חלומות אהבה (ליסט)

חלומות אהבה (בגרמנית: Liebesträume), S.541 ברשימת יצירות ליסט (אנ'), הם שלושה נוקטורנים לפסנתר סולו מאת המלחין ההונגרי פרנץ ליסט. לרוב כשמתייחסים ליצירות אלה מתכוונים ליצירה השלישית, Liebestraum No. 3, שהיא המוכרת ביותר. היצירות נכתבו במקור כלחנים לשלושה לידר, שני לידר מאת המשורר לודוויג אולנד (אנ') וליד נוסף מאת המשורר פרדיננד פרייליגראט (אנ'). היצירות פורסמו ב-1850 בשתי גרסות- גרסה אחת לסופרן ופסנתר וגרסה שנייה לפסנתר סולו.

היצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת הנוקטורנים נכתבו כלחנים ללידר מאת המשוררים לודוויג אולנד ופרדיננד פרייליגראט. הלידר מתארים שלוש צורות שונות של אהבה.

Liebestraum Nr.1- נכתב כלחן לליד Hohe Liebe (אהבה נשגבת) מאת לודוויג אולנד. ליד זה מתאר אהבה דתית ומקודשת. הקדוש המעונה מוותר על תענוגות האהבה הארצית כדי לזכות באהבה רוחנית נעלה.
Liebestraum Nr. 2- נכתב כלחן לליד Seliger Tod (מוות מבורך), אף הוא מאת אולנד. הליד מוכר לעיתים בזכות השורה הראשונה בו- Gestorben war ich (I had died). ליד זה מתאר אהבה פיזית-ארוטית.
Liebestraum Nr. 3- היצירה הידועה מבין השלוש (ראו למטה). היצירה נכתבה כלחן לליד O lieb, so lang du lieben kannst (אהוב, אהוב ככל שאתה יכול) מאת פרדיננד פרייליגראט. הליד מתאר אהבה בשלה שאינה תלויה בדבר.

Liebestraum Nr. 3 (חלום אהבה מספר 3)[עריכת קוד מקור | עריכה]

	ביצוע: מרתה גולדשטיין
	לעזרה בהפעלת הקובץ

חלום אהבה מספר 3, הנוקטורן השלישי והמוכר ביותר, כתוב בסולם לה במול מז'ור (אנ'). המפעם (טמפו) מתחיל ב poco allegro ובהמשך מתגבר. ניתן להתייחס לנוקטרן כבנוי משלושה חלקים, כשהחלקים מופרדים על ידי קדנצות מהירות הדורשות מהמבצע טכניקה ברמה גבוהה. החלק הראשון הוא כמו פרלוד לנוקטורן, בחלק השני הנוקטורן מגיע לשיאו והחלק השלישי מזכיר את החלק הראשון. אותה מלודיה מלווה את כל היצירה, בשינויים מסוימים, כשלקראת אמצע היצירה ,עם הגעת הנוקטורן לשיאו, השינוי מורגש במיוחד. חלקה האחרון של היצירה איטי ומאופיין בנגינת ארפג'ו.

הליד O lieb, so lang du lieben kannst (אהוב, אהוב ככל שאתה יכול) מאת פרדיננד פרייליגראט (אנ')^[1]:

תרגום לאנגלית

המקור בגרמנית

O love, as long as love you can,
O love, as long as love you may,
The time will come, the time will come
When you will stand at the grave and mourn!

Be sure that your heart burns,
And holds and keeps love
As long as another heart beats warmly
With its love for you

And if someone bears his soul to you
Love him back as best you can
Give his every hour joy,
Let him pass none in sorrow!

And guard your words with care,
Lest harm flow from your lips!
Dear God, I meant no harm,
But the loved one recoils and mourns.

O love, love as long as you can!
O love, love as long as you may!
The time will come, the time will come,
When you will stand at the grave and mourn.

You will kneel alongside the grave
And your eyes will be sorrowful and moist,
– Never will you see the beloved again –
Only the churchyard’s tall, wet grass.

You will say: Look at me from below,
I who mourn here alongside your grave!
Forgive my slights!
Dear God, I meant no harm!

Yet the beloved does not see or hear you,
He lies beyond your comfort;
The lips you kissed so often speak
Not again: I forgave you long ago!

Indeed, he did forgive you,
But tears he would freely shed,
Over you and on your unthinking word –
Quiet now! – he rests, he has passed.

O love, love as long as you can!
O love, love as long as you may!
The time will come, the time will come,
When you will stand at the grave and mourn!

O lieb, so lang du lieben kannst!
O lieb, so lang du lieben magst!
Die Stunde kommt, die Stunde kommt,
Wo du an Gräbern stehst und klagst!

Und sorge, daß dein Herze glüht
Und Liebe hegt und Liebe trägt,
So lang ihm noch ein ander Herz
In Liebe warm entgegenschlägt!

Und wer dir seine Brust erschließt,
O tu ihm, was du kannst, zulieb!
Und mach ihm jede Stunde froh,
Und mach ihm keine Stunde trüb!

Und hüte deine Zunge wohl,
Bald ist ein böses Wort gesagt!
O Gott, es war nicht bös gemeint –
Der Andre aber geht und klagt.

O lieb, so lang du lieben kannst!
O lieb, so lang du lieben magst!
Die Stunde kommt, die Stunde kommt,
Wo du an Gräbern stehst und klagst!

Dann kniest du nieder an der Gruft,
Und birgst die Augen, trüb und naß
– sie sehn den Andern nimmermehr –
In’s lange, feuchte Kirchhofsgras.

Und sprichst: O schau auf mich herab
Der hier an deinem Grabe weint!
Vergib, daß ich gekränkt dich hab!
O Gott, es war nicht bös gemeint!

Er aber sieht und hört dich nicht,
Kommt nicht, daß du ihn froh umfängst;
Der Mund, der oft dich küßte, spricht
Nie wieder: ich vergab dir längst!

Er that’s, vergab dir lange schon,
Doch manche heiße Träne fiel
Um dich und um dein herbes Wort –
Doch still – er ruht, er ist am Ziel!

O lieb, so lang du lieben kannst!
O lieb, so lang du lieben magst!
Die Stunde kommt, die Stunde kommt,
wo du an Gräbern stehst und klagst!