חרמש (רומן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חרמש
Scythe
מידע כללי
מאת ניל שוסטרמן
שפת המקור אנגלית
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות לב-מריקה
תקופת התרחשות 2292, שנת האוצלוט
הוצאה
הוצאה סיימון אנד שוסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 2016
מספר עמודים 443
הוצאה בעברית
הוצאה ידיעות ספרים
תאריך 2020
תרגום יעל אכמון
מספר עמודים 422
סדרה
סדרת ספרים להב החרמש
הספר הבא עננה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"חרמש" (באנגלית: Scythe) הוא רומן לנוער משנת 2016 מאת ניל שוסטרמן והוא הראשון בסדרת הספרים "להב החרמש". הסיפור מתרחש בעתיד הרחוק, שבו מוות, מחלות ואומללות חוסלו הודות להתקדמות הטכנולוגיה, ובינה מלאכותית המכונה ה"עננה" שולטת בשלווה על כדור הארץ המאוחד. החריגה הבולטת לחוקי העננה היא החרמשות, קבוצת בני אדם שמטרתה העיקרית היא לסיים חיי בני אדם על מנת למנוע התפוצצות אוכלוסין. השם "חרמש" נבחר כי זהו נשקו המיתולוגי של מלאך המוות בתרבות הפופולרית.

הספר זכה בפרס מישל ל. פרינץ (אנ') למצוינות בספרי נוער.[1]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2042, מתגלה האלמוות באופן יעיל, כך שהוא מאפשר לבני אדם לאפס את גילם הפיזי תוך שמירה על זיכרונם. בנוסף, טכנולוגיה רפואית מתקדמת מאפשרת תיקון של כל פציעה, אפילו קטלנית, תוך ימים ספורים באמצעות ננובוטים (או עבור פציעות חמורות יותר, הליך בית חולים המכונה החייאה). הטכנולוגיות המהפכניות האלו הם אלה שאיפשרו לאנושות לנצח את המוות ולסיים את מה שמיוחס כעידן התמותה.

בנוסף לכך, בינה מלאכותית כמעט כל יכולה הנקראת ה״עננה״ נוצרה בסביבות אותה התקופה, המתוארת כ״התפתחות הענן״. העננה עוצבה בקפידה עם מניעים מושלמים ואכפתיים, מתוך רצון להיות השומר האוהב של האנושות. אף על פי שבהתחלה כולם היום ספקניים, בסוף כל ממשלה נכנעה לעננה, וכל כדור הארץ הפך מאוחד ושלו. תחת שימוש בכל הידע והכוח של האנושות, העננה הצליחה לפתור את ההתחממות הגלובלית, מחלות נפשיות, ואפליה. על מנת להביא לחיים משמעות העננה החליטה שהמוות עדיין הכרחי, אבל שהיא לא תהיה אמצעי המוות, כיוון והיא לא רוצה ולא מסוגלת להיראות כרוצחת.

במקום העננה, קבוצה של אנשים הנקראת החרמשות, אנשים עצמאיים שאחראים על הרג (״ליקוט״) של אחרים לצמיתות, ללא אפשרות החייאה על פי חוק. העננה מוצאת שזאת הגישה הטובה ביותר. החרמשים עונדים טבעות המעניקות חסינות על ידי העברת הDNA של האדם למסד הנתונים. ברגע שנהפכים לחרמשים, הם חייבים להחליף את שמם לפטרון היסטורי (כמו החרמש פאראדיי). חרמשים מופרדים לגמרי מחוקי העננה, והם אינם צריכים לציית לשום חוק מלבד לחוקי החרמשות.

אקספוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

250 שנה לאחר עידן התמותה, חרמש המכונה מייקל פאראדיי מבקר בבית בלב-מריקה. שם, הוא מפריע לארוחת הערב המשפחתית ומצטרף אליהם, לכאורה לא מודע לפחד שלהם מכך שהוא הגיע ללקט אותם. הנערה, סיטרה טרנובה, עומדת מולו, מה שהוא מוצא משעשע. לאחר מכן הוא חושף בפניהם שהוא בא לא על מנת ללקט אותם אלא ללקט את השכנה שלהם, הוא מצטט סטטיסטיקות מעידן התמותה שתומכות בבחירת הליקוט שלו.

