חירוב

**חירוב**
**Хирів**
סמל חירוב סמל חירוב	דגל חירוב דגל חירוב
	הכנסייה הקתולית לברנטי הקדוש בשנת 1905
	הכנסייה הקתולית לברנטי הקדוש בשנת 1905
מדינה	אוקראינה
אובלסט	לבוב
ראיון	סטארוסמבירסק
ראש העיר	איוואן גולובץ
תאריך ייסוד	1374
שטח	3.43 קמ"ר
גובה	338 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	4,106 (2011)
‑ צפיפות	1,197 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	49°32′08″N 22°51′16″E / 49.535556°N 22.854444°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.city-adm.lviv.ua
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים חירוב

חירוב (באוקראינית: Хирів, בפולנית: Chyrów) היא עיירה במערב אוקראינה, במחוז לבוב. בשנת 2013 אוכלוסייתה מנתה 4,088 תושבים. במובן רחב האזור הגאוגרפי מסביב קרוי פרדקרפטייה, או סובקרפטיה או ציסקרפטיה. העיירה נחצית על ידי הנחל סטריביגור. יש בה נקודת בקורת גבולות על יד הגבול עם פולין - תחנת חירוב-קרוסצנקו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חירוב שוכנת 12 קילומטר מהגבול עם פולין, 16 קילומטר מבירת הנפה - סטארי סמביר, ו-89 קילומטר דרומית-מערבית מלבוב. היא צומת של מסילות רכבת.

שם היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת רוס של קייב כשהאזור השתייך לנסיכות פרמיסל, שם העיירה הייתה "חוריב". לפי אחת האגדות שם זה בא משם הנסיך חוריב, ממייסדי קייב האגדיים. לפי המסורת את קייב ייסדו שלושה אחים:קי, שצ'ק וחוריב ולהם גם אחות בשם ליביד. אחרי הקמת העיר, האח הבכור, קי, שלפי שמו נקראה קייב, נשאר שם, בעוד שצ'ק וחוריב נסעו לחפש את מזלם בקרפטים. לאמיתו של דבר הסבר השם פשוט יותר. העיירה שוכנת באזור עשיר ביערות אורנים ושמה בא מהמילה הצ'ובאשית "חיר" (хыр) שמשמעותה - "אורן היערות" (Pinus silvestris). בימינו הצ'ובאשים חיים רחוק מחירוב, אך אבותיהם חיו פעם במערב אוקראינה, בה השאירו טופונימים רבים (כמו ורין, גאווארצ'ינה, ז'וקוטין, קימיר, קוקזיב, קוטקיר, יאקטוריב וכו').

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום היה ככל הנראה מיושב מימים קדומים. בשנת 1871 בעת בניית תחנת הרכבת נמצאו באתר מטבעות רומיים מן המאה ה-4 לפנה"ס.

השלטון הפולני[עריכת קוד מקור | עריכה]

חירוב מוזכרת לראשונה בשנת 1374 כחלק מחבל פשמישל (פרמישל) בכרוניקות של נסיכות הליץ'- ווהלין באותה שנהה העניק הנסיך ולדיסלב מאופולה לאחים הרברט ופרדריק הרבורט, אבירים ממורביה, את הבעלות על עשרה כפרים בחבל פשמישל, ביניהם הכפר חירוב.^[1] בזמנו השתייכה למשפחת אצילים פולנים בשם הרבורט והייתה למשך 400 שנה חלק מהוויבודות הפולנית של רוטניה, הפלטינט של רוטניה או חבל פשמישל. בשנים 1502–1505 ידע היישוב פשיטות של הטטרים. בשנת 1528 העניק מלך פולין, זיגמונט הראשון ל אנדז'יי טארלו זכות להקים עיר שוק בשטח הכפר חירוב. העיירה החדשה אימצה את סמל משפחת טארלו - הגרזן. תושביה קיבלו פטור ממסים למשך 14 שנה. כמו כן העיירה קבלה את זכות לקיים שני ירידים בשנה ומכרזים בכל יום שני. באותה שנה 1528 קיבל היישוב מעמד כעיר בזכות עצמה לפי חוקי מגדבורג. כעבור שלוש שנים ב-1531 אנדז'יי טארלו הקים בה כנסייה רומית-קתולית. היא הייתה במקור מעץ ונשרפה במחצית השנייה של שנות ה-1640, ככל הנראה בימי מלחמת הצפון הגדולה. לפי תשלומי המיסים שיער ההיסטוריון הפולני א.ו. יבלונובסקי שבשנת 1589 בעיר היו 84 בתים, ו-420 תושבים. בשולי היישוב קם פרבר בשם חירובסקה פוסאדה. באוגוסט 1604 עצר ביישוב צבא פרטי אוקראיני-פולני שפנה בהמשך למוסקבה וכבש אותה ב-20 ביוני 1605. במאות 17–18 הייתה העיירה ידועה בסוסיה שנמכרו אף למקומות רחוקים. היא עברה לבעלות המשפחות אוסולינסקי ומנישק. בשנת 1710 נבנתה הכנסייה מחדש מאבן ונקראה על שם לברנטי הקדוש. בשנת 1740 נפתח בעיירה גם בית כנסת. בסוף המאה ה-18 ובמחצית הראשונה של המאה ה-19 היה בה מרכז גדול לייצור גרביים בעבודת יד.

