חוק השכרת ומכירת נכסי דלא ניידי לזרים

חוק השכרת ומכירת נכסי דלא ניידי לזרים

פרטי החוק
מדינה	ירדן

חוק השכרת ומכירת נכסי דלא ניידי לזרים, מס' 40 לשנת 1953 (ידוע גם כחוק מספר 40) הוא חוק ירדני האוסר מכירה והשכרה של מקרקעין למי שאינו ירדני, פלסטיני או ממוצא ערבי אחר. החוק חל גם ביהודה ושומרון, ולא בוטל גם לאחר מלחמת ששת הימים. בשנת 1971 נעשה שינוי חקיקה המאפשר לחברה רשומה ביהודה ושומרון לבצע עסקאות מקרקעין ביהודה ושומרון, בכפוף לקבלת אישור ("היתר עסקה") מראש המנהל האזרחי, ללא הבדל בין ערבים ל'זרים'. על החוק נמתחה ביקורת בשל היותו מפלה וגזעני, והועלו הצעות חוק בכנסת וכן עתירות לבג"ץ המבקשות לבטלו.

האיסור ל'זרים' לרכוש מקרקעין

סעיף 3 לחוק קובע כי אדם שאינו פלסטיני או ירדני יוכל לרכוש מקרקעין רק אם מדובר בקרקע עירונית הנדרשת למגוריו ולניהול עסקיו בלבד. סעיף 4 מאפשר לאדם ממוצא ערבי שאינו ירדני או פלסטיני לרכוש מקרקעין גם בקרקעות שאינן עירוניות, בכפוף ל"היתר עסקה". ל'זרים' שאינם ממוצא ערבי אין אפשרות על פי החוק לבצע עסקאות מקרקעין מחוץ לאזורים העירוניים. כמו כן, חלה הגבלה על תקופת השכירות האפשרית ל'זרים'.

ביהודה ושומרון

מיד לאחר מלחמת ששת הימים הוצא מנשר צבאי ובו הקביעה כי סדרי החוק והמשפט שעמדו בתוקפם תחת השלטון הירדני וקודם לו, ימשיכו לעמוד בתוקפם. בהתאם לכך גם "חוק השכרת ומכירת נכסי דלא ניידי לזרים" לא תוקן, כך שעד היום חל ביהודה ושומרון האיסור למכור קרקע ל'זרים', ובכלל זה בעיקר יהודים.

בשנת 1971 נחקק הצו בדבר חוק השימוש והחזקה (תצרוף) של האישיות המשפטית בנכסי דלא ניידי, שהעניק למפקד המנהל האזרחי סמכות לתת היתר עסקה לתאגיד רשום ביהודה ושומרון לבצע עסקאות מקרקעין ביהודה ושומרון, ללא הבחנה במוצא אתני של חבריו. מאז חקיקתו המצב המשפטי ביהודה ושומרון מאפשר למי שאינם ערבים לקנות מקרקעין בשטחים לא עירוניים, בתנאי שהם מתאגדים כחברה ומקבלים היתר עסקה.

היתר עסקה

בתקופת השלטון הירדני הסמכות לתת היתר עסקה הייתה שייכת למועצת השרים הירדנית. מאז מלחמת ששת הימים הסמכות הרשמית לנתינת היתר עסקה היא של ראש המנהל האזרחי. היתר עסקה נדרש לרכישת קרקע על ידי 'זרים' גם בקרקע עירונית וגם בקרקע שאינה עירונית. בפועל, ראש המנהל האזרחי הוא קצין בצה"ל, הכפוף לשר הביטחון, כך שבקבלת ההחלטה אם לתת היתר עסקה מעורבים בדרך כלל שיקולים שונים של הדרג המדיני.

ביקורת והצעות לשינוי

באקדמיה

שימור האיסור למכור מקרקעין ביהודה ושומרון ל'זרים', ובפרט גואלי קרקעות ציונים, ספג ביקורת רבה בשל היותו מפלה וגזעני ובשל הפגיעה בעקרון השוויון. כמו כן, האיסור מצטרף לסל הגבלות וחסמים הפוגעים בזכות הקניין של יהודים ביהודה ושומרון: כמו בכל מרשם מקרקעין מקובל במדינות מודרניות (כגון מרשם המקרקעין הישראלי), ערבי יכול ליהנות ממידע רשמי ומדויק על שם מי הקרקע רשומה, ולעומת זאת ליהודי אין גישה למאגר המידע על רישום המקרקעין ביהודה ושומרון. בנוסף, את הרכישה יכול היהודי לבצע רק בשותפות בתאגיד ולא כאדם פרטי. גם מימוש הרכישה תלוי תמיד בשיקול דעתו של גורם מדיני, שיכול להימנע מלתת היתר עסקה. לבסוף, גם אם היהודי מחזיק בקרקע כדין, יכול שר הביטחון להוציא צו שימוש מפריע כנגד המחזיק בקרקע, גם ללא טענת בעלות של מישהו אחר, בטענה שנוכחותו במקום מפריעה לשלום הציבור^{[דרושה הבהרה]}. בדו"ח הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון (דו"ח לוי) נמתחה ביקורת חריפה על המשך תחולתו של החוק ביהודה ושומרון, כמו גם על חוקים ונהלים נוספים:

