חורחה גורביץ'

חורחה גורביץ'
לידה	3 בנובמבר 1957 (בן 66); ארגנטינה
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
	פרופיל ב-IMDb

חורחה גורביץ' (נולד ב-3 בנובמבר 1957) הוא במאי, תסריטאי, צלם, מפיק ומורה לקולנוע ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חורחה גורביץ' נולד וגדל בארגנטינה לבנימין ואלסה גורביץ'. סביו וסבתותיו מצד אביו ואמו הגיעו לארגנטינה מפולין ומרוסיה בשנות העשרים של המאה העשרים. הוריו נולדו בארגנטינה. האב בנימין למד בבית ספר לאמנויות, אך נאלץ להפסיק את לימודיו בעקבות מותו של אביו, סבו של חורחה, כדי לפרנס את משפחתו. גורביץ' גדל בבית עם מסורת יהודית, חגג בר מצווה וכך טופחה זהותו היהודית. בהיותו בן עשר, בשנת 1968, ערך עם הוריו ואחיו טיול בן שלושה חודשים באירופה, ארצות הברית וישראל. בפריז צפה עם הוריו בהצגת האופרה "פאוסט" מאת גונו, שהשאירה עליו רושם עז. בישראל חש את התרוממות הרוח ואווירת האופוריה שרווחה אחרי מלחמת ששת הימים, והוא צילם את רשמי ביקורו במצלמת סופר-8. הטיול בישראל הותיר בו חותם עמוק מבחינה משפחתית ויהודית.

בסרטו התיעודי "בשנה הבאה ב..ארגנטינה" (2005) מספר גורביץ' על ילדותו. הוא מעיד שלא קרא אף ספר אחד עד גיל עשרים, ובמקום זאת שיחק כדורגל ברחוב למעלה מארבע שעות ביום. ייתכן שנוהג זה הציל את חייו, כי בשל כך לא היה מעורב כמו חבריו במחתרת שקמה נגד המשטר הצבאי בארגנטינה, מחתרת שרבים מחבריה "הועלמו" בידי סוכני המשטר. בשלב מאוחר יותר גילה את עולם הקולנוע. שאיפתו ללמוד קולנוע באופן מסודר לא התממשה, מכיוון שבשנות השבעים, כל החוגים לקולנוע באוניברסיטאות היו סגורים בהוראת המשטר. במקום זאת הוא למד באופן פרטי אצל סימון פלדמן, במאי וסופר, ושמר איתו על קשר עד היום (2013).

גורביץ' עלה לישראל בשנת 1978, ולמד בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב (1983-1979). בין המורים שהשפיעו עליו היו הסופר יעקב שבתאי, והפרופסורים יהודה ג'אד נאמן, מיכל פרידמן ורם לוי. בשנה השנייה ללימודיו התחיל לצלם סרטי סטודנטים, ובסך-הכול צילם כשלושים סרטי סטודנטים בהתנדבות, וביניהם: "סרט לילה" (1986), בבימויו של גור הלר, ו"סולו לטובה", מאת אריק קפלון. על סרטיו הקצרים הרבים שצילם גורביץ' הוא זכה בעשרות פרסים. ב-1983 צולם בישראל סרט הקולנוע האירופאי "אנה קיי", בבימויו של קוסטה גברס. את הסרט צילם הצלם הארגנטינאי הידוע ריקרדו ארונוביץ' (בין עבודותיו החשובות: "הנשף" ו"המשפחה" של אטורה סקולה, ו"פרובידנס" של אלן רנה). סימון פלדמן, (מורה הקולנוע הראשון של גורביץ' מארגנטינה) נכח על הסט, בעקבות היכרותו המוקדמת עם הבמאי - פלדמן היה זה שנתן לארונוביץ' את ההזדמנות הראשונה, עוד בשנות החמישים, לצלם סרט בארגנטינה. פלדמן ערך הכרות בין גורביץ' לארונוביץ', וזה הפך להיות המנטור של גורביץ'. מאז מקיימים שני צלמי הקולנוע קשר הדוק, הן קשר חברי וגם קשר של שיתוף פעולה מקצועי.

