חורבת רחבה
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
תקופת הברזל  |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 31°03′06″N 35°01′44″E / 31.051737°N 35.028828°E |
|
(למפת צפון הנגב רגילה)   חורבת רחבה | |
  | |
חורבת רחבה היא אתר ארכאולוגי בהר הנגב, כקילומטר מדרום לדימונה. האתר נסקר על ידי ג' קירק בין השנים 1937 ו-1938, אז נקרא האתר אום אל-טין. ב-1955 סקר את האתר הארכאולוג האמריקאי-יהודי נלסון גליק וב-1965 נסקר האתר על ידי חוליית הסקר של רודולף כהן, שקיים חפירת הצלה באתר בשנת 1974.
באתר נמצאו שרידי מצודה, שהיא חלק ממצודות הנגב שנבנו לדעת חוקרים על ידי ממלכת ישראל המאוחדת במהלך תקופת הברזל. קוטר המצודה האליפטית נע בין 60 ל-75 מטרים. עובי הקירות 60 ס"מ וגובהם נשתמר לחצי מטר. חומת המצודה היא חומת סוגרים המורכבת משני קירות מקבילים המחולקים לחדרים, מהם נחשפו שמונה. גודל החדרים אינו אחיד ובתוכם נמצאו כלים משני סוגים: כלי חרס עשויים באבניים האופייניים למאה ה-10 לפנה"ס וכלי חרס גסים עשויים ביד, האופייניים לנגב. מספר החדרים כמו מיקום השער של המצודה לא נמצאו ועל גבי חלק חורבת המצודה נבנה מבנה בתקופה הרומית או בתקופה הביזנטית. לא נמצאו שרידי יישוב בסביבת המצודה.[1]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רודולוף כהן, "המצודות הישראליות בהר הנגב", קדמוניות, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, חוברת 46–47, 1979, עמ' 40–41