חיל האוויר ה-14 של ארצות הברית
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה | ארצות הברית |
| שיוך | חיל האוויר של ארצות הברית |
| סוג | לוחמת חלל |
| בסיס האם | בסיס חיל האוויר ונדנברג בקליפורניה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
1943 ככוח המשימה האווירי סין 1966 כחלק מפיקוד ההגנה האווירית 1993 כחלק מפיקוד החלל של חיל האוויר – 2019 (הפיכה לפיקוד המבצעים של כוח החלל) |
| פיקוד | |
| יחידת אם | פיקוד החלל של חיל האוויר של ארצות הברית |
| דרגת המפקד | מייג'ור גנרל |
חיל האוויר ה-14 של ארצות הברית (באנגלית: Fourteenth Air Force) היה כוח שהשתייך לפיקוד החלל של חיל האוויר של ארצות הברית והיה אחראי על הארגון, האימונים, הציוד, הפיקוד והשליטה והעסקת כוחות החלל של חיל האוויר לתמיכה בפעילות הפיקודים הקרבים המאוחדים. לאחר הקמת כוח החלל של ארצות הברית הפך חיל האוויר ה-14 לפיקוד המבצעים של כוח החלל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שורשי חיל האוויר וסמלו מגיעים מיחידת "הנמרים המעופפים", כינויה של קבוצת מתנדבים מהגיס האווירי של צבא ארצות הברית בראשות קלייר שנו, שסייעו לחיל האוויר הסיני במהלך מלחמת סין–יפן השנייה. ביולי 1942 הוטמעה יחידת הנמרים המעופפים בכוח המשימה האווירי של סין. 1943 נוסד חיל האוויר ה-14 בהוראה מיוחדת של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט ושנו מונה למפקדו הראשון. החיל פעל במהלך מלחמת העולם השנייה בזירה הסינית ובזירה הדרום-מזרח אסייתית. במהלך הקרבות השמיד חיל האוויר 2,315 מטוסים יפנים, 365 גשרים, 1,225 קטרים ו-715 קרונות רכבת.
לאחר המלחמה עבר חיל האוויר לאורלנדו שבפלורידה וב-1946 קיבל אחריות על ההגנה האווירית באזור דרום-מזרח ארצות הברית. ב-1948 הועבר החיל תחת פיקוד האוויר הקונטיננטלי ומשימתו הורחבה גם לאימון יחידות מילואים. במהלך מלחמת קוריאה נטל החיל חלק בהכשרה ובשינוע של אלפי יחידות וחיילי מילואים והמשמר הלאומי. ב-1957 קיבל החיל אחריות גם למשימות חיפוש והצלה וכן היה אחראי לכל משימות התובלה של כוחות המילואים במזרח ארצות הברית. בספטמבר 1960 פורק החיל.
באפריל 1966 הוקם החיל מחדש במסגרת פיקוד ההגנה האווירית. ביולי 1968 עבר מטה החיל לבסיס חיל האוויר אנט בקולורדו וקיבל את השם כוח החלל ה-14. משימתו הייתה לזהות שיגורי טילי אויב, לעקוב אחר טילים ולוויינים בחלל ולספק שירותי שיגור לוויינים. כמו כן קיבל את התפקיד לאמן, לצייד ולהשים את מפעילי מערכות הריגול הלווייניות וההגנה מפני טילים.
באוקטובר 1976 שונה שם החיל לחיל האוויר ה-14 (מילואים), ייעודו שונה והוא הועבר לבסיס חיל האוויר דובינס בג'ורג'יה. משימתו החדשה הייתה לפעול תחת פיקוד התובלה של חיל האוויר, והוא השתתף במסגרת זו בין השאר בפלישה האמריקאית לפנמה.
ביולי 1993 חזר החיל לפעול בתחום לוחמת החלל והוצב תחת פיקוד החלל של חיל האוויר.
בסוף 2019 עברו יחידות החיל לכוח החלל של ארצות הברית כפיקוד המבצעים שלו.
ארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיל האוויר ה-14 כולל כ-7,600 חיילים, 6,000 אזרחים ו-11,000 עובדי קבלן.
החיל מורכב מחמש כנפות ומרכז משולב למבצעי חלל (JSpOC), הפרושים ב-44 אתרים ברחבי העולם. מטה החיל ממוקם בבסיס חיל האוויר ונדנברג בקליפורניה.
יחידות החיל:
- כנף החלל ה-30 - כנף שיגור לוויינים הממוקמת בבסיס חיל האוויר ונדנברג
- כנף החלל ה-45 - כנף שיגור לוויינים הממוקמת בבסיס חיל האוויר פטריק בפלורידה
- כנף החלל ה-21 - כנף שליטה ובקרה והתרעה מפני טילים הממוקמת בבסיס חיל האוויר פיטרסון בקולורדו
- כנף החלל ה-50 - כנף שליטה ובקרה ללוויינים הממוקמת בבסיס חיל האוויר שריבר בקולורדו
- כנף החלל ה-460 - כנף התראה מפני טילים הממוקמת בבסיס חיל האוויר באקלי בקולורדו
- מרכז משולב למבצעי חלל - מספק שליטה ובקרה סביב לשעון לכל כוחות החלל המבצעיים, תכנון, תיאום והערכה למשימות הקשורות בחלל. ממוקם בסיס חיל האוויר ונדנברג