לא זו בלבד שהוא פוגע בזכות יסוד המוכרת זה מכבר בשיטתנו המשפטית, אלא גם לוקה באפליה ממניע פסול. מטעמים אלה אנו סבורים כי אין להשלים עם קיומו של איסור זה, ונכון לעשות זאת גם מן הטעם שהוא נוגד את גישתנו הבסיסית לפיה זכותו של יהודי להתיישב בכל יהודה ושומרון. לפיכך, אנו מציעים לפעול לביטולו של אותו איסור באמצעות תחיקת ביטחון מתאימה

— דו"ח לוי, פסקה 55

ד"ר חגי ויניצקי הציע ב-2018 הצעת חקיקה צבאית ליהודה ושומרון, לפיה כל אדם כשיר לרכישת קרקע ביהודה ושומרון. כמו כן לפי ההצעה יש לבטל את דרישת היתר העסקה.

בכנסת

במהלך הכנסת העשרים הגיש חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' 2 הצעות חוק פרטיות המבקשות לבטל את איסור המכירה לזרים. במהלך הכנסת העשרים וארבע הניח סמוטריץ' שוב את ההצעות על שולחן הכנסת יחד עם שאר חברי הכנסת מסיעת הציונות הדתית. הצעת חוק דומה הוגשה בכנסת העשרים וחמש על ידי חבר הכנסת משה סלומון.

במשרד הביטחון

הביקורת כלפי האפליה המובנית במצב החוקי הקיים חלחלה גם למשרד הביטחון ולאגפים המשפטיים שלו האחראים על החקיקה ביהודה ושומרון, כך שהתובנה המוסכמת הייתה שיש לבטל את איסור המכירה ל'זרים': בדצמבר 2018 הוציא יועמ"ש איו"ש חוות דעת התומכת בביטול האיסור למכירת קרקע ל'זרים', תוך הותרת הדרישה להיתר עסקה. בינואר 2019 הוציא משרד הביטחון חוות דעת משפטית שקבעה שיש לצמצם אף את הדרישה להיתר עסקה בנוסף לביטול איסור מכירת הקרקע לזרים. למרות עמדת הייעוץ המשפטי של משרד הביטחון, שר הביטחון בני גנץ החליט שלא לבטל את החוק בשל חשש מחיכוך עם הרשות הפלסטינית.

הליכים משפטיים

בדצמבר 2020 הגישה עמותת רגבים עתירה לבג"ץ כנגד שר הביטחון בני גנץ הדורשת לחייב את משרד הביטחון והמנהל האזרחי לבטל את איסור מכירת המקרקעין ל'זרים', כפי שהמליצו הגורמים המקצועיים במשרד הביטחון. בפברואר 2022 הצטרפו לעתירה משה זר וישראל ציגלמן שנפגעו באופן ישיר מהחוק. בג"ץ הוציא צו על תנאי המורה לשר הביטחון להשיב מדוע לא יבוטל החוק, אך החליט לדחות את העתירה ולקבוע כי אין מקום להתערבות משפטית בסוגיה:

לא נכחד כי לחוק הירדני ניחוח גזעני משהוא מבחין בין דם לדם, ומקפח את זכותם של מי שאינם מ"מקור ערבי" לרכוש מקרקעין באיו"ש. עם זאת, לשון החוק לחוד והמציאות בשטח לחוד. המשיבים שבו והדגישו כי ההגבלה שנקבעה בחוק איסור מכירה לזרים אינה רלוונטית ביחס למרבית עסקאות המקרקעין שמבצעים ישראלים באזור.

— בג"ץ 8955/20 תנועת רגבים ואחרים נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב־2 בנובמבר 2022, פסקה 11 לפסק הדין של השופטת ענת ברון

ראו גם

• המאבק הפלסטיני במכירת קרקעות ליהודים
• דיני מקרקעין (הרשות הפלסטינית)

קישורים חיצוניים

• חוק השכרת ומכירת נכסי דלא ניידי לזרים, מס' 40 לשנת 1953, מתוך אוגדן החקיקה של יועמ"ש איו"ש
• המתנחלים נגד שר הביטחון גנץ: תן לרכוש קרקעות ביו"ש!