השלטון ההבסבורגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות החלוקה הראשונה של פולין בשנת 1772 היא סופחה עם חבל גליציה לאימפריה ההבסבורגית כחלק מאוסטריה. האזור נכלל לתוך המחוז (רוזנות) סטארוסמבורסקי שבממלכת גליציה ולודומריה שהייתה נחלה של הכתר ההבסבורגי. במאה ה-19 הוקם גם בית הכנסת השני. בשנת 1785 היו ביישוב 124 בתים ו-1055 תושבים. ב-1849 עלה היישוב באש. חצו אותו כוחות רוסים שפלשו להונגריה לצורך דיכוי המהפכה ההונגרית. החל משנת 1867 הייתה חלק מאוסטריה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בשנת 1867 שוקמה כנסייה מקומית. בשנת 1872 נפתחה ביישוב תחנת רכבת שדרכה עברה מסילת הברזל שחיברה את לבוב עם בודפשט. באמצעות קו הדנייסטר הגיעו רכבות מחירוב לסטרי ואחר כך הלאה בקו הארכידוכס אלברכט עד ללבוב, סטניסבלוב וצ'רנוביץ, ומסמבור, סטרי למונקאץ' (כיום מוקצ'בו). קו הרכבת הונגריה-גליציה הראשון חיבר את פשמישל לקרקוב ולבודפשט - דרך המעבר ליפקוב (החל מ-1896 קו רכבות עם שני נתיבים) בגבול בין נחלות הכתר האוסטרי בגליציה לבין אדמות סלובקיה וטרנסילבניה שבטרנסלייטניה החל משנות ה-1880 עד שנת 1939 פעלה בחירוב מכללה ישועית מפורסמת בכל פולין שברשותה ספרייה בעלת ערך רב. בשנים 1886–1896 עמד בראשה הכומר והמיסיונר הפולני יואן בייזים (1912-1850), שהוכרז בשנת 2002 למבורך של הכנסייה הקתולית. עם בוגריה נמנו הכלכלן והפוליטיקאי הפולני אאוגניוש קוויאטקובסקי, הגאוגרף הפולני מייצ'יסלב אורלוביץ', הצייר הפולני אדם סטיקה. בשנת 1913 הגיעה אוכלוסיית העיירה ל 3,400 תושבים, מתוכם מעל 2000 היו יהודים וכ-1000 היו פולנים.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חירוב היה צומת אסטרטגי חשוב בימי מלחמת העולם הראשונה. כל יום עברו דרך היישוב עד 40–50 רכבות. בגלל חשיבותו לכן זכה לביקור ב-28 בנובמבר 1914 מצד יורש הכתר של אוסטרו-הונגריה, קרל, ובאפריל 1915 לביקורו של הצאר ניקולאי השני ב-3 במרץ 1918 התכנסו בעיר כ-15,000 אוקראינים באספת "חג הממלכתיות והשלום" בתמיכה בממשלת הרפובליקה העממית האוקראינית.