סרט הקולנוע הארוך (פיצ'ר) הראשון שצילם גורביץ' היה "שוברים" של אבי נשר מ-1985. באותה שנה שודרה בטלוויזיה הישראלית הסדרה "התזמורת" בת עשרת הפרקים של ג'וליאן שגרן. גורביץ' צילם את הפרק האחרון בסדרה. לאחר מכן נבחר לצלם את הסרט "חימו מלך ירושלים", של עמוס גוטמן (1987).

מאז צילם גורביץ' צילם עשרות סרטים, עלילתיים ותיעודיים, וביניהם: "מלאכים ברוח" (בבימויו של גור הלר, 1992), "קיץ אצל אריקה" (בבימויה של דליה הגר, 1992), "סיפורי תל אביב" (בבימויה של נירית ירון, 1992), "שלג באוגוסט" (בבימויו של חגי לוי, 1993), "נקמתו של איציק פינקלשטיין" (הסרט זכה בפרס אופיר, בבימויו של אנריקה רוטנברג, 1992), "אושר ללא גבול" (בבימויו של יגאל בורשטיין, 1996), "זירת הרצח" (תיעודי, בבימויו של עמוס גיתאי, 1996) ו"ז'נטילה" (בבימויו של אגור שיף, 1997).

ב-1991 ביים גורביץ' את סרטו הראשון, "נפרדנו כך", לפי תסריט שכתבה אשתו דאז. סרטו השני, עטור הפרסים, "המקלחת" (1997), מספר על בן (מוני מושונוב) שסועד את אביו הקשיש (יוסי ידין). מאז ביים גורביץ' למעלה מעשרה סרטים קצרים, עלילתיים ותיעודיים, וכן דרמות טלוויזיה.

ב-1998 הקים ביחד עם יוסף שילוח חברת הפקה בשם "לה סטרדה" (בהשראת הסרט "לה סטרדה" של הבמאי פדריקו פליני, אחד הסרטים האהובים על גורביץ'), וביחד יצרו את הסרט התיעודי "רגעי חסד". שניהם ביימו והפיקו, שילוח כתב את התסריט וגורביץ' היה הצלם. הם עבדו ביחד על פרויקט לסרט נוסף בשם "גולד והמסתנן", המבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש בקיץ 1951. שילוח כתב את הגרסה הראשונה של התסריט, אך קרן הקולנוע לא אישרה אותו. בימיו האחרונים של שילוח הם המשיכו לעבוד על הסרט עם התסריטאי חגי ליפשיץ ועורך התסריט גור הלר, והספיקו לסיים גרסה חדשה לפני מותו של שילוח. על ערש הדווי של שילוח הבטיח לו גורביץ' לממש את חלומו ולהפיק את הסרט^[1].

גורביץ' כתב את תסריטו הראשון "סעיד" ביחד עם סלים דאו, אולם הסרט טרם הופק מפאת עלותה הגבוהה של ההפקה של הפרויקט, המתאר (סאגה ענקית שמתרחשת במדבר לפני כמאתיים שנה). בנוסף לסרט "המקלחת", הוא ביים עוד שני סרטים לפי תסריטים של דני הורוביץ ("כפות רגליה" ו"השרשרת של פסיה"). הוא עבד עם המוזיקאי עודד זהבי שהלחין את הפסקול לחמישה מסרטיו, ועם המוזיקאי רפי קדישזון, שהלחין את הפסקול לשני סרטים אחרים. גורביץ' מספר שלמד את יסודות העבודה עם שחקנים, בעת עבודתו המשותפת עם משה איבגי וסלים דאו, שאת כל אחד מהם צילם בשלושה סרטים.

