טאקין זהוב
 טאקין זהוב
| |
|---|---|
טאקין זהוב בגן חיות בשאנגחאי
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | יעלים |
| שבט: | כבשי שור |
| סוג: | טאקין |
| מין: | טאקין |
| תת־מין: | טאקין זהוב |
| שם מדעי | |
 Budorcas taxicolor bedfordiתומאס, 1911 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
טאקין זהוב (שם מדעי: Budorcas taxicolor bedfordi; קרוי גם טאקין שאנשי), הוא אחד מ-4 תת-המינים של המין טאקין האנדמי למרכז סין העממית. הוא האחרון מבין תת-המינים שהתגלו, ותואר מדעית לראשונה רק בשנת 1911 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס. שמותיו ניתנו לו עקב צבע פרוותו ומקום תפוצתו. מבחינה חיצונית, הוא דומה בעיקר לקרובו טאקין סיצ'ואני וכן לסוג צפיר הקורדילרים. הטאקין הזהוב הוא תת-המין הנדיר והחינני שבסוג טאקין והוא ניתן לזיהוי בקלות מביניהם. טווח התפוצה שלו הוא הקטן ביותר מכל תת-המינים.
אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטאקין הזהוב מתאפיין בזוג קרניים דמויות חצאי סהר, והן מזכירות במיוחד את קרניו של הגנו הכחול. אצל הטאקין הזהוב הקרניים צומחות לכיוון הצדדים ומתעקלות לאחורה ומעלה, ודי נפוץ אצלם שהקרניים מתעקלות לאחור ולמטה ללא עקומה לכיוון מעלה. בסיסי הקרן עבים מאוד ומזכירים את "המגן" שיש לקרני התאו האפריקני, אם כי אצל הטאקין תמיד תהיה בין הקרניים רצועת שיער דקיקה שתפריד ביניהם. במשטח התחתון הקרן מחורצת ברכסי טבעת עדינים בעוד שבמשטח העליון הקרן תהיה מחוספסת בלבד. החלק העליון של הקרן חלק לחלוטין. הקרניים של הטאקין בצבע שחור מבריק, שחור-כחלחל או חלודה, כשהקצוות נוטות להיות כהות יותר. הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים. קרני הטאקין נראות קטנות מאוד ביחס לגודל של ראשו.
לטאקין הזהוב פרווה עבה וארוכה בעלת מרקם רך וגס המגינה עליו מטמפרטורות קפואות בבית גידולו ההררי. הפרווה מורכבת משערות חלקה וצפופות, והיא אינה מתולתלת כאצל טאקין מישמי או טאקין בהוטני. צבע הפרווה של תת-מין זה יוצא דופן משאר קרוביו וגם הקנה לו את שמו: הוא נע בין זהוב עדין לזהוב עמוק או זהוב אדמוני, ושלא כמו תת-המינים האחרים הצבע זהה כמעט לגמרי בכל חלקי גופו. הצלעות והאזור העליון נוטים להיות עם גוון של זהוב-לבנבן, בעוד שלאורך הגב עלול להיות שידרת שיער כהה בצבע זהוב אדמדם עד זהוב ערמוני. כמו כן הגחון ופנים הרגליים עלולים אף הם להיות אדמדמים, והצוואר נוטה להיות זהוב-כתמתם. העכוז, הזנב והברכיים עלולים להיות בצבע חום-צהבהב. הפרסות בצבע שחרחר או אפרפר.
צבע ראשו של הטאקין הזהוב די דומה לצבע הגוף. הלחיים יהיו בצבע זהוב עדין, בעוד שסביב העיניים ובמצח יהיה צבע לבן קרמי. החרטום משתנה בין הפרטים: לעיתים יהיה בצבע של זהוב ערמוני כהה ולעיתים יהיה דווקא לבנבן. האזור הסמוך לחוטם יהיה חום כהה, והעינים, השפתיים והאף יהיו שחורים. זקנו של הטאקין בצבע זהוב עמוק עד אדמוני. האוזניים מתחלקות בין זהוב בהיר בצד החיצוני ללבנבן בצד הפנימי.
