חוק ציוד רפואי
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 2012 |
  | |
חוק ציוד רפואי נחקק בשנת 2012 על ידי אמ"ר - היחידה לאביזרים ומכשירים רפואיים במשרד הבריאות. חוק זה נחקק כדי לוודא כי הציוד הרפואי, מכל סוגיו ושימושיו אינו פוגע או מהווה סכנה כלשהי לציבור הרחב[1]
מטרת החוק ועיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטרת חוק הציוד הרפואי היא להגדיר איזה ציוד רפואי מותר או אסור לשימוש, ליבוא, לשיווק ולהפצה בבתי חולים או בקופות חולים פרטיות, ולאכוף את האיסור לשימוש בציוד רפואי בעייתי.[1]
פנקס הציוד הרפואי הוא המקום שבו רשום כל המידע והרשות לשימוש ציוד רפואי כלשהו. בנוסף, חוק ציוד רפואי קובע איסור פלילי על ייצור, ייבוא, שיווק ושימוש בציוד רפואי שלא נרשם בפנקס של אמ"ר, אלא במקרים חריגים ובאישור משרד הבריאות. מפרי החוק צפויים לעונשי מאסר עד שנה ולקנסות כבדים.[2]
החוק עוסק גם באחסון ציוד רפואי ולפיו, שר הבריאות רשאי למנות מפקחים מבין עובדיו לשם פיקוח על ביצוע ההוראות הנדרשות. המפקחים רשאים לדרוש מאדם למסור להם מידע ומסמכים הנוגעים להוראות חוק זה, כניסה למקומות שבהם מייצרים או מאחסנים ציוד רפואי כדי לבדוק את יעילותו, את בטיחותו ואת איכותו של הציוד הרפואי. [3]
השלכות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות חקיקת חוק זה, כמות הציוד הרפואי המסכן את הציבור ירדה לאפס. בנוסף קיים פיקוח קבוע על המקומות המייצרים ומאחסנים את הציוד הרפואי ומפקחים על יעילותו, על בטיחותו ועל הפצתו של ציוד רפואי זה.[1]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 חוק ציוד רפואי, התשע"ב- 2012, עו"ד משה כאהן, באתר www.kahn.co.il
- ^ משרד הבריאות, חוק ציוד רפואי - התשע"ב 2012
- ^ משרד הבריאות, תקנות ציוד רפואי (ייצור, שיווק או שימוש בציוד רפואי שאינו רשום, או שלא בהתאם לרישומו), התשע"ד – 2013