ב-2011 יצא לבתי הקולנוע "בדרך אל החתולים", סרט הקולנוע הראשון באורך מלא בבימויו של גורביץ', בכיכובם של ריטה זהר ומוני מושונוב. בפרמיירה העולמית של הסרט בפסטיבל ירושלים, ביולי 2009, פגש גורביץ' את בת-זוגו הנוכחית, ג'ני קלינקובשטיין. ב-2013 החלו לעבד את סיפור אהבתם לסרט עלילתי באורך מלא, בשם הזמני "לידות".

ב-2012 שודר בערוץ הראשון סרטו התיעודי של גורביץ' "פשוט יהודי". זהו אחד מבין שבעה פרקי הסדרה התיעודית "קהילות מדליקות", שכל אחד מהם עוסק בקהילה יהודית אחרת בעולם. הסדרה היא בהפקת משה אלפי וגיא ברוזה. הפרק "פשוט יהודי" שגורביץ' ביים, עוסק בכוחה החדש של היהדות האורתודוקסית בארגנטינה.

ב-2019 יצא סרטו ברזיל אהובתי שמספר על מסעם של שלושה דורות של ישראלים ממוצא ברזילאי למשחקי גביע העולם בכדורגל ב-2014.

גורביץ' לימד בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב בשנים 1990-1999, בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בין 2002-1991, בקמרה אובסקורה - בית הספר לאמנות בין 2012-1987, בבית ספר מעלה 1999-1992, 2012-2007, בבית הספר לקולנוע שבמדרשה לאומנות בבית ברל, 2001-1998, 2009-2008; במכללת ספיר 2006-2004, 2013-2008, במכללה למנהל 2013-2012, בסמינר הקיבוצים 2013-2012, ובמכללת תל חי 2013-2012.

גורביץ' גרוש ואב לשלושה בנים: גבריאל, אייל ועמית.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורביץ' הוא זוכה פרס שר החינוך והתרבות לבמאים ולתסריטאים לשנת 1998.

הסרט בדרך אל החתולים:

פרס לסרט הטוב ביותר בפסטיבל היהודי, בלגיה 2010
פרס לשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2009

הסרט השרשרת של פסיה:

"פרס חבר השופטים", הפסטיבל היהודי בוורשה, פולין 2007
"פרס חבר השופטים", הפסטיבל הבינלאומי גירונה – תחרות בסלו, ספרד 2007

הסרט המקלחת:

פרס לסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים, 1997
פרס לסרט הטוב ביותר בפסטיבל קאט, ת"א 1997 (המכון הישראלי לקולנוע)
פרס המבקרים (fipresci) בפסטיבל קרקוב, 1998
פרס בפסטיבל צ'ילה 1997 (כולל פרס לבמאי הטוב ביותר), ופסטיבל אורוגוואי 1998

הסרט נפרדנו כך:

פרס הכנסייה הקתולית בפסטיבל אוברהאוזן, גרמניה 1991
פרס מיוחד עבור בימוי, הפקה וצילום במכון הישראלי לקולנוע, 1991

פרסים על צילום קולנוע:

פרס עדשת הזהב בצילום קולנוע לסרט "סיפורי תל אביב"
פרס עדשת הזהב בצילום קולנוע לסרט "מלאכים ברוח"
פרס עדשת הזהב בצילום קולנוע לסרט "הכלוב"

גורביץ' קיבל מעל עשרה פרסים על צילום סרטים קצרים ודרמות (1983-1992).

