טיבור סאנטו

טיבור סאנטו
Szántó Tibor
	אין תמונה חופשית
לידה	6 באפריל 1912; קישפשט, הונגריה
פטירה	5 במאי 2001 (בגיל 89); בודפשט, הונגריה
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1996); פרס מונקאצ'י (1972) ;

טיבור סאנטו (במקור צין - Czien, בהונגרית: Szántó Tibor; קישפסט, 6 באפריל 1912^[1] – בודפשט, 5 במאי 2001)^[2] טיפוגרף אמן ספרים יהודי-הונגרי, גרפיקאי זוכה פרס קושוט (הפרס המקביל בהונגריה לפרס ישראל). אחד מגדולי אמני הספרים ההונגריים במחצית השנייה של המאה ה-20, רבים מהכרכים שעיצב ואייר זכו להבלטה ב"תחרות הספר ההונגרי היפה" שמתקיימת מדי שנה מאז 1955 (ביניהם היצירות: הכרוניקה המאויירת, The Picture Book of Hungarian Literature, "תנ"ך ויז'ואי", ה-"Anjou Legendarium" על שושלת מלכי אנז'ו ההונגרית ועוד) האחרון הופיעו לא רק בתחרות הספרים היפים בהונגריה ב-1973, אלא הלגנדריום זכה במדליית כסף גם בתחרות הספרים בלייפציג ב-1974.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיבור צין נולד במשפחה יהודית ענייה בקישפשט (מילולית "פשט הקטנה" שהייתה אז עיר עצמאית והיום היא חלק מבודפשט כרובע 19. הוריו היו ארנה צין, עוזר מסגר, וגיזלה בלומנשיין (1884–1947)^[3] תופרת.^[4] הוא התחיל כנער סדרן אותיות בדפוס ואז פנה לתכנון ול"ענף האמנות" החדש - הטיפוגרפיה. כך הוא נכנס לבית ספרו של שאנדור בורטניק, מעצב כרכי ספרים, מגזינים ופוסטרים אוונגרדיים. שם יכול היה צין לחוש לא רק את המקצוע אלא גם את תחושת השליחות. בגיל שש עשרה, ביקר בעיר גיומנדרד את אימרה קנר בעצתו ובהמלצתו של ג'ולה אייש ולכך הייתה השפעה מכרעת על הקריירה שלו. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת אטווש לוראנד ובתחילה עבד בעיתונים יומיים, אך גם מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 פרסם במקביל בכתב העת "גרפיקה הונגרית" (Magyar Grafika). כמומחה לדפוס, סדר וכדומה, הוא עבד תחילה במשך שנים בבית הדפוס גלובוס (Globus Nyomda), שם כבר עיצב כמה ספרים. הוא היה קרוב להתמנות למנהל טכני, אבל המינוי סוכל על ידי מה שנקרא הראשון מבין החוקים ה (אנטי) יהודיים בממלכת הונגריה בשנת 1938 ואחר כך החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי.

ב-1935 נשא לאישה את אדית, בתם של אלדאר סקיי ושל פאולה ביטלינגמאייר, בבודפשט.^[5]

הוא נלקח לשירות העבודה ב-1941 (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) והוצב במחנה עבודה בסאין. הוא הצליח לקבל פטור משירות עבודה במחנה נוסף, אך נלקח שוב ב-1944. מיאסברן, יחד עם חבריו, כולל את המשורר הגדול מיקלוש רדנוטי, נלקח למחנה של מכרות הנחושת של בור (מחנה ריכוז), בסרביה, לעבודות כפייה, והוא שרד את החוויה הקשה.^[6]

לאחר מלחמת העולם השנייה עבד בנפסבה, ולאחר מכן היה אחראי על הוצאת ספרי לימוד. סאנטו היה המנהל האמנותי של הוצאת פרנץ מורה, דפוס רוואי ומאוחר יותר הוצאת Magyar Helikon. הוא לימד באוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות ובמכללה לאמנויות שימושיות. נבחר למזכיר הכללי של אגודת הביבליופיל ההונגרית המתחדשת. כרכי ספרים רבים מהפרסומים הביבליופיליים של ההוצאה הליקון (Magyar Helikon Könyvkiadó), קודיסים ומהדורות פקסימילה של התנ"ך קארואי, וכמה פרסומים ביבליופיליים אותנטיים בעותקים קטנים קשורים לשמו.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנות בקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1926: מבחן עוזר מדפיס, דפוס הוואש, אז סדרן האותיות הראשי של דפוס גלובוס.
1936, 1937: מלגה של איגוד התעשייה הלאומי. מאמרי המומחיות שלו פורסמו על ידי Magyar Grafika ו-Typographia.
בשנים 1945–1949, הוא היה עורך התמונות של נפסבה, לימים מוסף התרבות שלו, גיליון העולם של הפועלים.
ב-1949 ניהל הוצאת ספרי לימוד במנהל תעשיית הדפוס.
בין השנים 1949–1954 היה מנהל הגרפיקאי איפרסקולה, מדריך אמנות בבית הדפוס רוואי ולאחר מכן ראש המחלקה הטכנית בבית הדפוס קושוט.
בין השנים 1956–1962 היה העורך האמנותי של Móra Könyvkiadó.
בין 1962 ל-1990 עבד כמנהל האמנותי והטכני של Magyar Helikon Könyvkiadó.
משנת 1950 היה מורה באוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות, מ-1965 באקדמיה ההונגרית לאמנויות שימושיות, ומ-1973 במכללה הטכנית לתעשייה קלה.
בין השנים 1957–1975 עבד בעריכה של Magyar Grafika, ובשנים 1969–1977 ב-Interpressgraphik.