האנטומיה של גוף הטאקין הזהוב משונה ביותר ונראית כקומבינציה של מספר בעלי חיים, ובשל כך הוא מכונה גם "יעל הבקר" או "עז הגנו". מלבד קרניו המזכירות גנו או אנטילופה, יש לו אף גדול, רחב וקמור המזכיר את חוטמו של האייל הקורא, בעוד שגופו הגדול והרחב כחבית כמו גם כתפיו הגבוהות גורמים לו להזכיר מאוד את הביזון וזנבו קצר ורחב כשל הדוב. הוא גדול ושרירי עם פרסות גדולות כשל פרה ומאידך הן קצרות וחזקות כשל עיזי הבר. יש לו אמנם זקן בדומה ליעל אך הוא קצר ומעוגל ומתמזג היטב על רקע הפנים הגדולות כמו אצל הסרו היפני. האוזניים המקופלות והנחיריים הרחבות מזכירים במקצת את אלו של כבש. השיער הארוך והבהיר שלו גורם לו להיות בעל דמיון יוצא מן הכלל לצפיר הקורדילרים. בשל מאפיינים אלו, הטאקין משויך גם לקבוצת "אנטילופות-העז" הכוללת את מיני היעלים המשלבים מאפיינים של אנטילופות ועיזי בר. מבחינה גנטית הוא קרוב ביותר לכבש המושק, ולאחר מכן לסרו ולגוראל האסייתים וכן לעבדקן הרעמה האפריקני. הזכרים גדולים במעט מהנקבות במידות הגוף.
מידות הגוף שלו זהות לשאר תת-המינים: גובה כתף הזכר: עד 130 ס"מ; גובה כתף הנקבה: עד 105 ס"מ. אורך ראשו וגופו: 220-170 ס"מ; אורך זנבו 15–20 ס"מ, אורך קרניו: עד 65 ס"מ, ומשקל גופו עד 350 ק"ג.
תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטאקין הסיצ'ואני אנדמי למחוז שאאנשי שבמרכז סין העממית. בין נפות המחוז שבהם הוא מצוי כיום ניתן למנות את 18 הנפות הבאות: ניגאנג, יאנגקסיאן, פופינג, יובה, דאנפנג, זאנאן, זאשוי, פאנג'קסיאן, שיקואן, נינגשאן, צ'נגו, מיאנקסיאן, ליאנטיאן, זאוזי, מיקסיאן, טאיבאי, צ'אנג-אן, והוקסיאן.
בית הגידול של הטאקין הזהוב הוא יערות ממוזגים ויערות מחטניים בגבהים של 2,800-1,300 מטר מעל פני הים לאורך שרשרת הרי קילינג, וכן עמקים מיוערים ואזורים סלעיים תת-אלפיניים עם כרי דשא, שיחים וצוקים. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 0–20 מעלות וכמות המשקעים הממוצעת היא כ-1,000 מילימטר לשנה.
אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפיינים והתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לטאקין הזהוב כקרוביו, יש מספר מאפיינים גופנים המאפשרים לו לשמור על טמפרטורת גוף חמה גם בחורפים הקשים. הפרווה העבה שלו מצמיחה שכבת שערות נוספת בחורף המגינה עליו מפני רוחות חזקות והיא נושרת עם בוא הקיץ. האף הגדול של הטאקין משמש לחימום האוויר הקר בטרם יגיע לריאות בדומה לסאיגה; ללא מאפיין זה הטאקין היה מאבד כמות גדולה מחום גופו על ידי הנשימה בלבד. הגנה נוספת שיש לטאקין מפני האקלים, היא הפרווה השומנית שלו; אף על פי שאין לטאקין בלוטות ריח, העור שלו מפריש חומר שמנוני ומר שגורם לפרווה להפוך למעיל גשם טבעי משום שהשומן דוחה את המים מלהרטיב אותו. לחומר השומני יש ריח המהווה שילוב מוזר של סוס ומושק.
הטאקינים הם בעלי חיים חברותיים, וגודל העדר משתנה בין עונות השנה: באביב ובתחילת הקיץ עדרי הטאקין יכולים למנות עד 100 פרטים (או 300 בעבר), בעוד שבסתיו ובחורף העדרים מתפרקים לקבוצות קטנות של 10–35 פרטים בעקבות מחסור במזון, כדי למנוע תחרות חריפה ביניהם. עדרי הטאקין מורכבים בדרך כלל מנקבות בוגרות וצעירות, טלאים וזכרים צעירים. הזכרים המבוגרים חיים בדרך כלל בבדידות למעט בעונת הרבייה המתרחשת בסוף הקיץ. הטלאים והזכרים הצעירים נוהגים להתנגח בתור משחק, אולם אצל הזכרים הבוגרים ההתנגחות תשמש לקביעת דומיננטיות. במהלך עונת הרבייה בחודשי יולי ואוגוסט, הזכרים שואגים כדי למשוך נקבות והם עלולים למצוא אותם בעקבות הריח הנודף מהפרווה. כשזכר פוגש נקבה הוא מרחרח אותה כדי לקבוע האם היא יכולה להתרבות.
