חנניה דהן
 | |
| לידה |
1915 טבת תרע"ו סלא, מרוקו |
|---|---|
| פטירה |
5 באפריל 1998 (בגיל 83 בערך) ט' ניסן תשנ"ח  |
| מדינה | ישראל |
| מקום קבורה | חולון |
| פעילות בולטת | הקים וניהל את בית הספר העברי הראשון בסלא, ציר בקונגרס הציוני, חבר מרכז מפא״י, מנהל המחלקה לקליטה וארגוני עולים מטעם מפא״י, סגן חבר 'הועד הפועל הציוני', סגן חבר הוועד הפועל של ההסתדרות |
| תפקיד |
מנהל בית ספר |
| מפלגה | מפא״י |
  | |
חנניה דהן (1915 טבת תרע"ו -5 באפריל 1998 ניסן תשנ"ח) היה פעיל ציוני, סופר וחוקר יהדות מרוקו, ובפרט הפולקלור, השירה והאמנות. יו"ר ועד הקהילה בעיר סלא במרוקו בה הקים את בית הספר העברי הראשון בעיר והיה מנהלו[1]. כן היה דהן ציר בקונגרס הציוני, חבר מרכז מפא״י, מנהל המחלקה לקליטה וארגוני עולים מטעם מפא״י, סגן חבר 'הועד הפועל הציוני[2], סגן חבר הוועד הפועל של ההסתדרות ומזכיר מפא"י בבת ים.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דהן נולד בשנת 1915 בעיר סלא שבמרוקו. בשנת 1921 למד בחדר וקיבל חינוך מסורתי דתי. בשנת 1927 למד בבי"ס אליאנס. בשנת 1933, בגיל 17, נכלא בעקבות פעילות ציונית. בתקופת היותו מזכיר הקהילה במרוקו בשנת 1943[3]הקים את בית הספר העברי הראשון "תלמוד תורה". זהו בית הספר הראשון שבו היה שילוב של לימודי קודש עם לימודי חול והוא שימש כמנהלו. בבית ספר למדו לימודי עברית, תורה, דקדוק, היסטוריה וספרות. בשנת 1942 נישא לאסתר.
בשנת 1943 הקים דהן מועדון ציוני חברתי בשם "בוגרי אליאנס". במועדון פעלה מקהלה לשירים בעברית. בשנת 1946 ייסד את התנועה הציונית "מזרחה" בעיר סלה והרחיב את פעילות התנועה לעיר וזאן[4]. בשנת 1947 הפך לאסיר ציון במרוקו בעקבות פעילות התנועה. בשנים אלו דהן היה חבר בפדרציה הציונית במרוקו ושימש יו״ר תנועת הנוער בוגרי כי״ח.
בשנת 1948 עלה דהן למדינת ישראל דרך מחנה במרסיי, צרפת[5]. משם עבר למחנה עולים ברעננה שם התמנה לסגן המחנה. עם העברת העולים ליפו, איתר אורווה נטושה והפך אותה לבית כנסת "אורחות חיים" הקיים עד היום.
נתקלתי במציאות איומה וראיתי את הניכור בכל מה שקשור ליהודי מרוקו. מי שלמד היסטוריה יודע כמה סופרים, משוררים ורבנים הקימה יהדות זו. מתוך חוסר הידע של הישוב הגעתי למסקנה שהקהילה שלנו לא תוכל להיקלט במדינה אלא אם תדע לתת את תרומתה לתרבות המתחדשת של עם ישראל
— עיתון מעריב 9 במאי 1979
פעילותו הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1949 התמנה להיות מנהל הקליטה והעלייה במפלגת מפא"י. בתפקיד זה ניהל מסע הסברה לעולים החדשים וקלט אותם עם הגעתם ליישובים שונים ברחבי הארץ. בתפקיד זה כיהן במשך 17 שנה. דהן הועמד לבחירות לכנסת השלישית בשנת 1955 בתפקיד מנהל מחלקת מרכז מפא"י[6]. דהן שימש גם מרצה מטעם מרכז התרבות והחינוך של ההסתדרות ומטעם מחלקת ההסברה של הסוכנות היהודית. היה פקיד במחלקת הקליטה של מרכז מפא״י, מנהל המחלקה לעדות המזרח ומרכז המדור ליוצאי צפון-אפריקה. פעמיים שימש ציר לקונגרס הציוני מטעם מפא"י: ב־1956 בקונגרס ה-24, וב־1961 בקונגרס ה-25. אז גם נבחר כחבר הוועד הציוני העולמי.
דהן הקים עם הח"כ לשעבר אשר חסין את התאחדות יוצאי צפון אפריקה בישראל[7]. בשנת 1952 הקים בקול ישראל את הערוץ לדוברי ערבית מוגרבית[8] ובמשך עשור שידר פרשנויות שונות לאירועי השבוע בשפה זו.