כמה שבועות לאחר מכן, נער בשם רואן דמיש לומד בתיכון כאשר הא נתקל גם בחרמש פאראדיי. פאראדיי מבקש עזרה באיתור המזכירות, ורואן מסכים בלחץ. כאשר הם מגיעים למזכירות, פאראדיי חושף בפניו שהוא הגיע ללקט את הקוורטרבק הכוכב של בית הספר, כיוון והוא מתאים לפרופיל של נהיגה ושתייה מופרזת שהיו גורמות בעידן התמותה להרבה תאונות המסתכמות במוות. הוא מבקש מרואן להנחות אותו למשרד בזמן שהצוות יאתר את הקוורטרבק ויביאו אותו למשרד. רואן מציית, אך מסרב לעזוב כשפאראדיי מלקט את הילד בעזרת הלם חשמלי, גם כאשר כולם בורחים.

בשבועות שלאחר מכן, רואן עובר בריונות בבית הספר, כיוון ושמועות התפשטו על כך שפאראדיי הוא דוד שלו ושרואן ביקש את הליקוט מקנאה. רואן בהתחלה מתכחש לשמועות, אבל אז מחליט לאמץ את זה, מצהיר על כך שפאראדיי ילקט כל אחד שהוא ירצה. זה גורם לכולם לפחד ממנו, ומפסיקים להציק לו.

תקופת החניכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיטרה ורואן מקבלים הזמנה ובה כרטיסים להצגה, ושניהם מחליטים להגיע מתוך סקרנות. הם פוגשים אחד את השני ואת החרמש פאראדיי, שארגן את הכל. הוא מיידע אותם שהם נבחרו להיות שוליות חרמש שלו, מפני שהוא מעריץ את היושרה של סיטרה ואת החמלה של רואן. הם שניהם מקבלים את הידיעה שרק אחד מהם יוכל להיות מוסמך כחרמש בסוף האימונים שלהם.

הם שניהם חיים עם החרמש פאראדיי בזמן החניכות שלהם, כאשר הוא מאמן אותם בדרכים שונות של הרג. בנוסף, הוא גם לוקח אותם לליקוטים שלו, על מנת שהם יוכלו להתרגל להרג. כשהם מתמלאים באשמה רק על עצם היותם נוכחים, פאראדיי שבע רצון מכך שהם לא נהנים מאומנות נטילת חיים.

כמה חודשים לאחר מכן, פאראדיי לוקח את השוליות שלו לעצרת האזורית התלת-שנתית של החרמשים, שם חוקים שונים ומעשיים מסורתיים מתרחשים למשך חצי יום. החרמשות מתחלקת לגוורדיה הישנה, שמאמינה שליקוט הוא מעשה קדוש שדורש חמלה וכבוד למוות, והסדר החדש, שמאמין שחרמשים צריכים ליהנות מליקוט. העומד בראש הסדר החדש הוא החרמש גודארד, אדם כריזמטי הידוע לשמצה בשל הליקוטים ההמוניים האכזריים שלו. באופוזיציה עומדת החרמשה קירי, שידועה בכך שצדה את כל חברי הממשלה בימים המוקדמים של האלמוות על מנת שהם לא יוכלו לנסות ולעלות לשלטון מחדש.

המבחן הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעצרת, סיטרה ורואן נבחנים באחד משלושת המבחנים ביחד עם שוליות אחרות – המבחן הראשון הוא ידע. סיטרה נשאלת על ידי החרמשה קירי מה הייתה העוולה הכי גדולה שלה. סיטרה עונה שפעם היא גרמה לחברה לכיתה שלה ליפול במדרגות וכתוצאה מכך היא שברה את הצוואר שלה, ואושפזה שלושה ימים במרכז החייאה. קירי מאשימה אותה בשקר. רואן נכשל בכוונה בשאלה שלו כדי להישאר עם סיטרה.

