חרארד ואן הונטהורסט
חרארד ואן הונטהורסט (בהולנדית: Gerard van Honthorst; 4 בנובמבר 1592 – 27 באפריל 1656)[1] היה צייר תור הזהב ההולנדי, שהתפרסם במיוחד בזכות תיאור סצינות מוארות באופן מלאכותי, ובסופו של דבר קיבל את הכינוי Gérardo delle Notti ("חרארד של הלילות"). בתחילת הקריירה שלו ביקר ברומא, שם זכה להצלחה גדולה בסגנון שהושפע מקראווג'יו. לאחר שובו להולנד הוא הפך לצייר דיוקנאות מצליח.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואן הונטהורסט נולד באוטרכט, בנו של צייר דקורטיבי, והוכשר על ידי אביו, ומאוחר יותר על ידי אברהם בלומרט.[2]
איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_WGA11651.jpg)
לאחר שסיים את השכלתו, נסע לאיטליה, שם הוא נרשם בשנת 1616. הוא היה אחד האומנים מאוטרכט שנסעו לרומא בערך בתקופה זו, כולם היו מושפעים מאוד מהאמנות העכשווית שהם פגשו שם. הם נקראו "קרוואגיסטים של אוטרכט". השלושה האחרים היו דירק ואן באבורן, הנדריק טר ברוגן ויאן ואן בייגלרט.[3] ברומא הוא התגורר בארמונו של וינצ'נזו ג'וסטיניאני, שם צייר את "ישו לפני הכהן הגדול", ציור שתלוי עכשיו בנשיונל גלרי, לונדון.[2] לג'וסטיניאני היה אוסף אמנות חשוב, והורטהורסט הושפע במיוחד מהאמנים האטלקים במיוחד קרוואג'יו וברטולומאו מנפרדי. הוא נודע במיוחד בזכות יכולתו לצייר סצינות עם תאורה מלאכותית. הקרדינל סקיפיונה בורגזה הפך לפטרון חשוב נוסף, והבטיח עבורו עבודות חשובות בסן סילווסטרו דלה מרירו, מונטקומפטרי ובסנטה מריה דלה ויטוריה ברומא. הוא עבד גם עבור קוסימו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה.[1]
החזרה לאוטרכט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הונטהורסט חזר לאוטרכט בשנת 1620 והמשיך לצבור מוניטין הן ברפובליקה ההולנדית ומחוצה לה.[2] בשנת 1623, שנת נישואיו, הוא היה נשיא גילדת סנט לוק באוטרכט. עד מהרה הוא הפך לאופנתי כל כך, עד כי סר דודולי קרלטון, שהיה אז שליח אנגלי בהאג, המליץ על עבודותיו לרוזן מארונדל ולורד דורצ'סטר. בשנת 1626 אירח הונטהורסט לארוחת ערב את רובנס, וצייר אותו.
חסות מלכותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלכה אליזבת סטיוארט מבוהמיה, אחותם של צ'ארלס הראשון מאנגליה ונסיכה בוחרת מפפלאץ, אז בגולה בהולנד, הזמינה את הונטהורסט כצייר והעסיקה אותו כמורה לציור עבור ילדיה. באמצעותה התוודע לצ'ארלס שהזמין אותו לאנגליה בשנת 1628. שם צייר כמה דיוקנאות, ואלגוריה עצומה, הנמצאים בארמון בהמפטון קורט. הוא צייר דיוקן קבוצתי אינטימי של ארבעת הילדים הגדולים יותר של מלך בוהמיה, (מצוי בהמפטון קורט), בו שני הילדים מתוארים כדיאנה ואפולו.
לאחר שובו לאוטרכט, הונטהורסט שמר על חסותו של מלך אנגלי. בשנת 1631, צייר תמונה גדולה של המלך ומלכת בוהמיה וכל ילדיהם. בערך באותה תקופה הוא צייר כמה תמונות הממחישות את האודיסיאה עבור לורד דורצ'סטר, וכמה ציורים שהראו אירועים מההיסטוריה הדנית עבור כריסטיאן הרביעי של דנמרק. הוא גם צייר דיוקן של בת המלך הרוזנת ליאונורה בזמן שהתה בהאג.
