חוק ההתחמשות הימית (1794)

חוק ההתחמשות הימית (בלשון המקור Act to Provide a Naval Armament או Naval Act), שאושר על ידי הקונגרס האמריקני ב-27 במרץ 1794, הוא החוק שהורה על הקמתו של הכוח הימי הראשון של ארצות הברית, זה שהפך לימים לצי האמריקני.

חוק ההתחמשות הימית

העמוד השני של חוק ההתחמשות הימית

רקע היסטורי

בסיומה של מלחמת העצמאות החליט הקונגרס כי אחזקת צי מלחמתי היא מעל לכוחה של המדינה שזה עתה קמה ואשר כרעה תחת חובות כספיים עצומים. בתוך פחות מעשור נמכרו או פורקו כל אוניות המלחמה של הצי הקונטיננטלי לשעבר, הקצינים והמלחים שוחררו, וארצות הברית נותרה למעשה ללא כל כוח ימי.

באותן שנים הטילו הבריטים איסורים והגבלות על המסחר עם ארצות הברית, וסגרו בפני אוניותיה את המסחר עם איי הודו המערבית הבריטיים. לבעלי האוניות האמריקנים לא נותרה כל ברירה אלא להרחיק אל מעבר לים. אוניותיהם החלו פוקדות נמלים רחוקים בסין ובדרום אירופה, אלא שהפעם נאלצו להתמודד עם סכנות שלא הכירו קודם לכן. מערב הים התיכון שרץ פירטים ברברים שפעלו מטריפוליטניה, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו, ותפסו שלל אוניות סוחר תמימות. מדינות אחדות, ובהן הולנד ודנמרק, העדיפו לקנות את ביטחון אוניות הסוחר שלהן בתמורה לתשלום כופר כסף לשליטי המדינות הברבריות הללו. הדבר היה זול פי כמה משימוש בצי המלחמתי, הן להדברת האיום הן לליווי אוניות הסוחר, וארצות הברית נהגה כמותן. כשעלתה בקונגרס ההצעה להקים צי מלחמתי להגנת הסחר הימי, התנגדו לה חברי המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, נציגי האיכרים ובעלי האדמות, והבעיה נשארה ללא פתרון. לחץ הסוחרים ואנשיהם בקונגרס, חברי המפלגה הפדרליסטית, נשא פרי רק ב-1793. באותה שנה נתפסו אחת-עשרה אוניות אמריקניות על ידי הפירטים הברברים במימי האוקיינוס האטלנטי; זאת ועוד, ספינות אחרות נפלו לידי פריבטירים צרפתיות ובריטיות, שמדינותיהן נמצאו אותה שעה במלחמה ולא כיבדו את הנייטרליות של הספינות האמריקניות הסוחרות עם אויבתן. ב-27 במאי 1794 אישר הקונגרס את החוק לבניית שש אוניות, תוך הסתייגות כי בנייתן תופסק אם יושג בינתיים הסכם שלום עם מנהיגי הפירטים. יתרה מכך, כל שהצליח הנרי נוקס, שר המלחמה המופקד על הצי, לחלץ מיריביו הפוליטיים הייתה הסכמה לבניית פריגטות בלבד, ארבע בנות 44 תותחים ושתיים בנות 36 תותחים, שתוכננו על ידי הארכיטקט הימי ג'ושואה המפריז מפילדלפיה.

