חציבה בלתי חוקית בישראל

מחצבת שיוח' בגוש עציון. מחצבה הפועלת באופן בלתי חוקי.

חציבה בלתי חוקית בישראל או חציבה פיראטית בישראל היא שם כולל לתיאור מפגע סביבתי רחב היקף המתקיים ברחבי מדינת ישראל על ידי חציבה לא מבוקרת, היוצר פגיעה ישירה ועקיפה בסביבה ובתוואי הנוף, באדם, בחי, בצומח ובאתרי ארכאולוגיה.

היקף החציבה החוקית בישראל

נכון לחודש אפריל 2021, בשטחי מדינת ישראל למעט יהודה ושומרון, ישנן 50 מחצבות חוקיות לפי החלוקה הבאה:

• גיר ודולומיט: 15 מחצבות
• גיר: 17 מחצבות
• חול: 5 מחצבות
• דולומיט: 4 מחצבות
• פוספט: 3 מחצבות
• בזלת: 3 מחצבות
• גבס: מחצבה אחת
• גרניט: מחצבה אחת
• חומר ואדי: מחצבה אחת

על פי המידע שפורסם על ידי המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, נכון לשנת 2020 בשטחי C שביהודה ושומרון ישנן 15 מחצבות חוקיות הפועלות על פי תקנים ישראלים לשמירה על בריאות הציבור והגנה על הסביבה.

כיום בישראל ישנן כ־500 מחצבות נטושות שהסתיימה החציבה בהן, והן צריכות לעבור שיקום הנמצא באחריות הקרן לשיקום מחצבות.

מחצבות לא חוקיות בישראל

בשנות ה-2000 היו מספר אתרי חציבה וכרייה בלתי חוקית באזורי אשקלון, געש, אשדוד, פתח תקווה, פי גלילות, הר אודם, כחל ועוד, שאופיינו בשטחי ונפחי כרייה גדולים, עומקי כרייה משמעותיים ונמשכו על פני תקופות ארוכות.

כיום הכרייה והחציבה הבלתי חוקית מתפרשת על פני שטחים מצומצמים, נפחי כרייה זניחים ועומקי כרייה רדודים, ומתקיימת באזורי חדרה, ג'וליס, אלי-עד, מישור רותם ועוד.

מחצבות לא חוקיות ביהודה ושומרון

על פי דו"ח שהוציאה עמותת הפורום לישראל ירוקה, תועדו בשטחי יהודה ושומרון (לרבות שטחי A ו-B הנמצאים באחריות הרשות הפלסטינית) כ-80 מחצבות גיר ודולומיט, כשמתוכן 65 מחצבות אינן פועלות על פי אישור ישראלי ותקנים ישראלים.

השפעת ונזקי המחצבות על איכות הסביבה

לפי פרסומי המשרד להגנת הסביבה, לאתרי כרייה וחציבה יש מספר השלכות סביבתיות:

זיהום אוויר

מחצבות בכלל ומחצבות אגרגטים בפרט, אחראיות לחלק משמעותי מפליטת חלקיקי אבק מרחף (SMP) ממקורות מעשה ידי אדם. הסכנה היא בעיקר מהחלק הדק, המכיל גרגירים שקוטרן קטן מ-10 מיקרון, והם האבק הנשים. חלקיקים אלו חודרים לדרכי הנשימה של האדם, שוקעים בריאות ובסימפונות עלולים לפגוע בדרכי הנשימה ולגרום עם הזמן למחלות נשימה, החמרה של מצבים רדיופלומונריים, ירידה בתפקודי הריאות, גירוי העיניים ומערכת הנשימה, עלייה בשכיחות סימפטומים רספירוטוריים, תחלואה ותמותה מסרטן. האוכלוסיות הפגיעות ביותר הן ילדים ואנשים רגישים.[6]

רעש

מוקדי הרעש העיקריים במחצבות הם מכונת קידוח, פיצוץ בקיר המחצבה, מתקני גריסה וניפוי ועוד. אלו גורמים לשכיחות תופעות פיזיולוגיות מסוימות כמו כאבי ראש, עצבנות ועוד.