שיטת עבודתו וסגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא פרסם ברציפות בתחומי תולדות הספרים, ההיסטוריה של הכתיבה, תולדות האותיות, טיפוגרפיה של אמנות יפה בטורים של Magyar Grafika, Könyvtáros, Gutenberg Jahrbuch, Papier und Druck, Druckspiegel, Print in Britain ו-Graphische Revue Österreich. הוא היה המזכיר הכללי של אגודת הביבליופילים ההונגרית. בשנת 1994 נפתחה תערוכת קבע של עבודותיו במוזיאון טירת הליקון בקסטהיי. גישתו הטיפוגרפית התבססה על הגישה הקונסטרוקטיביסטית-פונקציונלית שלמד משאנדור בורטניק, שהועמקה בזכות הידע המעשי שלו בדפוס והצורך ללמוד על ההיסטוריה של המלאכה. המשיכה לקומפוזיציה שטוחה קונסטרוקטיביסטית מורגשת במיוחד על כריכות הספרים והכריכות שלו בכלל, שהתוצאה שלה יכולה להיות פתרון דקורטיבי, צבעוני, שובב, או חיבור אותיות קפדני ופוריטני יותר. פעילותו התאפיינה במגוון רחב של ידע בתולדות ספרות וספרים, ידע מצוין באפשרויות טכנולוגיית הדפוס וחינוך עצמי מתמיד. הוא גם השתמש בו בעבודת העיצוב והעריכה שלו עם סופרים רבים (אטילה יוז'ף, זולטאן זלק, פרידייש קארינתי ופרנץ קארינתי, ג'רג' שומיו, ג'ולה אייש ועוד).

יצירותיו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

A betűszedés könyve; Könnyűipari Könyvkiadó, Bp., 1951
A nyomtatott betű művészete. Budapest, 1958.
Könyvnyomtatás, tipográfia; 2. átdolg. kiad.; Műszaki, Bp., 1963
A betű : A betűtörténet és a korszerű betűművészet rövid áttekintése. Budapest : Akadémiai, 1965.
A szép magyar könyv 1473-1973 z ötszáz éves magyar könyvművészet képeskönyve; Akadémiai, Bp., 1974
A könyv története; Táncsics, Bp., 1976 (A mi világunk)
Kis képes betűtörténet. ABC; Nyomdaipari Grafikai Vállalat Betűöntödéje, Bp., 1977
A magyar plakát. Budapest : Corvina, 1986
Könyvtervezés. Budapest : Kossuth Ny., 1988
A biblioman/80. Tündérhegyi csevegések Szántó Tibor könyvtervezővel; beszélgetőtárs Vértessy Sándor; Zrínyi Ny., Bp., 1991-92

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

1973 • גלריה לאמנות, בודפשט • מוזיאון הספרים, פראג • מוזיאון דירר, גיולה
1974 • ספריית יוזף אטילה, מישקולץ
1975 • מ. בודוני, פארמה • מוזיאון גוטנברג, מיינץ
1976 • ארמון אונסק"ו, פריז
1977 • מוזיאון ההיסטוריה של בודפשט, בודפשט
1978 • ספריית אוניברסיטת דברצן, דברצן
1982 • גלריית Vigadó, בודפשט • גלרי ד'אורסיי, פריז • IBA, לייפציג
1984 • יריד הספרים של פרנקפורט • Münchner Stadtmuseum
1985 • Zentralbucchandlung, וינה • Katholische Akademie, המבורג
1987, 1992 • גלריה Vigadó, בודפשט
1997 • מוזיאון לאמנויות שימושיות, בודפשט • מוזיאון טירת הליקון, קסטהיי (תערוכה קבועה).

פרסים והוקרה (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

1972: פרס גוטנברג; פרס מיהאי מונקאצ'י
1978: פרס Tótfalus Kis Miklós
1991: פרס בודוני; פרס הקרן לאמנות הונגרית
1992: צלב הקצין של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של הונגריה
1995: פרס מפעל חיים של תחרות הספר ההונגרי היפה
1996: פרס קושוט
1999: פרס מורשת הונגריה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של טיבור סאנטו, עורך. קטלין באקוש

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

N. Pataki Márta - Timkó György: A Kossuth Nyomda története : 1884-1994. 1-2. köt. Budapest : Kossuth Nyomda Rt., 1994. (תולדות דפוס קושוט)
Szántó Tibor könyvalkotói munkásságának hatvanadik évfordulójára/ [közrem. Vértessy Sándor]. Budapest : Nyomdász K., 1995. 136, [50] p. : ill., részben színes. ISBN 963-85219-7-X (ליובל 60 לפעילותו של טיבור סאנטו)
Kortárs magyar művészeti lexikon III. (P–Z). Főszerk. Fitz Péter. Budapest: Enciklopédia. 2001. 500–501. o. ISBN 963-8477-46-6 (לקסיקון אמנותי של יוצרים בני זמננו)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "טיבור סאנטו".

[1] "Születési bejegyzése a kispesti születési akv. 340/1912. folyószáma alatt".

[2] "Szántó Tibor". Magyar Életrajzi Index.

[3] "Czien Ernőné Blumenschein Gizella halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári halotti akv. 290/1947. folyószáma alatt".

[4] "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest II. kerületi polgári házassági akv. 658/1908. folyószáma alatt".

[5] "Házasságkötési bejegyzése a Budapest VIII. kerületi polgári házassági akv. 367/1935. folyószáma alatt".

[6] Kőbányai János interjúja

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]