תוכן החוק

• פסקת המבוא לחוק קובעת, כי מעשי השוד שמבצעים הקורסארים האלג'יראים באוניות הסוחר של ארצות הברית מחייבים את הקמתו של כוח ימי להגנתן.
• סעיף 1 לחוק מעניק לנשיא ארצות הברית את הסמכות לספק, בין על ידי רכישה בין בדרך אחרת, ארבע אוניות בנות 44 תותחים כל אחת ושתיים בנות 36 תותחים ולדאוג לציודן ולהפעלתן.
• סעיף 2 מפרט את מספר הקצינים שישרתו בכל אחת מן האוניות. באונייה בת 44 תותחים: קפטן, ארבעה קצינים בדרגת לוטננט, מפקד חיילי צי בדרגת לוטננט, כומר (chaplain), רופא (surgeon) ושני עוזרים לרופא. באונייה בת 36 תותחים: קפטן, שלושה קצינים בדרגת לוטננט, מפקד חיילי צי בדרגת לוטננט, רופא ועוזר רופא. אנשים אלה ייבחרו וימונו לתפקידם כנהוג לגבי שאר הקצינים של ארצות הברית.
• סעיף 3 מונה את קציני המשנה (warrant officers) שיקבלו את מינויים מנשיא ארצות הברית: רב חובלים (sailing master), כלכל (purser), רב מלחים (boatswain), תותחן (gunner), תופר מפרשים, נגר ושמונה פרחי קצונה (midshipmen); את תתי-הקצינים (petty officers), שיקבלו את מינויים מקפטן האונייה: שני חובלים (עוזרי רב החובלים, master's mates), לבלר של הקפטן (captain's clerk), שני עוזרים לרב המלחים, מלח בכיר (coxwain), עוזר לתופר מפרשים, שני עוזרים לתותחן, אפסנאי תחמושת (yeoman of the gun room), תשעה תותחני-אחרה (quarter-gunners), (בארבע האוניות הגדולות יתווספו להם עוד שניים), שני עוזרי נגר, נשק (armourer), מלצר (steward), חבתן (cooper), קצין משמעת (master-at-arms) וטבח (cook).
• סעיף 4 קובע כי הצוות של כל אחת מהאוניות בנות 44 התותחים יכלול מאה וחמישים מלחים כשירים (able seamen), מאה ושלושה פרחי קצונה ומלחים פשוטים (ordinary seamen), סרג'נט, קורפורל, מתופף (drum), חלילן (fife) וחמישים חיילי-צי (marines). בכל אחת מהאוניות בנות 36 תותחים יהיו מאה ושלושים מלחים כשירים ופרחי קצונה, תשעים מלחים פשוטים, סרג'נט, שני קורפורלים, מתופף, חלילן וארבעים חיילי-צי.
• סעיף 5 מעניק לנשיא ארצות הברית את הסמכות להמציא, בין על ידי רכישה בין בדרך אחרת, במקום שש האוניות הנזכרות לעיל, כוח ימי שלא יעלה בסך כל עוצמתו על מה שחוק זה קובע, אך גם שאף אונייה לא תישא פחות משלושים ושניים תותחים.
• סעיף 6 מסדיר את תשלום השכר לקציני הפיקוד ולקציני המשנה: קפטן – שבעים וחמישה דולר לחודש ושש מנות מזון (rations) ליום; לוטננט – ארבעים דולר לחודש ושלוש מנות ליום; לוטננט של חיילי הצי – עשרים ושישה דולר לחודש ושתי מנות ליום; כומר – ארבעים דולר לחודש ושתי מנות ליום; רופא – חמישים דולר לחודש ושתי מנות ליום; עוזר רופא – שלושים דולר לחודש ושתי מנות ליום; כלכל – ארבעים דולר לחודש ושתי מנות ליום; רב-מלחים, תותחן, תופר-מפרשים ונגר – ארבעה-עשר דולר לחודש ושתי מנות ליום לכל אחד.
• סעיף 7 קובע, כי גובה שכרם של תתי הקצינים, פרחי הקצונה, המלחים הכשירים, המלחים הפשוטים וחיילי הצי ייקבע על ידי נשיא ארצות הברית, ובתנאי שסך כל השכר שישולם להם לא יעלה על עשרים ושבעה אלף דולר לחודש, וכי כל אחד מאנשי הצוות הנ"ל יקבל מנת מזון אחת ליום.
• סעיף 8 מפרט את תכולתה של מנת מזון לפי ימות השבוע.

יום ראשון – ליטרה (pound) אחת של לחם, ליטרה וחצי של בשר בקר, חצי פיינט (pint) אורז.

יום שני – ליטרה אחת של לחם, ליטרת בשר חזיר, חצי פיינט אפונה או שעועית וארבע אונקיות גבינה.

יום שלישי – ליטרה אחת של לחם, ליטרה וחצי של בשר בקר, ליטרה של תפוחי אדמה או לפת, ורפרפת.

יום רביעי – ליטרה אחת של לחם, שתי אונקיות חמאה או במקומן שש אונקיות דבשה, ארבע אונקיות גבינה וחצי פיינט אורז.

יום חמישי – ליטרה אחת של לחם, ליטרת אחת של בשר חזיר, חצי פיינט אפונה או שעועית.

יום שישי – ליטרה אחת של לחם, ליטרה אחת של דג מומלח, שתי אונקיות חמאה או גיל (gill) אחד של שמן וליטרה אחת של תפוחי אדמה.

יום שבת – ליטרה אחת של לחם, ליטרה אחת של בשר חזיר, חצי פיינט אפונה או שעועית וארבע אונקיות של גבינה.

כמו כן יוקצב לכל מנה חצי פיינט של שֵׁיכָר ליום, או, במקומו, קווארט (quart) אחד של בירה ליום.

• סעיף 9 מדגיש, כי אם ייכון שלום בין ארצות הברית לבין שליט אלג'יר, ייפסק יישומו של החוק.

החוק אושר ב-27 במרץ 1794.

מקורות

• E.B. Potter (editor), Sea Power - A Naval History. Annapoils (MD), Naval Institute Press, 1981 (2nd edition).

• ס"א מוריסון, ה"ס קומאג'ר, ו"א לכטנברג. ההיסטוריה של ארצות הברית. מאנגלית: אמיר אורן. תל אביב, זמורה, ביתן - מוציאים לאור, תשמ"ד-1984. 2 כרכים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חוק ההתחמשות הימית בוויקישיתוף