בשנת 1976 נבחר למזכיר מפלגת העבודה בבת ים, תפקיד בו שירת 20 שנה[9]. בשנת 1986 פרש לגמלאות ועסק רק בכתיבה ומחקר. ב־1989 תרם אוסף תשמישי קדושה ממרוקו למוזיאון ארץ ישראל בתל אביב אשר מוצגים בתערוכה "בפאתי מערב". בשנת 1998 נפטר והותיר אחריו חומר בעל ערך היסטורי שנתרם על ידי בני המשפחה למכון בן צבי[10]. לאחר מותו משפחתו הוציאה לאור את הספר "עין רואה ואוזן שומעת".
פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוצר הפתגמים ליהודי מרוקו בצירוף השוואות ומקבילות ממקורות יהודים ואחרים, שני כרכים, הוצאת סתוית, תל אביב, 1983
- לכסיקון עברית-מוגרבית : בשפת הדיבור של יהודי מרוקו. הוצאה עצמית, 1997.
- עין רואה ואוזן שומעת : ספורים מחיי יהודי מרוקו אותם ראיתי ושמעתי. הוצאה עצמית 1998
- מקורות השירה היהודית במרוקו. בת ים: הוצאה עצמית, 1971
- הרב רפאל אנקווה, רבם הראשי הראשון של יהודי מרוקו : קורות משפחתו, תולדות חייו ומשנתו תוואריך פאס (יומן פאס). תל אביב: ברית יוצאי מרוקו, הוצאת קמים, 1976.
מאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עו"ד פרופסור כהן ז"ל, במערכה: ביטאון הצבור הספרדי ועדות המזרח, כ"ג (274): 28, 1983.
- השירה והפיוט של יהודי מרוקו (סגנון שירתו של דוד בוזגלו ז"ל), במערכה: ביטאון הצבור הספרדי ועדות המזרח, כ"ו (307): 5, 27, 1986.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ממן, אהרן, מפעלו הספרותי של חנניה דהן חלק א': אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו, הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, יהדות מרוקו מורשת הגות ואמנות, תשרי-אדר תשע"ה ינואר-יוני 2015, עמ' 14–16.
- ממן, אהרן, מפעלו הספרותי של חנניה דהן חלק ב': השירה היהודית במרוקו הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, יהדות מרוקו מורשת והגות, אב תשע"ו יולי דצמבר 2015, גיליון 2, עמ' 12–13
- ממן, אהרן, מילה בשעתה זהב מעלתה" הפתגם הספרדי-יהודי בצפון מרוקו הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, יהדות מרוקו מורשת והגות, שבט- אייר ינואר- יוני, 2016 גיליון 3 עמ' 45.
- בפאתי מערב: תשמישי קדושה מבתי-כנסת ממרוקו הספרדית, אוסף חנניה דהן (מאמר ביקורת) פעמים: פרקי עיון במורשת ישראל במזרח, 39: 158, 1989
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חנניה דהן, דף שער בספרייה הלאומית
- מידע על חנניה דהן בקטלוג הספרייה הלאומית
- נטע שדמי, תור הזהב המרוקני - בתל אביב, מעריב, 11 בדצמבר 1988, מוזיאון ארץ ישראל, 1998
- ספרים של חנניה דהן, באתר "סימניה"
- שירים עממיים בערבית-יהודית מרוקאית JER BEN ZVI 1391
- מחברת JER BEN ZVI 1394
- מורשת יהדות מרוקו ותרבותה מבחר ספריו חנניה דהן
- מאיר נזרי השירה העברית במרוקו, עיונים וביקורות עמ' 173–183.
- מפלגת פועלי ארץ ישראל המחלקה לחינוך תנועתי והסברה, דבר, 5 בינואר 1968
- חנניה דהן, יהודי צפון אפריקה בצרפת חנניה דהן, דבר, 27 בינואר 1965
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חנניה דהן, עין רואה אוזן שומעת: סיפורים מחיי יהודי מרוקו אותם ראיתי ושמעתי, 1998, עמ' 85
- ^ מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י), "א" מפלגת פועלי ארץ ישראל. עצרת עם בחצר המפלגה בירושלים., באתר ירושלים, 1955
- ^ חנניה דהן, עין רואה אוזן שומעת : ספורים מחיי יהודי מרוקו אותם ראיתי ושמעתי, 1998, עמ' 96-95
- ^ חנניה דהן, עין רואה ואוזן שומעת : ספורים מחיי יהודי מרוקו אותם ראיתי ושמעתי, 1998, עמ' 102
- ^ חנניה דהן, עין רואה ואוזן שומעת : ספורים מחיי יהודי מרוקו אותם ראיתי ושמעתי, 1998, עמ' 117
- ^ מעומדים לכנסת השלישית, באתר הספרייה הלאומית, 10.7.1955
- ^ מחאה נגד שלטונות מארוקו בעצרת אזכרה לחללי "פרייס", הצופה, 20 בינואר 1961
- ^ שיר השירים אשר לשלמה, באוסף המוזיקה הישראלית
- ^ אילון - יו"ר מחוז דן דרום, דבר, 12 באפריל 1976
- ^ מכון בן צבי – מקוטלג YBZL 0016 המכון לחקר קהילות מזרח.