הפופולריות שלו בהולנד הייתה כזו שהוא פתח סטודיו שני בהאג, שם צייר דיוקנאות של חברי חצר המלכות, ולימד רישום. [2] אולפנים גדולים אלה, שבהם העבודות כללו הכנת העתקים של דיוקנאות המלוכה של הונטהורסט, העסיקו מספר רב של תלמידים ועוזרים: [2] על פי תלמיד אחד, יואכים פון סנדרט, המתאר את חוויותיו באמצע שנות ה-1620, להונטהורסט היו בערך 24 סטודנטים בכל פעם, שכל אחד מהם שילם 100 גילדן הולנדי בשנה עבור השכלתו. [4]
אחיו וילם ואן הונטהורסט (1594–1666) היה גם הוא צייר דיוקנאות. רבים מציוריו של וילם הוחלפו בעבר בגלל הדמיון בחתימותיהם. וילם היה תלמידו של אברהם בלומרט, וגם לימד אותו אחיו הגדול. בשנת 1646 נסע לברלין, שם הפך לצייר החצר של לואיז-הנרייט, אשתו של פרדריק השני מברנדנבורג. הוא חזר לאוטרכט בשנת 1664. [5]
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הונטהורסט היה אמן פורה. הקטעים האטרקטיביים ביותר שלו הם אלה שבהם הוא טיפח את הסגנון של קרוואג'ו, לעיתים קרובות סצינות עם מוזיקאים, מהמרים ואנשים אוכלים. הייתה לו מיומנות רבה ולעיתים קרובות צייר סצינות שהוארו בנר בודד.
כמה מהיצירות הבולטות ביותר שלו היו דיוקנאות של ג'ורג' וילרס, הדוכס הראשון מבקינגהם ומשפחתו, המלך ומלכת בוהמיה, מארי דה מדיצ'י 1628, אנשי העיירה ונשותיהם, צ'ארלס לואי ורופרט, אחייניו של צ'ארלס הראשון וברון קרייבן. את הסגנון המוקדם שלו אפשר לראות ב"נגן הלוטה" (1614) בלובר, ב"מות הקדושים" של סנט ג'ון בסנטה מריה דלה סקאלה ברומא, או ב"שחרור פיטר" במוזיאון ברלין.
ציור "הקונצרט" של הונטהטרסט משנת 1623 נרכש בסכום שלא פורסם על ידי הגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון הבירה, מאוסף פרטי בצרפת בנובמבר 2013. הציור לא הוצג מאז 1795. הציור הוצג לראשונה מזה 218 שנה בגלריה הלאומית לאמנות המערב ב־23 בנובמבר 2013. הוא נשאר שם כחצי שנה לפני שהועבר בתצוגה קבועה בין הציירים ההולנדים והפלמיים שבמוזיאון. [6]
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Honthorst, Gerard van". Encyclopædia Britannica. 13 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 663.
- Brown, Christopher (1997). Utrecht Painters of the Dutch Golden Age. London: National Gallery. ISBN 1-85709-214-7.
- Filippo Baldinucci's Artists in biographies by Filippo Baldinucci, 1610–1670, p. 198 Google books
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חרארד ואן הונטהורסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Brown, Beverley Louise, ed. (2001). "Gerrit Hermnsz. van Honthorst". The Genius of Rome 1592-1693. London: Royal Academy of Arts. p. 380.
- ^ 1 2 3 Brown (1997), p.62
- ^ Brown (1997), p.32
- ^ Brown (1997), p.46
- ^ James Graham, 1st Marquess of Montrose, 1612–1650. Royalist". National Gallery of Scotland. Retrieved 21 November 2012.
- ^ Boyle, Katherine. "National Gallery Acquires 'The Concert' by Dutch Golden Age Painter Honthorst." Washington Post. November 22, 2013. Accessed 2013-11-22