בכל אביב הטאקינים נאספים בעדרים גדולים ועולים לאזורים הררים גבוהים מעל לקו העצים, וניזונים שם במשך כל הקיץ מהצמחייה השופעת. כאשר מזג האוויר מתחיל להתקרר בסתיו והצמחייה מתחילה להתדלדל הטאקינים יורדים חזרה ליערות והעמקים. במשך הנדידה העונתית לאזורים הגבוהים או הנמוכים הטאקינים חולפים שוב ושוב בשבילים קבועים, ובשל כך נוצרת רשת שבילים מסועפת וברורה בתוך הצמחייה העבותה שמובילה גם לאתרי מינרלים ושטחי מרעה.
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטבע הטאקין אוכל סוגים רבים של צמחייה הנמצאת בהישג ידו. בין פריטי התזונה שלו ניתן למנות עלי רודודנדרון, אורן, אלון, במבוק, שיחים, עשבי תיבול ועשבים. הטאקין נעמד לעיתים קרובות על רגליו האחוריות ונשען על העץ כדי להגיע לעלים הגבוהים, ובנוסף לכך הוא ידוע בכך שהוא מסוגל להפיל עצים ושתילי עצים עם גזע דק עד קוטר של 10 ס"מ על ידי שהוא דוחף אותם עם גופו המסיבי. בגני חיות מאכילים את הטאקין בחציר, אספסת, תירס, תערובת וכדורי עשב.
כמו פריים אחרים, הטאקין הוא בעל חיים מעלה גירה כקיבתו מחולקת ל-4 מדורים. לאחר הבליעה המזון מגיע תחילה למדור הראשון; החיידקים עוזרים לעקל את החלקיקים הקטנים של מזון במדור הראשון. חלקיקים גדולים יותר עוברים למדור השני, ואז הטאקין מקיא משם את החלקיקים ולועס אותם שוב לחתיכות קטנות מספיק כדי שיתעכלו כראוי. התנהגות זאת חוזרת על עצמה במדור השלישי והרביעי. הטאקין פעיל בחיפוש אחר מזון בדרך כלל בשעות הבוקר המוקדמות ושעות אחר הצהריים. שאר היום מנוצל למנוחה בתוך הצמחייה הצפופה, והטאקין מעז לצאת לאזורים חשופים רק בימים מעוננים או מעורפלים. הטאקין נח כאשר ראשו מונח על גבי הרגליים הקדמיות הפסוקות שלו בדומה לכלבים.
תקשורת וטורפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
_running.jpg)
.jpg)
בגלל מבנה הגוף המאסיבי והקרניים החזקות והחדות, לטאקין הזהוב אין אויבים טבעיים רבים לבד מאשר דובים, דולים, זאבים טיבטים ונמרים הודו-סינים. אף על פי שהטאקינים די מגושמים ואיטיים, בעת סכנה הם יגיבו במהירות שלא אופיינית להם ובעת הצורך הם אף מסוגלים לזנק בזריזות בין הסלעים. כאשר אחד מהטאקינים בעדר חש בסכנה, הוא משמיע קריאת "שיעול" רמה שגורמת לכל העדר לתפוס מחסה בשיחים צפופים; הטאקינים נוטים להשתטח על האדמה בעומק הסבך עד שתחלוף הסכנה.
על פי רוב, הטאקינים הם בעלי חיים שקטים למדי, אך למרות זאת הם מפיקים מספר קולות כמו נחרות עמוקות, שריקות, וקול דמוי חצוצרה רמה היוצא מהאף המרשים. הטאקין משמיע מהגרון קול המזכיר גיהוק כאשר הוא רוצה משהו, והאם קוראת לטלה שלה על ידי קול גירגור הנשמע כ"רררר" צורמני. הזכרים בנוסף לכך משמיעים שאגה גרונית רמה במהלך הקרבות עם היריבים ובמהלך השאגה פיהם פעור ולשונם יוצאת החוצה.