שלטון הרפובליקה הפולנית השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי שנת 1918 והתחילת שנת 1919 התקיים באזור חירוב קרב קשה בין צבא פולין וכוחות אוקראינים. (ראה מלחמת פולין-אוקראינה). בימי מבצע "וובצ'וחיב" אחת ההיחידות של הצבא האוקראיני של הליץ' (גליציה) נקראה "חיריב" לפי שמה האוקראיני של חירוב. ב-5 בדצמבר 1918 כוחות אוקראינים בפיקוד הגנרל אנטון קראבס כבש את חירוב. אולם ב-20 בדצמבר 1918 העיר נכבשה שוב על ידי הפולנים ב-27 במרץ 1919 התקיים בחירוב מו"ם בין משלחת מערב -אוקראינה (מ. לוזינסקי, הגנרל גנבצ'וב, לוטננט-קולונל פידלר, קפטן דולזאל) ומשלחת פולנית (הרוזן א. סקארבק, מ קולינסקי, קפטן י. רוזוואדובסקי) עם השתתפות הגנרל האמריקאי פ. קרנאן. .^[2] הגליציאנים הסכימו לשביתת נשק ולהעברת הדיונים לפריז, בחסות הראדה העליונה. בסופו של דבר פולין ניצחה במלחמה בין 23 בספטמבר 1920 ל-28 בספטמבר 1939 הפכה חירוב לחלק ממנה. לפי המפקד משנת 1921 חיו ביישוב 2,654 תושבים. בין מלחמות העולם חירוב הייתה חלק ממחוז סטאריסמבור אחר כך (1932) מחוז סמבור בתוך פרובינציית ("וויבודות") לבוב. ב-1934 נכללה בעיר במחוז דוברומיל. פעלו בה שני בתי חרושת לעץ, שתי טחנות קמח, שני בתי חרושת לרהיטים ובית חרושת ללבנים. בשנת 1924 נבנה בעיר "בית העם" .

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בספטמבר 1939 בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב, נכבשו מחוזותיה המזרחיים של פולין על ידי ברית המועצות. ב-27 באוקטובר 1939 הונהג בחירוב "השלטון הסובייטי" וב-4 בדצמבר 1939 צו של נשיאות הסובייט העליון של ברית המועצות שייך את חירוב ואת אזור לבוב כולו לאוקראינה הסובייטית במסגרת ברית המועצות. באותו יום הפכה חירוב לחלק מהמחוז דרוהוביץ'. ב-17 בינואר 1940 הוקם ה"ראיון" (נפת) חירוב וחירוב שהוכרזה לעיר הייתה לבירתו.

ב-28 ביוני 1941 פלשו לעיר כוחות גרמניה הנאצית ובני בריתה. יהודי העיר נשלחו ככל הנראה לגטו פשמישל שם רבים מהם נורו למוות. ב-1942 יהודים ששרדו נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. בתי הכנסת הישן והחדש נהרסו על ידי הגרמנים. בספרייה הסגורה של המכללה הישועית לשעבר הועסק ככל הנראה בקיטלוג הספרים הסופר היהודי-פולני ברונו שולץ. אוקראינים רבים מקרב תושבי העיר נשלחו לעבודות כפייה בגרמניה. ב-27 ביולי 1944 במסגרת מבצע מתקפת לבוב-סנדומיר בחזית האוקראינית הראשונה ( 13 ביולי-29 באוגוסט 1944) ארמיית משמר השריון השלישית וחטיבת השריון 91 של הצבא הסובייטי בפיקוד הקולונל ויקטור טוטשקין כבשו את חירוב. אולם הגרמנים הצליחו לחזור ב-30 ביולי 1944. דיוויזיית הרובאים 304 בפיקוד הקולונל אלכסנדר גאלצב ווקורפוס ה רובאים 52 של הגנרל-מייג'ור סרגיי בושב במסגרת הארמייה ה-38 כבוש מחדש את חירוב ב-8 באוגוסט 1944.

חלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום מלחמת העולם השנייה חזרה חירוב להשתייך לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית במסגרת ברית המועצות. רוב תושביה הפולנים עברו טרנספר לפולין. במקום הובאו אוקראינים משטחים שנכללו בפולין. הוקם בעיר מרכז של נ.ק.וו.ד לצורך דיכוי קבוצות מתנגדים אנטיקומוניסטים אוקראינים. המכללה הישועית נהפכה לקסרקטין. עם סגירתה ירדה חשיבות היישוב כמרכז לחינוך ולמחקר. בניין המכללה הישועית לשעבר יחד עם טירת הרבורט על ההר טרנבסקי היו בהמשך אתרי אטרקציה חשובים מבחינה תיירותית. בסוף שנות ה-1970 נפתחה חלנות "פוליארון" מפעלי "אקוואטור" ו"מרידיאן" עד שנת 2003 פעלו הכנסייה הקתולית העתיקה עברה שיפוץ בשנת 2006 .

