טד דרייק
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
16 באוגוסט 1912 סאות'המפטון שבאנגליה | |||
| פטירה |
30 במאי 1995 (בגיל 82) לונדון, הממלכה המאוחדת  | |||
| שם מלא | אדוארד ג'וזף דרייק | |||
| גובה | 1.78 מטרים | |||
| עמדה | חלוץ מרכזי | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
אדוארד ג'וזף "טד" דרייק (באנגלית: Edward Joseph "Ted" Drake; 16 באוגוסט 1912, סאות'המפטון - 30 במאי 1995, ריינס פארק) היה שחקן ומאמן כדורגל אנגלי. דרייק התפרסם בזכות התקופה שבה שיחק בארסנל בשנות ה-30, וזכה בשתי אליפויות ופעם אחת בגביע ה-FA, בנוסף לחמש הופעות במדי נבחרת אנגליה. דרייק היה גם שחקן קריקט, אך לא התבלט בתחום זה כמו בכדורגלן. לאחר שפרש ממשחק פעיל הוא החל לעבוד כמאמן, והוביל את צ'לסי לאליפות היחידה במאה ה-20.
קריירת הכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרייק החל את הקריירה שלו בווינצ'סטר סיטי במקביל לעבודתו כקורא של מוני גז. בתקופת לימודיו בבית הספר הוא היה על סף הצטרפות לטוטנהאם הוטספר, אך החמיץ את משחק המבחן המכריע כתוצאה מפציעה. ביוני 1931 הוא קיבל את הצעתו של ג'ורג' קיי להצטרף לסאות'המפטון, ששיחק בליגה השנייה. ב-14 בנובמבר 1931 הוא ערך את הופעת הבכורה שלו במועדון במשחק נגד סוונסי טאון, ובנובמבר שלאחר מכן חתם על חוזה של שחקן מקצועי. לקראת סיום עונת 1931/1932 הוא הפך לשחקן המועדף על המאמן בעמדת החלוץ המרכזי.
בעונת 1932/1933 הוא השתתף ב-33 משחקי ליגה והבקיע בהם 20 שערים. דרייק הפגין כישרון ואומץ משחק רבים בעונה זו, ומשך את תשומת לבו של המאמן הרברט צ'פמן מארסנל, שניסה לשכנעו לעבור לארסנל. דרייק דחה את ההצעה והחליט להישאר בסאות'המפטון. במשחק הפתיחה של עונת 1933/1934 הוא הבקיע שלושער נגד ברדפורד סיטי, ובארבעת המשחקים הבאים הבקיע שער אחד בכל משחק. במרץ הוא היה בראש טבלת המבקיעים של הליגה עם 22 שערים.
בארסנל, עם ג'ורג' אליסון כמאמן, הביעו עניין בדרייק פעם נוספת, ובמרץ 1934 הוא החליט להצטרף לארסנל תמורת סכום של 6,000£. הנהלת סאות'המפטון סירבה למספר הצעות אחרות, אך נאלצה לשחרר את דרייק בגלל קשיים כלכליים. דרייק השתתף ב-74 משחקים במדי סאות'המפטון, והבקיע בהם 48 שערים.
דרייק הבקיע שער במשחק הבכורה שלו בארסנל, שהסתיים בניצחון 3 - 2 על וולבס. דרייק הצטרף לארסנל מאוחר מדי מכדי להיות זכאי לקבל מדליה על האליפות של עונת 1933/1934, אך בעונה שלאחר מכן זכה באליפות ובתואר מלך השערים עם 42 שערי ליגה ב-41 משחקים, שכללו שלוש פעמים שלושער וארבע פעמים רביעייה. דרייק הבקיע שני שערים נוספים בגביע ה-FA ובמגן הצדקה (44 בסך הכל), ושבר את שיאו של ג'ק למברט.
כתוצאה מיכולתו הטובה בארסנל הוא זומן לנבחרת אנגליה, וערך את הופעת הבכורה שלו במשחק נגד נבחרת איטליה ב-14 בנובמבר 1934, משחק שלימים ייקרא "הקרב על הייבורי"; דרייק היה אחד משבעת שחקני ארסנל בהרכב הנבחרת, והבקיע את השער השני בניצחון 3 - 2. בנוסף לכך כבר בדקה השנייה למשחק שבר השחקן האיטלקי לואיס מונטי את רגלו עקב היתקלות עימו. בסך הכל הוא השתתף בחמישה משחקי נבחרת שבהם הבקיע שישה שערים.