בזמן הישיבות, אחד החרמשים הזוטרים של גודארד מתנגד לכך שלפאראדיי יש שתי שוליות, ומציע שהשולייה המנצחת תלקט את המפסידה. פאראדיי מתנגד בכבדות אבל הוא נדחה על ידי הלהב הרם קסנוקרטס, המנהיג של חרמשות לב-מריקה.

זמן קצר לאחר העצרת, פאראדיי נעלם. קסנוקרטס יוצר קשר עם סיטרה ורואן ומיידע אותם שפאראדיי התאבד על מנת לשחרר אותם מהחניכות שלהם. לעומת זאת, ניסיון זה נכשל וסיטרה ורואן מפוצלים ונלקחים כל אחד להיות שוליה של חרמש אחר – קירי וגודארד, בהתאמה.

סיטרה מאומנת על ידי קירי, שגרה במפל מים. ואילו, סיטרה חשדנית בנסיבות הליקוט של פאראדיי, היא מאמינה שהוא לא היה הורג את עצמו. היא לבסוף מוצאת שהוא מת בכך שהשליך את עצמו מתחת לרכבת, אבל מגלה שכל העדים קיבלו חסינות על ידי חרמש מיד לאחר מכן. היא חושדת בגודארד אבל לא מצליחה למצוא שום ראיה, ומתחילה להשתמש בתיעוד ממצלמות האבטחה של הזמן והמיקום כדי לגלות מה קרה.

בינתיים, המוסר של רואן עומד במבחן בזמן שהוא חווה את אורח החיים של גודארד, שגר באחוזה שהוא לקח ועושה מסיבות אקסטרווגנטיות עם שלל חרמשים מהסדר החדש. בהתחלה רואן שונא אותו, אבל לאט לאט נופל תחת הכריזמטיות של גודארד ושיטות אימונים אכזריות, הוא בעימות על הזהות שלו ומזהה את הצד המפלצתי אותו הוא מנסה להרחיק. גודראד מביא אותו לכמה ליקוטים המוניים, במהלכם רואן עוזר בחשאי לאנשים לברוח. באחד מהם, לפני שרואן הפך להיות שולייתו של גודארד, גודארד הציל את חייה של ילדה מסוימת, מה שמבלבל את רואן. רואן מפתח חברות עם החרמש וולטה, חרמש עם מוסר של הגוורדיה הישנה שמאמין שגודארד הוא העתיד.

במהלך אחת המסיבות, להב הרם קסנוקרטס נוכח. נראה שלגודארד יש השפעה עליו, במיוחד כאשר הוא חושף בפניו את הילדה. רואן מבין שהילדה הוא ביתו של קסנוקרטס, אשר הולך נגד החוק שלחרמשים אסור שיהיו ילדים. גודארד משחק עם קסנוקרטס, גורם לו לעשות דברים מגוחכים תחת האיום שיהרוג את הבת שלו. רואן מציל את קסנוקרטס מטביעה במהלך פעלול מסוים. גודארד שואל את קסנוקרטס בצורה סתמית אם המזל מחייך לרואן כמו שהוא מחייך לגודארד, קסנוקרטס עונה שסיטרה לא תהווה בעיה במהלך השבוע.

המבחן השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעצרת הבאה, המבחן דורש מכל שוליה להילחם אחת נגד השנייה. סיטרה ורואן מצוותים ביחד למחזה, ורואן מנסה לתת לסיטרה לנצח. עם זאת, סיטרה מסרבת, ושניהם נלחמים עם הכוונה להפסיד. לבסוף, רואן מחליט שהוא צריך לגרום לסיטרה לשנוא אותו, והוא מנצח בכך שהוא שובר לסיטרה את הצוואר בצורה אלימה ביותר. היא נלקחת בזריזות למרכז ההחייאה ורואן נפסל. שוב פעם הם בתיקו על המקום האחרון.

