חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת
פרטי החוק
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך חקיקה 9 באוגוסט 1968
תאריך חקיקה עברי ט"ו באב תשכ"ח
גוף מחוקק הכנסת השישית
חוברת פרסום ספר החוקים 536, עמ' 197
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה יושב ראש הכנסת
מספר תיקונים 17
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
משכן הכנסת וסביבותיו, 2015

חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת הוא חוק של הכנסת, המעגן את חסינותה הפיזית של הכנסת וכן מסדיר את הסמכות לתת הוראות בנוגע לשמירת הסדר והביטחון במשכן הכנסת ובסביבתו ואת דרכי האכיפה של הוראות אלו.

החוק התקבל בשנת 1968 ושמו המקורי היה חוק משכן הכנסת ורחבתו. הוא ביטל חוק מוגבל יותר שנהג לפניו - חוק חסינות בנייני הכנסת, תשי"ב–1952. הוא תוקן מספר רב של פעמים וכולל כיום (2020) 48 סעיפים.

חסינות הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת מיועד בראש ובראשונה להגן על עצמאותה של הכנסת כמוסד מפני הפרעה פיזית לפעילותה על ידי הציבור - וגם על ידי הרשות המבצעת. הוא מיועד למנוע אפשרות שמפגינים או עובדי הממשלה ינסו להפריע בכוח לכנסת לפעול או לכפות על הכנסת וחבריה פעולה מסוימת.

לשם מימוש מטרה זו מסמיך החוק את יושב ראש הכנסת לתת כל הוראה ולנקוט כל אמצעי הנראים לו דרושים לקיום הסדר והביטחון במשכן הכנסת וברחבה - כלומר בשטח שסביב משכן הכנסת אשר הוגדר על פי החוק ככלול בתחום החסינות (סעיף 2). שטח זה כולל כיום את הגן שסביב בנייני הכנסת, את הכביש שלפני שערי הכנסת ואת הכביש העולה אל השערים.

בהוראה משלימה מורה החוק כי "כל אדם או גוף הממלא תפקיד על פי דין (בסעיף זה – עובד הציבור) אינו רשאי לעשות במשכן הכנסת או ברחבה כל פעולה שהוא חייב או רשאי לבצעה במילוי תפקידו, אלא בהיתר מאת יושב־ראש הכנסת..." (סעיף 6). הוראה זו מפקיעה למעשה את הסמכות של שוטרי משטרת ישראל לפעול במשכן וסביבו ומתנה את הפעלתה באישורו של יושב ראש הכנסת. על כן, יושב הראש רשאי להתיר לשוטרים להיכנס למשכן הכנסת ורחבתו ולהסתייע בהם שם, אך איננו חייב לעשות זאת.

בצד הפקעת סמכות האכיפה של המשטרה במשכן הכנסת ובסביבתו מספק החוק (לאחר שתוקן)[1] בסיס חוקי לקיומו של כוח השיטור הייעודי והעצמאי של הכנסת - משמר הכנסת.

הטלת החסינות על השטח הסמוך לכנסת מגבילה את האפשרות של הציבור לקיים בקרבתה הפגנות בנוגע לנושאים העומדים על סדר היום. בעניין זה הביעו חברי כנסת הסתייגויות כבר בעת הדיונים על חקיקת חוק החסינות המקורי בשנת 1952.[2]

סמכויות האכיפה במשכן הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט סימון של שטח חסינות הכנסת

החוק מוסר את סמכות האכיפה במשכן הכנסת ומימושה בידי יושב הראש, בידי אנשי משמר הכנסת ובידי סדרני הכנסת.

החוק קובע הוראות מפורטות בנוגע לסמכויות האכיפה ולהפעלתן. ההוראות מתייחסות לנושאים הבאים:

  • התרת והגבלת כניסה למשכן הכנסת ורחבתו בכלל ולאולם המליאה בפרט.
  • איסור על הכנסת חפצים מסוימים למשכן ולרחבה.
  • הגבלות על קיום פעילויות מסוימות - אספות ותהלוכות - במשכן וברחבה.
  • אכיפת הוראות ההתנהגות במשכן וברחבה.
  • סמכויות לדרישת הזדהות, עיכוב, מעצר, הרחקה, שימוש בכוח, חיפוש ותפיסת חפצים.
  • פיקוח על תנועת כלי רכב וחנייתם ברחבה, לרבות הטלת קנסות וגרירה.
  • ענידת תגי זיהוי והזדהות על ידי אנשי משמר הכנסת והסדרנים.

בנושאים אלו זהות סמכויות אנשי משמר הכנסת ומעמדם במידה רבה לאלו של שוטרי משטרת ישראל, אך אם עצר איש משמר הכנסת אדם, עליו למוסרו לידי שוטר בהקדם האפשרי ותוך ארבע שעות לכל היותר.

החוק פוטר את נשיא המדינה ואת חברי הכנסת מרוב המגבלות שקובע החוק, וזאת על מנת שיוכלו למלא את תפקידיהם הרשמיים ללא הפרעה. עם זאת החוק מכפיף גם את חברי הכנסת להוראות ההתנהגות במשכן וברחבה, כדי למנוע מהם להפריע לפעילות הכנסת.

מתחם נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע הוראות המאפשרות קיום ישיבה של הכנסת או של אחת מוועדותיה או קיום אירוע מטעם הכנסת במתחם נוסף, שהוא אתר הנמצא מחוץ למשכן הכנסת והרחבה. הוראה זו מיועדת לאפשר לכנסת ולוועדותיה לקיים את פעילותם לפי הצורך באתר שאיננו המשכן. לשם כך מוסמך יושב ראש הכנסת לתת הוראות מתאימות וזאת בהתייעצות עם המשטרה, שירות הביטחון הכללי וצה"ל. במתחם נוסף יחולו בעת הישיבה או הפעילות בו רוב הוראות ההתנהגות וסמכויות האכיפה הנתונים על פי החוק ליושב ראש הכנסת, לאנשי משמר הכנסת ולסדרנים. עם זאת, הפקעת סמכות האכיפה של משטרת ישראל ועובדי ציבור בכלל איננה חלה במתחם נוסף.

הוראות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע הוראות גם בנושאים הבאים:

  • מינוי קצין הכנסת.
  • מעמדם וזכויותיהם של אנשי משמר הכנסת לרבות שיפוט משמעתי, גמלאות ותגמולים.
  • פטור מאחריות פלילית או אזרחית לאנשי משמר הכנסת ולסדרנים על פעולה שעשו בתום לב ובאופן סביר במסגרת תפקידם ולשם מילויו.
  • קביעת עברות פליליות ועונשים בקשר למעשים שנאסרו על פי החוק. בקשר לכך החוק מתנה הגשת תביעה פלילית או עיכוב הליכים על ידי היועץ המשפטי לממשלה בהסכמת יושב ראש הכנסת.

העבירות הקבועות בחוק אינן חלות על חברי הכנסת שהפרו את כללי ההתנהגות שהם חייבים בהם על פי החוק במשכן וברחבה. במקום זאת מסמיך החוק את ועדת הכנסת להורות על הרחקת חבר הכנסת מישיבותיה (למעט לצורך הצבעה) למשך פרק זמן של עד חודש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ תיקוני החקיקה העיקריים בהקשר זה הם תיקון מס' 11 משנת 2004 ותיקון מס' 6 משנת 1995.
    2. ^ ראו: הישיבה הארבעים ­וחמש של הכנסת השנייה, 22 בינואר 1952, באתר הכנסת.