הטאקינים מתקשרים ביניהם גם על ידי תקשורת חזותית המתבצעת על ידי מגוון של תנוחות גוף. לדוגמה, זכרים יציגו דומיננטיותך על ידי תנוחה זקופה וצוואר וראש מורמים. הטאקין יאותת על תוקפנות עם הטיית ראש למטה כאשר הצוואר מתוח בצורה אופקית ונוקשה. לאחר קשר עין ממשוך בין שני זכרים יריבים, הם יורידו את ראשם, יקמרו את גבם, ואז יסתערו אחד על השני תוך כדי ריסוק הקרניים במקביל בדומה לכבש המושק. תקשורת כימית מתבצעת על ידי פרומונים שמופרשים בשתן או על ידי הריח של הפרווה.
מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תקופת הריון של 7–8 חודשים, נולד טלה אחד במשקל של 5–7 ק"ג בתחילת האביב ולעיתים רחוקות תאומים. לקראת ההמלטה נקבות הטאקין מחפשות אזורים סבוכים במיוחד כדי ללדת את הטלה. בתוך מספר ימים מהלידה הטלה מצליח לנוע במהירות במרבית הטופוגרפיה ההררית של בית הגידול וזמן מה לאחר מכן הוא מצטרף עם אימו לעדר. מאפיין זה נחוץ במיוחד כדי להימלט מטורפים או כדי להצליח לנדוד יחד עם העדר בחיפוש אחר מזון. כאשר הטלה מאבד את אימו הוא נותן פעייה מבוהלת שתגרור אחריה תגובה קולית מהאם.
טלאי הטאקין מתאפיינים בצבע חום כהה בניגוד מובהק לבוגרים, מה שמספק להם הסוואה מושלמת בסבך השיחים ההררים. יש להם פס גבי כהה שנמוג ככל שהם מתבגרים. כעבור זמן הצבע של הפרווה מתחיל להתבהר לזהוב עד הבגרות המלאה. הטלה מתחיל לאכול מזון מוצק בתוך חודש מהלידה, והוא מפסיק לינוק לאחר 3 חודשים. עם זאת הוא עשוי להמשיך לשהות לצד אימו עד שהיא תמליט את העגל הבא. קרניו של הטלה מתחילות לצמוח בגיל 6 חודשים. טלאי הטאקין נוהגים לפזז ולשחק אחד עם השני עם קפיצות, נגיחות ובעיטות. הטאקינים מגיעים לבגרות לאחר 30 חודשים.
תוחלת החיים של הטאקין הזהוב היא 12–18 שנים בטבע, ועד 20 שנים בשבי.
מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]
האיומים העיקריים לטאקין הזהוב הם כריתת יערות, ציד, הפרעה אנושית ופיצול בית הגידול. הטאקין הזהוב מוגן על ידי חוק הגנת חיות הבר משנת 1988 ובשמורות הטבע בשאנשי, ונראה שהטווח שלו התרחב בשנים האחרונות כמו גם מספר האוכלוסיות. נכון לשנת 2003, ישנם כ-14 שמורות טבע שגודלם יחד הוא בסביבות 3,250 קמ"ר שהוקמו להגנה על הטאקין הזהוב ובית גידולו. איסורי כניסה לחלק מהשמורות בסוף 1990, שיפרו מאוד את תנאי בית הגידול וההישרדות של הטאקין.
גודל אוכלוסיית הטאקין הזהוב בסין נאמדה בסביבות 21,200 פרים בשנת 1990, אולם אומדנים מאוחרים יותר בשנת 2001 העריכו שגודל האוכלוסייה אינו עולה על 5,720 פרטים. מרבית הטאקינים מתרחשים בשלושה מרכזים עם צפיפות אוכלוסייה גבוהה סביב נהרות: טאיבאי, נינגשאן וזאוזי.
הטאקין הזהוב מצוי בגני חיות רבים ברחבי העולם.
במיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסיפורי המיתולוגיה היוונית, ישנו סיפור על מסע גבורה של הארגונאוטים (קבוצת גיבורים יוונים) להשגת צמרו המוזהב של איל אגדי בשם כריסומאלוס. הסיפור והמסע ידועים בשם גיזת הזהב, ויש המשערים כי פרוותו של הטאקין הזהוב הייתה הבסיס לאגדה זאת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טאקין זהוב, באתר ITIS (באנגלית)
- טאקין זהוב, באתר NCBI (באנגלית)
- טאקין זהוב, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- טאקין זהוב, באתר GBIF (באנגלית)