רעידות

חלק מהחציבה נעשית באמצעות פיצוצים של חומרי נפץ הגורמים לזעזועי קרקע, לסדקים ולנזקים במבנים ביישובים הסמוכים למחצבות.

זיהום קרקע ומי תהום

באזורי חציבה ישנה סכנה להמלחה של מי התהום וחדירת מזהמים שמקורם במחצבה.

פגיעה באקוויפר ההר

האזור ההררי של יהודה ושומרון מורכב ברובו מסלעי גיר ודולומיט קשים וקרסטיים, והוא אזור ההזנה העיקרי של אקוויפר ההר (מאגר מי התהום המרכזי של מדינת ישראל). סכנת הזיהום הנגרמת מהרגישות ההידרולוגית, מוגברת על ידי פיתוח מואץ במגזר הישראלי ובמגזר הפלסטיני, ובכלל זה חציבה.

פגיעה נופית ואקולוגית

המחצבות גורמות לשינוי תוואי הקרקע בצורה מהותית ולכיעור נוף, צמצום היקף השטחים הפתוחים וקטיעת רציפותם, ולפגיעה בבתי גידול ובמגוון הביולוגי. כמו כן, חציבה בערוצי נחל גורמת לשינוי במשטר הזרימה של הנחל, לשינויים במופע הטבעי שלו ולפגיעה אקולוגית ישירה ועקיפה בנחל ובסביבתו.

מניעת חציבה לא חוקית בישראל

הסיירת הירוקה או "היחידה הארצית לפיקוח בשטחים הפתוחים", היא יחידת אכיפה ברשות הטבע והגנים, הפועלת עבור מספר משרדי ממשלה. לטובת משרד האנרגיה, פועלת הסיירת לאיתור אתרי כרייה בלתי חוקית בישראל; משלב האיתור והזיהוי, תפיסת והחרמת הכלים על ידי קצין משטרה בסיוע פקח הסיירת, הגשת תלונה וחקירה במשטרה ועד במקרים מסוימים, גם להגשת כתבי אישום כנגד בעלי האתר, רק לאחר שלדעת משטרת ישראל יש הצדקה לכך וגובשו ראיות מספיקות. בפועל, מקרי כרייה בלתי חוקית לרוב אינם מגיעים לכדי גיבוש תביעה על ידי המשטרה או הפרקליטות, וזאת מחוסר עניין לציבור או מחסור בראיות.

בשנים האחרונות בוצעו מספר הליכים למיגור ועצירת התופעה על-ידי משרדי הממשלה:

• הקמת פורום אכיפה בין משרדי, בהשתתפות משרד האנרגיה, הסיירת הירוקה, רשות מקרקעי ישראל, המשרד להגנת הסביבה ומשטרת ישראל.
• תיקון פקודת המכרות - החמרת ענישה: סעיף 111 בפקודת המכרות עוסק בחציבה ללא רישיון ומפרט את נושאי האחריות השונים, הענישה והאיסורים הנגזרים מכך. בין השאר, נקבע כי המבצע חציבה ללא רישיון עובר עבירה פלילית ודינו מאסר חמש שנים.
• תכנון ושיווק אתרי כריית חול ייעודיים במישור רותם ובערד, באחריות רשות מקרקעי ישראל.
• שינוי תקינה- שימוש בחול מחצבה (גרוס) כתחליף לחול טבעי – במטרה לנצל את החומרים הדקים בתוך מחצבות האבן ובכך לאפשר את הפסקת הכרייה במישור החוף.