המכללה הישועית בחירוב, צילום ארכיון מהתקופה שבין מלחמות העולם

בשובו לשלטון הסובייטי עברה העיירה כמה גלגולים של החלוקות מנהליות-טריטוריאלית. ב-1 בספטמבר 1946 נכלל הראיון חירוב לתוך המחוז דרוהוביץ'. ב-21 במאי 1959 סופח העיר והראיון למחוז לבוב ובסופו של דבר הראיון בוטל. ב-1978 פעלו בעיר בית חרושת ללבד ולליבוד, מפעל ללבנים ומחלקה לייצור רהיטים של התשלובת לעיבוד העץ דוברומילסק. החל משנת 1979 הוצבה בבנייני המכללה הישועית לשעבר חטיבת המחץ הסובייטית המוטסת 39 ולמשפחות הקצינים נבנו בתים טרומיים בסביבה. לפעמים. בסוף שנות ה-1980 החלה באזור התעוררות לאומית אוקראינית. בשנת 1989 הוצבו בחירוב יחידות משטרה מיוחדות. לעיתים אנשי צבא התפרעו בעיר. התושבים הגיבו בפעולות מחאה ספונטניות. ב-26 באוגוסט 1989 התקיימה האצטדיון העירונית עצרת גדולה ואספה מכוננת של הסניף המקומי של התנועה הלאומית "רוך" בהנהגתם של וולודומיר הורבוב, מירון קובל, ירוסלב הלדקו ואנדריי לסיק. באוגוסט 1991 עלה המתח בעיר תוך כדי ניסיונות השלטון הסובייטי לקחת אמצעי הפחדה ודיכוי.

אחרי 1991 - באוקראינה העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הכרזת העצמאות של אוקראינה אורגן על יד העיירה מעבר הגבול קורוסטנקו-חירוב שבין אוקראינה לפולין. במאי 1995 הופרט המפעל "מרידיאן" שבעיר. הוא פשט את הרגל ביוני 2000. ברובע פוסאדה חירבסקה הוקמה כנסיית "השתדלות הבתולה הקדושה" של הכנסייה האורתודוקסית של אוקראינה האוטוקפלית. בינואר 2013 מספר התושבים היה 4088.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית היישוב:

2574 תושבים (1890)
3658 תושבים (1900)
2654 תושבים (1921)
3500 תושבים (1970)
4728 תושבים (1989)
5100 תושבים (1998)
4595 תושבים (2001)
4088 תושבים (2013)

בשנת 1900 מתוך 3658 תושבים 1292 היו אוקראינים, 1219 יהודים ו-1090 פולנים.^[3] לפי המפקד משנת 2001 רוב תושבי העיר (97.39%) היו דוברי אוקראינית כשפת אם בעוד מיעוט של 1,98% היו דוברי רוסית כשפת אם.

יהודי חירוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייתכן כי יהודים תרמו להקמת העיר. ידיעיות ראשונות עלי יהודי חירוב מגיעות משנת 1544. הם עסקו במהלך השנים במסחר, ומקצתם במלאכות. בשנת 1740 נבנה בית הכנסת הראשון ובמאה ה-19 הוקם בית כנסת שני. בסוף המאה ה-19 היו ידועים בעיר מסר חלפנים פרטיים שהלוו כספים עם ריבית קצוצה. בשנת 1927 הוקמה קופת חולים גמ"ח. ראשי הקהילה נבחרו מבין בני המשפחות העשירות. עם הזמן מרבית היהודים הצטרפות לחסידות. בלטו בהשפעתם האדמו"רים מבני הרב נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ. בחירוב כיהנו ר' צבי-הירש ב,ר מאיר, חתנו של ר' מנחם מנדל הורוביץ'-רובין מלינסק (נפטר ב-1811) ואחריו ר' מאיר ב"ר אברהם אב בית דין טיצ'ין, שהתיישב בחירוב בשנת 1820. החל מאמצע המאה-ה19 ועד סוף קיומה של הקהילה בשואה כיהנו בה הרבנים לבית רימלט: בלטו ביניהם הרב אלימלך שמעון בן טודרוס רימלט, אבד"ק, וצבי הירש רימלט. כמו כן היה ידוע הראב"ש ר' משה גליקהויפט. יליד חיורב (לפי מקורות אחרים -יליד רימנוב) היה החזן ישראל שור. במאה ה-20 קם בעיר איגוד ציוני בשם "התחייה" וגם איגוד נשים ציוניות בשם "דבורה". בשנת 1900 חיו בחירוב 1219 יהודים, שליש מאוכלוסיית היישוב.^[4] בין שתי מלחמות העולם הזירה הפוליטית בקהילה היהודית נשלטה על ידי הציונים הכלליים. תנועת הנוער שלהם, הנוער הציוני, מנתה ב-1936 70 חברים. במועצת העיר לעומת זאת נכנסו יהודים רק מטעם רשימת השלטון מיסודו של המרשל יוזף פילסודסקי, ""סנאציה". עד למלחמת העולם הראשונה למדו מרבית ילדי היהודים ב"חדרים" ומיועטם בבית ספר כללי בעיר, שהיה תחת השפעת הישועים. בשנת 1922 הוקם בית ספר עברי משלים שבו למדו 25 בנות. ליד בית הספר פעל איגוד תרבותי בשם "תרבות" שהחזיק ספרייה. התקיימו יחסים של עזרה הדדית בין יהודי חירוב ליהודי פשמישל וסאמבור. ב-1928 תרמו יהודי חירוב לבית החולים היהודי בפשמישל. בשנת 1903 פרצה ביישוב פרשת "עלילת דם" כשמשרתת נוצרייה שעברה אצל הרב התלוננה שהיהודים מוצצים ממנה דם. הרשויות פעלו להרגעת הרוחות. בשנת 1910 פרצה תקרית אנטישמית שבה סטודנטים לאומנים פולנים שביקרו בחירוב ניפצו שמשות בבתים של יהודים ותקפו כמה יהודים ברחוב.

השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 חיו בחירוב 2654 תושבים, מתוכם 919 יהודים. בשואת יהודי אירופה חוסל היישוב היהודי בחירוב ביולי 1942 כש הגרמנים השמידו את רוב היישובים היהודים בחבל פשמישל. ככל הנראה יהודי חירוב הועברו לדוברומיל הסמוכה. שם התקיימה אקציית חיסול ב-29 ביולי 1942 ויהודי המקום ושאר היהודים שנמצאו שם נשלוח להשמדה במחנה בלז'ץ.

הכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלת תעשייות רהיטים וחומרי בניין.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת תחנת רכבת משנת 1872. מסילות ברזל היסטוריות שעברו דרך חירוב:

קטע של מסילת הברזל ההונגרית-גליציאנית הראשונה:חירוב - קרושצ'נקו - זאגוז'- לופקוב - פשמישל - נחנך ב-1872
קו הדנייסטר: חירוב - סמבור - סטרי (אורך:100,2 ק"מ)- (1872)
הקו פשמישל-זאגוז'

קווים אלה תרמו בזמנם לפיתוח המסחר והמלאכות.

אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1886–1896 פעל ביישוב הכומר המיסיונר יואן בייזים שלימד במכללה הישועית והוכרז מאוחר יותר למבורך של הכנסייה הקתולית. יליד העיר היה המנהיג הלאומן האוקראיני מיכאילו גאליו. לזמן קצר פעל במקום המורה והמלחין הצ'כי רודולף וינש. ב-27 ביוני 2001 בלבוב הכריז האפיפיור יוחנן פאולוס השני את אולימפיה בידא ואת לאוקדיה הרסימיב, ניזירות מחירוב של קונגרגציית האחיות יוסיף הקדוש כקדושות מעונות של הכנסייה הקתולית.

חירוב בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מלחמת העולם הראשונה ביקר בעיירה הסופר הצ'כי ירוסלב האשק ורשמי הביקור משתקפים בספרו "החייל האמיץ שווייק". בימינו עוברת דרך העיירה מסלול תיירות הנקרא "דרכי החייל האמיץ שווייק".

יעדי עניין ותיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר העיר
בית העירייה
הכנסייה הרומית-קתולית הישנה - הוקמה ב-1531 ונשרפה בשנים הראשונות של המאה ה-18
הכנסייה הקתולית לאורנטיוס הקדוש (בפולנית - וובז'ינץ)
כנסיית הלידה של הבתולה מרים - נמצאת בשימוש של מאמיני הפולחן היווני-קתולי והנוצרי אורתודוקסי גם יחד
שרידי טירת חרבורט
בית הכנסת הישן
בית הכנסת החדש
בית העלמין היהודי
בית הקברות שליד הקפלה
המחלקה למדע ולחינוך של הישועים (המכללה הישועית לשעבר)