בעונת 1935/1936 דרייק הבקיע שבעה שערים במשחק נגד אסטון וילה ב-14 בדצמבר 1935, ומספר זה הוא שיא מועדון שטרם נשבר. דרייק טען כי הוא הצליח להבקיע שער שמיני, אך שופט המשחק דחה את טענתו. בסיום העונה הוא זכה עם ארסנל בגביע ה-FA כאשר הוא כובש את השער היחיד במשחק, ובעונת 1937/1938 הוא זכה פעם נוספת באליפות.
דרייק היה השחקן המועדף בעמדת החלוץ המרכזי לאורך כל שנות ה-30 למרות הפציעות שסבל מהן, ובין עונת 1934/1935 לעונת 1938/1939 הוא היה מלך השערים של המועדון בכל עונה. הקריירה שלו בארסנל נקטעה בגלל מלחמת העולם השנייה, למרות שהשתתף במספר משחקים לא רשמיים במדי ארסנל במקביל לשירותו בחיל האוויר המלכותי. דרייק לא הרבה לשחק לאחר המלחמה; הוא נפצע בעמוד השדרה במשחק נגד רדינג ב-1945, ונאלץ לפרוש כליל מכדורגל. בסך הכל השתתף דרייק ב-184 משחקים במדי ארסנל, והבקיע בהם 139 שערים (כמו ג'ימי בריין).
קריירת הקריקט[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרייק ערך את הופעת הבכורה שלו בהמפשייר קאונטי ב-1931. אולם, בשש השנים שלאחר מכן הוא השתתף ב-15 משחקים בלבד, בהתחלה כשחקן חובב ולאחר מכן כמקצוען.
קריירת האימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרייק החל לעבוד במועדון הנדון ב-1946, וב-1947 אימן את רדינג. הוא הוביל את רדינג למקום השני בליגה השלישית בעונת 1951/1952, אך באותה תקופה רק האלופה העפילה ליגה.
דרייק החל לעבוד כמאמן צ'לסי ב-1952. עם הגעתו למועדון הוא ביצע מספר שינויים, ופעל להחלפת סמל המועדון ששיווה לו תדמית לא טובה, והסמל שאומץ במקום עדיין משמש את המועדון. דרייק התבסס על דוחות סקאוטינג, והנהיג משטר אימונים חדש וקשוח המבוסס על עבודה עם הכדור, שהיה נדיר בכדורגל האנגלי באותה תקופה. דרייק הפסיק את מדיניות המועדון להחתים שחקנים ידועים אך לא אמינים; הוא ניצל את הידע שלו על הליגות הנמוכות ועל משחקי החובבים וגייס שחקנים לא ידועים אך אמינים כגון ג'ון מקניקול, פרנק בלנסטון, דרק סונדרס, ג'ים לואיס ופיטר סילט.
בעונת 1954/1955 הוביל דרייק את צ'לסי לאליפות היחידה של המועדון במאה ה-20, והפך לראשון שזוכה באליפות כשחקן וכמאמן. דרייק לא הצליח לשחזר את ההצלחה הזו. סגל האליפות התפרק בהדרגה, והוחלף על ידי שחקנים שעלו מקבוצת הנוער של המועדון, כגון ג'ימי גריבס, פיטר ברברוק ובובי טמבלינג. שחקני צ'לסי החדשים לא היטיבו לשחק, והמועדון סיים בדרך כלל באמצע הטבלה; מעמדו של דרייק נחלש לאחר ההפסד בגביע ה-FA לקרו אלכסנדרה מהליגה הרביעית, והוא פוטר בתחילת עונת 1961/1962.