מניעת חציבה לא חוקית ביהודה ושומרון

המחצבות בשטחי A ו-B הן באחריות הרשות הפלסטינית, לעומת המחצבות בשטחי C המפוקחות על ידי המנהל האזרחי הפועל תחת משרד הביטחון – מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש). על נושא המחצבות בתוך המנהל האזרחי, מופקד קצין מטה לענייני מכרות, מסחר ותעשייה (קמ"ט מסו"ת) הפועל כשלוחה של משרד הכלכלה, ועליו מוטלת האחריות לפקח על המחצבות ולהנפיק רישיונות חציבה המתחדשים מעת לעת, כמו גם להעניק אישורים לחצוב באמצעות חומרי נפץ. בנוסף, נותן הקמ"ט אישור ראשוני להקמת מחצבות, עד לאישורן בוועדות התכנון. קצין מטה לאיכות הסביבה במנהל האזרחי מופקד על אישור עמידת המחצבות בתנאים למניעת פגיעה בסביבה, על בסיס סקר השפעה על הסביבה שנדרש לערוך בתהליך אישור הקמת המחצבה.

יחידת האכיפה במנהל האזרחי מופקדת על כלל האכיפה בענייני מקרקעין ביו"ש, והיא פועלת לפי סדרי עדיפויות שנקבעים על ידי הדרג המדיני.

חציבה לא חוקית נמצאת בתחתית סדר העדיפויות לאכיפה, בין השאר בשל חשיבות המחצבות ביו"ש לכלכלה בישראל:

• אספקת חומרי גלם לשוק הבניה והתשתיות לאור המחסור בחומרים שמקורם בישראל, בדגש על אזור מרכז הארץ: בשנת 1999 הביקוש לאגרגטים במשק הישראלי עמד על כ-52.5 מיליון טון. נכון לאוקטובר 2019, צריכת חומרי הגלם הממוצעת לשנה במשק הבנייה והסלילה הוערכה בכמות שבין 65.82 ל-67.1 מיליון טון, ואילו הצריכה במשק התעשייה מוערכת כ-11.96 מיליון טון. מתוך כלל צריכת חומרי הגלם, כ-55 מיליון טון הם אגרגט גיר ודולומיט. צריכת האגרגטים בישראל שיובאה מיהודה ושומרון בשנת 1999 הייתה 19% מכלל צריכת הגיר והדולומיט בישראל (כ-9.9 מיליון טון בשנה). בשנת 2019 הייתה הצריכה כ-29% מכלל ביקוש הגיר והדולומיט בישראל (כ-16 מיליון טון חומרי חציבה בשנה), המהווה עלייה של כ-77.7%. בשנת 2025, עם השינויים הצפויים בשוק החציבה בישראל לאור סיום תקופת הפטור ממכרז של מחצבות ותיקות והחזרת זכויות החציבה לידי רמ"י, הצפויה לפרסם מכרזים חדשים להפעלת המחצבות, מוערך כי כ-70% מצריכת האגרגטים בישראל תתבסס על חומרים שמקורם ביהודה ושומרון.
• הפחתת עלויות הדיור בישראל – מחצבות פלסטיניות בשטחי A ו-B אינן משלמות תמלוגי כרייה וחציבה, ואינן מחויבות לשכר מינימום ולתנאים סוציאליים כבמחצבות ישראליות. בשל כך, מחיר המכירה של תוצרי המחצבות הפלסטיניות נמוך במידה ניכרת מהמחיר המינימלי אותו יכולות מחצבות ישראליות להציע. למחיר חומרי הגלם השפעה ישירה על עלויות הדיור בישראל.
• יצירת מקומות עבודה לאוכלוסייה הפלסטינית מתוך דאגה לכלכלה הפלסטינית ועידוד הרגיעה הביטחונית.

קישורים חיצוניים

• דו"ח של אגף מחצבות ומכרות מינהל אוצרות טבע משרד האנרגיה
• החציבה הפיראטית והחוקית ביהודה ושומרון, דו"ח של הפורום לישראל ירוקה
• "כמו עולם שלישי": למה אין פיקוח על מחצבות ביו"ש - ועל הנזק שהן גורמות?, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 09:20).