנים שהתקררו באבנים חדשות מהמדורה.

השפעות פיזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך ההזעה משחרר רעלים ועוזר לגוף לחדש את עצמו, משפר את זרימת הדם בגוף, מחזק את תפקודי הכבד והכליות ואף מחזק את המערכת החיסונית.[2]

השתתפות בטקס עלולה להיות מסוכנת בעקבות חשיפה לטמפרטורות גבוהות לזמן ממושך ובחלל קטן וסגור. תסמיני התייבשות, בחילות, סחרחורות, הזיות, חוסר יציבות רגשית, קושי בבליעה וכאב במתן שתן,[3]ואף דווחו מקרי מוות שנגרמו משאיפת עשן, חשיפה ממושכת לחום, התייבשות או בניית אוהל לא תקינה המובילה לחנק.

היסטוריה ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות האינדיאנית הזעה יכולה לשמש לריפוי, ניקוי, חגיגה ואבל. שבטים מסוימים מזיעים כדי לחפש חכמה או לעורר חזיונות, הם האמינו שלהזעה יש מאפיינים קדושים ורוחניים. מסיבה זו, נוצרים רבים שהגיעו לאמריקה הכריחו את האינדיאנים להפסיק טקסים אלו.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]