לאחר שעזב את צ'לסי הוא אימן את פולהאם, ואחד משחקניו היה בנו בובי. לאחר מכן הוא התמנה לדירקטור בהנהלת פולהאם, ולבסוף לנשיא לכל החיים.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כשחקן ארסנל
- אליפות: 2 (1934/1935, 1937/1938)
- גביע ה-FA: 1 (1936)
- כמאמן צ'לסי
- אליפות: 1 (1954/1955)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gary Chalk & Duncan Holley (1987). Saints - A complete record, Breedon Books. ISBN 0-907969-22-4
- Duncan Holley & Gary Chalk (1992). The Alphabet of the Saints, ACL & Polar Publishing. ISBN 0-9514862-3-3
- Harris, Jeff & Hogg, Tony (ed.) (1995). Arsenal Who's Who, Independent UK Sports. ISBN 1-899429-03-4
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- הספד באתר cricinfo
- פרופיל באתר Englandstats
| מלך השערים של הליגה האנגלית | ||
|---|---|---|
| הליגה הראשונה של הפוטבול ליג (1889–1992) |
1889: גודל • 1890: רוס • 1891: סאות'וורת' • 1892: ג'. קמפבל • 1893: ג'. קמפבל • 1894: סאות'וורת' • 1895: ג'. קמפבל • 1896: ג'. ג'. קמפבל ובלומר • 1897: בלומר • 1898: ולדון • 1899: בלומר • 1900: גראטי • 1901: בלומר • 1902: סטל • 1903: רייבולד • 1904: בלומר • 1905: א. בראון • 1906: שפרד • 1907: יונג • 1908: וסט • 1909: פרימן • 1910: פרקינסון • 1911: שפרד • 1912: המפטון, הולי ומקלין • 1913: מקלין • 1914: אליוט • 1915: פארקר • 1920: מוריס • 1921: ג'. סמית' • 1922: וילסון • 1923: באקן • 1924: צ'דוויק • 1925: רוברטס • 1926: הארפר • 1927: טרוטר • 1928: דין • 1929: האלידיי • 1930: ווטסון • 1931: ורינג • 1932: דין • 1933: באוורס • 1934: באוורס • 1935: דרייק • 1936: ריצ'רדסון • 1937: סטיל • 1938: לוטון • 1939: לוטון • 1947: וסטקוט • 1948: רוק • 1949: מויר • 1950: ד. דייוויס • 1951: מורטנסן • 1952: רובלדו • 1953: ויימן • 1954: גלזארד • 1955: ר. אלן • 1956: לופטהאוס • 1957: צ'ארלס • 1958: ב. סמית' • 1959: גריבס • 1960: ויולט • 1961: גריבס • 1962: קרופורד וקיוון • 1963: גריבס • 1964: גריבס • 1965: מקאבוי וגריבס • 1966: אירווין והאנט • 1967: ר. דייוויס • 1968: בסט ור. דייוויס • 1969: גריבס • 1970: אסטל • 1971: ט. בראון • 1972: לי • 1973: רובסון • 1974: צ'אנון • 1975: מקדונלד • 1976: מקדוגל • 1977: גריי ומקדונלד • 1978: לטצ'פורד • 1979: וורטינגטון • 1980: בוייר • 1981: ארצ'יבלד וווית' • 1982: קיגן • 1983: בליסט • 1984: ראש • 1985: דיקסון וליניקר • 1986: ליניקר • 1987: ק. אלן • 1988: אולדרידג' • 1989: א. סמית' • 1990: ליניקר • 1991: א. סמית' • 1992: רייט | |
| פרמייר ליג (1993–) | 1993: שרינגהאם • 1994: קול • 1995: שירר • 1996: שירר • 1997: שירר • 1998: סאטון, דבלין ואואן • 1999: האסלביינק, אואן ויורק • 2000: פיליפס • 2001: האסלביינק • 2002: הנרי • 2003: ואן ניסטלרוי • 2004: הנרי • 2005: הנרי • 2006: הנרי • 2007: דרוגבה • 2008: כ. רונאלדו • 2009: אנלקה • 2010: דרוגבה • 2011: ברבאטוב וטבס • 2012: ואן פרסי • 2013: ואן פרסי • 2014: סוארס • 2015: אגוארו • 2016: קיין • 2017: קיין • 2018: סלאח • 2019: אובאמיינג, מאנה וסלאח • 2020: ורדי • 2021: קיין • 2022: סלאח וסון • 2023: האלנד | |
| מאמני צ'לסי | |
|---|---|
|