אחר כך, סיטרה מואשמת ברצח של פאראדיי והיא נרדפת. קירי מוציאה אותה מלב-מריקה לאמזוניה (בעבר החלק העליון של דרום אמריקה) כפליטה. סיטרה מחליטה לעקוב אחרי קצה חוט שיש לה על הרצח של פאראדיי ומגלה שהוא הוא עדיין בחיים ובמחבוא. הוא לא הבין שהם עדיין שוליות אבל מסרב להצטרף לחרמשות. גודארד, בינתיים, מקיים מסיבה מאולתרת על מנת לחגוג את מעשיו של רואן.

בינתיים, גודארד לוקח את רואן והחבורה שלו למנזר של קבוצה דתית של כת אנטי-חרמשית הידועים בתור טוניסטים. הוא מבטיח לרואן שהוא ילקט מישהו, אף על פי שזה נגד החוק ששוליות לא יכולים ללקט. גודארד דוחה את המחשבה ומציל טוניסט בשביל רואן ללקט. במקום זאת, רואן עורף את ראשו של גודארד עם חרבו, הורג את החרמשים האחרים, ושורף את הגופות שלהם, מה שמונע החייאה. רואן חשוד ברציחות הללו אך אין מספיק ראיות כדי להאשים אותו.

המבחן השלישי והאחרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעצרת הבאה, השוליות מקבלות את המבחן האחרון. הם חייבים להרוג קרוב משפחה. סיטרה, שנוקתה מהחשד על רצח פאראדיי, מתקשה אך מצליחה בלהרוג את אחיה הקטן בן. היא שומעת שרואן ירה באימו ללא כל היסוס, משמע שניהם הצליחו. הקורבנות שלהם הוחייאו. שניהם באים בפני העצרת, שם מכריזים על כך שסיטרה תהיה החרמשה החדשה. לאחר שהיא בוחרת את השם אנסטסיה, המשימה הראשונה שלה היא ללקט את רואן.

בניגוד לכך, לאחר שהיא מקבלת את טבעת החרמש שלה, היא מכה את רואן. זה מעביר את הדם שלו דרך טבעת החרמש שלה, מעניקה לו חסינות לשנה. הוא בורח מהעצרת ומוצא את פאראדיי, שסיטרה סידרה שיחכה לו עם מכונית שאינה ניתנת לאיתור. הם נוסעים הרחק במהרה.

אחרית דבר (אפילוג)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחרית דבר (אפילוג) החרמשה אנסטסיה כותבת הערה על הסיפורים האחרונים של החרמש לוציפר, חרמש נוכל שצד אחר חרמשים מושחתים ובלתי ראויים ומסיים את חייהם לצמיתות. זה נראה שרואן הפך לחרמש לוציפר. היא מציינת שהיא מקווה שכשהם יפגשו שוב, הוא יזכור אותה כאחת מהטובים.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיטרה טרנובה – דמות ראשית בסיפור. נבחרה להיות שולית חרמשים, בהתחלה מאומנת על ידי החרמש פאראדיי ומאוחר יותר על ידי החרמשה קירי. היא נהפכה לחרמשה אנסטסיה, הקרויה על שמה של הנסיכה הרוסית אנסטסיה רומנוב.
  • דואן דמיש – דמות ראשית בסיפור. נבחר להיות שולית חרמשים, בהתחלה מאומן על ידי החרמש פאראדיי ומאוחר יותר על ידי החרמש גודארד. הוא נהפך לחרמש לוציפר, חרמש שלקח את החוק לידיו, ללא הסמכת החרמשות, ומלקט חרמשים מושתחים ולא ראויים.
  • החרמש מייקל פאראדיי – חרמש מכובד, לוקח לידיו שתי שוליות, סיטרה ורואן. לאחר שמכריחים אותם בסוף האימונים ללקט את המפסיד, הוא נעלם. הוא זוכה לכבוד רב בגוורדיה הישנה, המאמינה שצריך להרוג עם חמלה ולכבד את המוות, הוא נאהב ותיק של החרמשה קירי. הוא קרוי על שמו של המדען מייקל פאראדיי.
  • החרמשה מארי קירי – חרמשה מכובדת ביותר בחרמשות, ידועה בכך שהרגה את הנשיא האחרון של עידן התמותה. היא בוחנת את השוליות במהלך העצרת הראשונה שלהם ומאוחר יותר הופכת לחונכת של סיטרה. היא שייכת לגוורדיה הישנה. היא נאהבת ותיקה של החרמש פאראדיי. היא קרויה של שמה של המדענית מארי קירי.
  • החרמש רוברט גודארד – חרמש הידוע בליקוטים ההמוניים שלו ובאורח חיים מפואר. הוא מנהיג את הסדר החדש, שמאמינה שצריך ליהנות מאומנות ההרג. הוא כריזמטי אבל נרקיסיסט. במהלך הסיפור הוא הופך להיות החונך של רואן, לוקח לחיקו את ביתו של הלהב הרם קסנוקרטס ומשתמש בה כדי לתמרן אותו. הוא קרוי על שמו של המדען רוברט גודארד.