רשימת סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבמאי-מפיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברזיל אהובתי (2018), סרט קולנוע עלילתי בן 90 דקות
פשוט יהודי (2012), פרק בן 27 דקות מהסדרה התיעודית "קהילות מדליקות"
רציתי שיהיה כמו פעם (2011), דרמה לטלוויזיה בת 30 דקות
בדרך אל החתולים (2009), סרט קולנוע בן 83 דקות
הפרויקט של שירה (2007), דרמה לטלוויזיה בת 30 דקות
השרשרת של פסיה (2006), דרמה לטלוויזיה (ב-16 מ"מ) בת 35 דקות
בשנה הבאה ב..ארגנטינה (2005), סרט תיעודי בן 62 דקות
צער גידול הורים ואני לא ילד קטן (2004), דרמות לטלוויזיה בנות 30 דקות
הבן שלי וירושה (2003), דרמות לטלוויזיה בנות 30 דקות
הזדמנות שנייה בערד (2000), סרט תיעודי בן 28 דקות
האישה באפור (1999), סדרת טלוויזיה (בימוי 3 פרקים בני 50 דקות)
כרישים משוקולד (1999), דרמה לטלוויזיה בת 30 דקות
כפות רגליה (1999), דרמה לטלוויזיה ב-16 מ"מ בת 52 דקות
רגעי חסד (1998), סרט תיעודי בן 54 דקות, בימוי משותף עם יוסף שילוח
המקלחת (1997), סרט קצר ב-35 מ"מ בן 35 דקות
נפרדנו כך (1991), סרט קצר ב-35 מ"מ בן 26 דקות

כתסריטאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראקנסו (2012) (התסריט קיבל מענק פיתוח מקרן הקולנוע הישראלי, והשקעה משני משקיעים פרטים): סרט עלילתי באורך מלא (כתיבה משותפת עם חגי ליפשיץ)
שמחה בשמחה (2011) (קיבל מענק פיתוח מהקרן): תסריט לסרט עלילתי באורך מלא
גן עדן למהגרים (2010), לפי רעיון מקורי ושותף מלא לכתיבת התסריט לסרט עלילתי (התסריט מפותח בעבור המפיק דוד סילבר)
סעיד (2004), תסריט לסרט עלילתי באורך מלא (כתיבה משותפת עם סלים דאו)
רוסיטו (2003), תסריט לסרט עלילתי באורך מלא (כתיבה משותפת עם חורחה גולדנברג)
מקום משלנו (2011), סדרת טלוויזיה בכתיבה על פי רעיון מקורי
בחצר האחורי (2012), סדרת טלוויזיה בכתיבה ובפיתוח על פי רעיון מקורי

כצלם: (רשימת חלקית, מעל 55 סרטים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר סרטי קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'נטילה (1997), במאי: אגור שיף
אושר ללא גבול (1995), במאי: יגאל בורשטיין
נקמתו של איציק פינקלשטיין (1993), במאי: אנריקה רוטנברג
שלג באוגוסט (1992), במאי: חגי לוי
סיפורי תל אביב (צילום משותף) (1992), במאית: נירית ירון
מלאכים ברוח (1992), במאי: גור הלר
קיץ אצל אריקה (צילום משותף) (1991), במאית: דליה הגר
חימו מלך ירושלים (1987), במאי: עמוס גוטמן
שוברים (1985), במאי: אבי נשר
סיפורי מעשיות של רבי נחמן, (2015), במאי: צבי פישמן

מבחר סרטים תיעודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן ציון נתניהו, במאי: משה לוינסון
חיפה עירנו וזירת הרצח, במאי: עמוס גיתאי
הטלנובלה הפרטי שלי, במאי: יוחנן ולר
חסידים, במאי: אשר טללים
דר אור דור, במאי: ראשיד משראוי
יועץ מיוחד, ב-16 מ"מ, במאי: אלן רוזנטל
חמורים, במאי: איתן פוקס

בין סרטיו הקצרים: סרט לילה, הכלוב, המקלט, סולו לטובה, המופע של בני זינגר, נו טה מטס, שרה, בן, מכתבים לפליציה, ארנסטו, שואה טובה, קירות עץ דקים, אולי זה הגיל, פשע אחד חינם, חורים בידיים, ועוד.