חייא רופא
| לידה |
1550 צפָת, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1617 (בגיל 67 בערך) |
| תקופת הפעילות |
?–1617 |
| רבותיו |
שלמה סאגיס |
| צאצאים |
מאיר בר חייא רופא |
  | |
רבי חייא רופא (ה'ש"י בערך – ה'שע"ז; 1550–1617) היה פוסק ומקובל, מרבני צפת וירושלים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיר צפת, סמוך לשנת ש"י. בצעירותו למד בישיבתו של רבי שלמה סאגיש אשר היה לרבו המובהק,[1] יחד עם חבריו מהרי"ט ורבי טוביה הלוי (מחבר ספר "שם טוב"). בספרו "מעשה חייא" שכתב לימים הזכיר רבי חייא רופא את רבו זה פעמים רבות, כשהוא מסתייע מדבריו ומסתמך עליהם.
את חכמת הקבלה למד אצל גדול מקובלי דורו רבי חיים ויטאל ואף קיבל מהאר"י עצמו. מדברי תלמידיו ותלמידי תלמידיו ניתן לראות שאף עסק רבות בחכמה זו ולימדה לתלמידיו. המקובל רבי אביעד שר שלום באזילה בספרו אמונת חכמים מביא חידוש בשם רבו הרמ"ז ששמע מרבו רבי בנימין הלוי "שקיבל מכמהר"ר חייא רופא, שקיבל מפי כמהר"ר חיים ויטאל בעצמו". אף בתיקון ליל שבועות שיסד תלמידו הרמ"ז הוא כותב כי כוונה אחת קיבל מרבו רבי בנימין הלוי שקיבלה מרבו רבי חייא רופא ששמע אותה מהאריז"ל.
רבי חייא נסמך בסמיכת חכמים על ידי רבי יעקב בירב (נכדו של מהר"י בירב מחדש הסמיכה), שהיה אף הוא סמוך, יחד עם שישה חכמים נוספים מצפת (ראו: פולמוס הסמיכה הראשון). שבעת הסמוכים חתמו יחד על כתב התחייבות שלא יסמכו חכמים אחרים ללא הסכמת המסמיך מהר"י בירב:
אנחנו חתומי מטה המוסמכים מפי הרב המוסמך מהר"ר יעקב בירב, כאשר כתב בידנו קבלנו עלינו שבכל ימי הרב ר' יעקב המוסמך לא נוכל להסמיך שום אדם כי אם בחבורת הרב המוסמך, ואם נסמוך שום אדם שלא בחבורתו הרי הסמיכה ההיא בטלה ואין בה ממש וקבלה זו קבלנו עלינו בבטוי שפתיים ממש. יום ששי ב"ך יברך ישראל לחדש מנחם וקיים.
על המסמך חתומים הרבנים: משה גאלנטי, אלעזר אזכרי, משה בירב, אברהם גבריאל, יום טוב צהלון, חייא רופא, יעקב אבולעפיא.[2]
בהיותו בן עשרים ושלוש כיהן כדיין בבית דינו של רבי משה גלאנטי (הראשון) רבה של צפת. בתקופה מאוחרת יותר כותב מהר"ם גלאנטי בתשובותיו שאופן הנהגת בית המדרש בצפת "תהיה הכל על פי כהר"ר חייא רופא נר"ו, ועל פי כהר"ר אברהם שלום, על פי כהר"ר יצחק ארחא יצ"ו, ועל פי כהר"ר סולימאיין (אוחנה) יצ"ו".[3]
בשנת שמ"ו עבר לעיר טבריה, שם הקים ישיבה ועמד בראשה מספר שנים. כעבור מספר שנים חזר לעירו צפת ונחשב לאחד מראשי הרבנים וכאחד מעשרים "חכמי בית הוועד". בשלב מסוים (קודם שנת שס"א) עבר לירושלים וכיהן שם כאב בית דין. בשנת שס"ב יצא לחו"ל ושהה בעיר קושטא כשנה. בשנת שס"ז שב לירושלים ובשנת שע"ב לערך חזר לעיר הולדתו צפת וכיהן כראש ישיבה. בתקופה זו נתן הסכמתו לספר "באר שבע" מאת הרב יששכר בר איילנבורג שנבחר אותה עת לרב הקהילה האשכנזית בעיר.
נפטר בשלהי שנת שע"ז בצפת ונטמן בבית הקברות בעיר. על פטירתו ניתן ללמוד מדברי מהרי"ט צהלון בתשובה, הכותב בצער: "ונטרפה השעה כי נלקח ארון האלקים החכם השלם הדיין המצוין כמה"ר חייא רופא זלה"ה". אף רבי עמנואל אבוהב כותב שנתיים לאחר מכן עם פטירת הרמ"ע מפאנו, ותוך דבריו מזכיר אף ש"נלקח לאלקים בארץ הקודש אדון חייא רופא".
בנו רבי מאיר רופא היה מרבני חברון וחתימתו משנת תמ"ז מופיעה על פסק הלכה שכתב רבי משה גאלנטי (השני), לצד רבנים נוספים.[4] כן הוא מופיע חתום (לצד הרב אברהם ישראל זאבי) בשנת תמ"ט על כתב שליחות לאיטליה מטעם רבני חברון לרבי יוסף הלוי.
תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבי משה זכות
- רבי בנימין הלוי
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי חייא רופא כתב תשובות רבות כפי שניתן לראות מספרי חכמי התקופה, חלקן נאספו על ידי בנו רבי מאיר שהדפיסן בספר מעשה חייא בוויניציה, תי"ב.[5] הספר קיבל את הסכמת רבה של חברון רבי אליעזר בר ארחא ואת ההקדמה לספר כתב תלמידו הרמ"ז. הספר כולל חידושים על הש"ס ותשובות.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאיר בניהו, רבי חייא רופא וספרו מעשה חייא, ארשת ב, תש"ך, עמ' 109–129.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבי חייא רופא, מעשה חייא, באתר היברובוקס
חיא רופא, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שם הגדולים, מערכת גדולים, אות ח, ד.
- ^ משה דוד גאון, חכמי המזרח בארץ ישראל,
- ^ שו"ת מהר"ם גלאנטי, סימן יג
- ^ תשובה בדיני נדרים ובנדר בכתב (ב), קובץ בית אהרן וישראל קסד, כסלו-טבת תשע"ג, עמ' כ', באתר היברובוקס
- ^ לדבריו, רוב התשובות שכתב אביו נלקחו על ידי תלמידיו לאחר פטירתו.
| מקובלי צפת בימי הביניים | |
|---|---|
|