דמויות משניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החרמש וולטה – חרמש זוטר אצל גודארד. במהלך הסיפור הוא מפתח חברות עם רואן. יש לו מוסר הגוורדיה הישנה אך הוא מאמין שגודארד הוא העתיד. הוא נגעל בסתר מהליקוטים ההמוניים ומההתנהגות של בני גילו, הוא מלקט את עצמו מתוך אשמה על הרג של ילדים וטוניסטים.
  • החרמשה ראנד – חרמשה העובדת עם החרמש גודארד. מתוארת כבעלת תכונות פאן-אסייתיות וגלימה ירוקה. נאמנה מאוד לגודארד, ומתענגת על המוות בדיוק כמוהו.
  • אזמה – הילדה המסתורית של הלהב הרם קסנוקרטס, שגודארד משתמש בה כדי לנצל את קסנוקרטס.
  • הלהב הרם קסנוקרטס – מחזיק בתואר הלהב הרם של לב-מריקה. אבא של אזמה, בניגוד לחוקי החרמשים הקובעים שלחרמשים אסור שיהיו ילדים, בנוסף משתמשים בבת שלו נגדו.
  • טוניסטים – אנשים המשתייכים לכת דתית, הם אנטי-חרמשים ומאמינים ברעיון של ״מוות טבעי״. הצליל קדוש להם. לעיתים הם קורבנות של חרמשים ושל לעג. נאמר שהם מאמינים בדבר הנקרא הטון ובאירוע המכונה ההדהוד הגדול. קירי בזה להם, וגודארד מעלה רעיון לבצע נגדם רצח עם.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבוד קולנועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.

חרמש הוא עיבוד קולנועי לרומן, חרמש מאת ניל שוסטרמן. הסרט כרגע בפיתוח עם יוניברסל, ואמבין אנטרטיינמנט.[2] ניל שוסטרמן מעורב במיזם כמפיק.[3]

בינואר 2020, סרה גמבל כתבה את התסריט[4]. לעומת זאת היא כבר לא חלק מהפרויקט יותר, ניל הכריז באפריל 2020, שהם מחפשים תסריטאי חדש.[2]

בספטמבר 2020, הוכרז שהתסריטאי והבמאי גארי דאוברמן מצטרף לכתיבה[5], והוא יכתוב טיוטה חדשה לתסריט.[6]

בנומבר 2022, דווח שהתסריט בעבודה עם תסריטאי חדש. נחשף שהתסריט עובר כמה טיוטות שונות. סטיבן ספילברג בעצמו מנהל את הפרויקט.[7] הסרט מופק תחת אמבין אנטרטיינמנט, חברה שבבעלותה ספילברג.

בינואר 2023, פורסם שהפרויקט עדיין בפיתוח.[8]

באפריל 2023, ג׳וש קמבל ומאט סטויקן הצטרפו לכתיבת התסריט.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]