חמור לבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"חמור לבן" בהופעה

"חמור לבן" היא להקת רוק ירושלמית, שהוקמה בסוף 1997 והייתה חלק מגל של רוק ופופ ירושלמי שהופיע בסוף שנות ה-90, וכלל מספר הרכבים שניסו לפרוץ לתודעה הרחבה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חמור לבן" בהופעה
חברי להקת "חמור לבן": הזמר גלעד מילוא, הבסיסט איציק אלון, הגיטריסט זהר מיכאלי והמתופף אייל כהן
חברי להקת "חמור לבן" בהופעה

הלהקה הוקמה על ידי הזמר גלעד מילוא, הבסיסט איציק אלון, הגיטריסט זהר מיכאלי והמתופף אייל כהן שהיה אז עולה חדש מקנדה. לקראת סוף דרכה, הצטרף אליה גם הגיטריסט שאול גרוס.

הלהקה פעלה בעיקר בירושלים, וחרשה את כל העיר, אך הופיעה בעיקר במועדונים "גלסנוסט", "פרגוד" וה"סינדרום", וב"צוללת הצהובה", שם הקליטה בהפקה עצמית ep בכורה שכלל את השיר "ונוס השחורה", וב־1999 הקליטה את אלבומה המלא היחיד שנקרא "מדינה למכירה" (על שם שיר הנושא של גלעד מילוא), ב'אולפני יואב גרא' בתל אביב במסגרת פרויקט גמר של בית הספר לסאונד במקום. הלהקה הופיעה כמה פעמים בתל אביב במועדונים "בארבי" ו"לוגוס", והשתתפה פעם אחת בפסטיבל ערד.

"חמור לבן" הופיעה בין השאר בערב להקות ב"פרגוד" עם "בתרי זוזי" ו"קרח תשע", הייתה להקת חימום של מופע יחיד של יובל בנאי בצוללת הצהובה, ואמורה הייתה לחמם הופעה של מאיר אריאל ב"גלסנוסט" שבוטלה ברגע האחרון בלחץ מחאת ארגון הלהט"בים. החשיפה הרשמית הראשונה שההרכב זכה לה היה בכתבה של אבי גולדברגר (אז כתב לענייני מוזיקת פופ ואחד מהבעלים של הפאב "סטארדסט") לעיתון "כל העיר" שהתבססה על ראיון עם חברי ההרכב בראשית דרכו.

הסגנון המוזיקלי שלה נבע מההשפעות שהביאו חברי ההרכב לחדר החזרות (למשל המתופף אייל כהן והבסיסט איציק אלון באו בין השאר מרקע של מטאל פרוגרסיבי) שהתגבשו לבסוף לכדי סוג של רוק עם נגיעות של פוסט-פאנק. ללחנים שותפים כל חברי ההרכב, והטקסטים, שעסקו במחאה פוליטית לצד נגיעות בהיבטים אישיים יותר, נכתבו על ידי מילוא ומיכאלי. הבסיסט איציק אלון תרם גם קולות בכמה שירים.

הופעותיה של הלהקה התאפיינו בריפים גיטרה-באס אנרגטיים, תיפוף וירטואוזי, ומופע תיאטרלי של הזמר מילוא שניחן בגוון קול ויכולת תנועה על קשת רגיסטרים שמזכירה את איכות שנות ה-70, בשילוב טקסטים פואטיים אך נוקבים מבחינה פוליטית ואישית עם התייחסות ישירה לתרבות ההמונים והקפיטליזם שצבר תנופה במחצית השנייה של שנות ה-90, כולל ביקורת על השפעת תרבות הצריכה הזו על תעשיית המוזיקה בארץ.

הלהקה התפרקה בסוף שנת 2000, בין השאר מסיבות כלכליות. סולן הלהקה, גלעד מילוא, פצח אז בקריירה מוזיקלית בינלאומית בתחום ה פופ-רגאיי והפך לכוכב סלבריטי בקניה ובאפריקה כולה[1], ובדרך לכוכבות בקנה מידה עולמי. המתופף אייל כהן חזר בתשובה ואחרי הרפתקאות שונות חזר לקנדה. הבסיסט איציק אלון מנגן בהרכב "נוסטלגיה ירושלמית" שמתמחה בגרסאות כיסוי לביטלס ורוק ישראלי קלאסי. והגיטריסט מיכאלי הפך לפילוסוף וגיטריסט מטאל-פלמנקו לעת מצוא.

רשימת הרצועות באלבום "מדינה למכירה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. כוכב תקשורת / מילים ולחן: זוהר מיכאלי
  2. חומר לבן / מילים: גלעד מילוא וזוהר מיכאלי. לחן: זוהר מיכאלי
  3. מכה בראש / מילים ולחן: גלעד מילוא וזוהר מיכאלי
  4. ונוס השחורה / מילים ולחן: זוהר מיכאלי
  5. מוות קליני / מילים ולחן: זוהר מיכאלי
  6. אשליה / מילים ולחן: גלעד מילוא
  7. רוכב אלייך / מילים ולחן: זוהר מיכאלי
  8. אבו עלי / מילים ולחן: זוהר מיכאלי
  9. חלום לבן / מילים ולחן: זוהר מיכאלי
  10. מהפכה / מילים: גלעד מילוא לחן: זוהר מיכאלי
  11. סוף דבר / מילים ולחן: גלעד מילוא
  12. מדינה למכירה / מילים: גלעד מילוא לחן: גלעד מילוא וזוהר מיכאלי
  13. יונתן / מילים ולחן: גלעד מילוא

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר שירים מרפרטואר הלהקה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתמר אייכנר, הדיפלומט הישראלי שהפך לזמר בקניה, באתר ynet, 1 בנובמבר 2016