חוק הדיינים
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 16 במאי 1955 |
| תאריך חקיקה עברי | כ"ד באייר תשט"ו |
| גוף מחוקק | הכנסת השנייה |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 179, עמ' 68 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | תחילה משרד המשפטים ומשנת 2015 - המשרד לשירותי דת |
| מספר תיקונים | 29 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
  | |
חוק הדיינים, תשט"ו-1955 מסדיר את מינוים וכהונתם של דיינים בבתי דין רבניים בישראל, ואת עבודתם של בתי הדין הרבניים. החוק אושר בכנסת השנייה ב-16 במאי 1955, ומאז תוקן 29 פעמים.
הוראות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהונת דיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני הרבנים הראשיים לישראל הם דיינים מתוקף תפקידם. דיינים נוספים מתמנים על ידי נשיא המדינה לפי הצעת הוועדה לבחירת דיינים המובאת לפניו.
חברי הוועדה לבחירת דיינים:
- השר לשירותי דת, שהוא יושב ראש הוועדה וכן שני שרים נוספים.
- שני הרבנים הראשיים לישראל.
- שני דיינים מבית הדין הרבני הגדול (נהוג לבחור את הוותיקים שבהם).
- שני חברי הכנסת.
- שני עורכי דין, שנבחרים בבחירות חשאיות על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.
- שתי טוענות רבניות, האחת תמונה על ידי שר המשפטים והאחרת תמונה על ידי השר לשירותי דת.
לפחות אחד מנציגי הממשלה בוועדה, לפחות אחד מנציגי הכנסת בוועדה ולפחות אחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה יהיו נשים. הוועדה תוכל לפעול בהרכב חסר, כל עוד מספר חבריה לא פחת משישה ובהם שני הרבנים הראשיים לישראל.
לדיין ימונה רק מי שהוא אזרח ישראל. מי שבידו אזרחות נוספת נדרש לפעול לביטולה. לא ימונה מי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון. כללים נוספים להסמכת דיינים נקבעות בתקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט"ו-1955.[1] מי שנתמנה לדיין חייב, בטרם ישב בדין, להצהיר בפני נשיא המדינה ובמעמד הרבנים הראשיים לישראל, הצהרה זו: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל, לשפוט את העם משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים".
כהונת דיין תתחיל ביום שהצהיר הצהרת אמונים ולא תסתיים אלא באחת מאלה:
- (1) בצאתו לקיצבה;
- (2) בהתפטרותו;
- (3) בהיבחרו או במינויו לאחד התפקידים שנושאיהם מנועים מלהיות מועמדים לכנסת;
- (4) על-פי החלטת הוועדה לבחירת דיינים;
- (5) על-פי החלטת בית הדין המשמעתי.
בהתאם לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, נציב תלונות הציבור על שופטים מוסמך לדון גם בתלונות על דיינים.
סדרי הדין בבתי הדין הרבניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיא בית הדין הרבני הגדול יהיה הרב הראשי לישראל. בית הדין הרבני הגדול דן בהרכב של שלושה דיינים, אך בעניינים מסוימים די בדיין יחיד. גם בית דין רבני אזורי ידון בשלושה, אך בעניינים מסוימים (שנקבעו בתקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדיין אחד), תש"ן-1990[2]) די בדיין יחיד.
פסק דין של בית דין רבני אזורי ניתן לערעור לפני בית הדין הרבני הגדול. החלטה אחרת של בית דין רבני אזורי ניתנת לערעור לפני בית הדין הרבני הגדול, אם ניתנה רשות לכך מאת דיין של בית הדין הרבני הגדול.
דיין לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעולתם של בתי דין רבניים ומינוי דיינים להם הוסדרה בתקופת המנדט בדבר המלך במועצתו על פלשתינה (א"י). בעקבות הקמת מדינת ישראל עלה הצורך להסדיר זאת בחקיקה, ולשם כך נחקק חוק הדיינים. הצעת חוק הדיינים[3] הוגשה לכנסת השנייה על ידי הממשלה ואושרה ב-16 במאי 1955.[4] בעת דיוני הכנסת בנוגע לחוק הדיינים, עלו מחלוקות רבות הנוגעות ליחס שבין המשפט העברי למשפט הישראלי. מחלוקות אלו התגלעו במיוחד בנוגע לחוק זה כיוון שהוא מגלם בתוכו את הנושאים המהותיים ביותר של ההפרדה בין המשפט העברי לישראלי ואת נקודות ההשפעה שלו דרך הדין האישי וקיומה של מערכת בתי הדין הדתיים בכלל.[5]
מאז חקיקתו ועד ליולי 2021 תוקן החוק 29 פעמים. בתיקון מס' 23 לחוק נקבעו הסמכות לקבוע כללי אתיקה לדיינים והקמתה של ועדת אתיקה.[6]
תיקון מס' 26 לחוק בא לשלב נשים בוועדה לבחירת דיינים: נקבע שבין חברי הוועדה תהיה טוענת רבנית, ולפחות אחד מנציגי הממשלה בוועדה, לפחות אחד מנציגי הכנסת בוועדה ולפחות אחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה יהיו נשים.[7] דברי ההסבר להצעת החוק נימקו זאת: "אף שהנשים הן כ־60% מהציבור שנזקק לשירותי בתי הדין הרבניים, הדיינים כולם הם גברים, ועל כן יש חשיבות גדולה לכך שלכל הפחות בוועדה יינתן להן ייצוג הולם."[8] עם זאת, עם מינויה של איילת שקד לשרת המשפטים, מינוי שהפך אותה אוטומטית ליושבת ראש הוועדה, החליטה הממשלה על העברת תפקיד זה לשר האנרגיה, יובל שטייניץ,[9] ושקד מונתה לחברה בוועדה.[10] יתר סמכויות שר המשפטים לפי חוק זה הועברו לשר לשירותי דת[9] בהמשך הועבר גם תפקיד יושב ראש הוועדה לשר לשירותי דת[11].
בתיקון מס' 29 לחוק הוגדל מספר חברי הוועדה לבחירת דיינים מ-11 ל-13 (מספר השרים בוועדה הוגדל משניים לשלושה, ומספר הטוענות הרבניות הוגדל מאחת לשתיים).[12]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק הדיינים, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק הדיינים, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- אריאל פינקלשטיין, בתי הדין הרבניים: שירות דת או ערכאה שיפוטית?, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020
- שחר אילן, ראיון"בישראל כבר יש מערכת משפט אחת שמתנהלת כמו שטעטל", באתר כלכליסט, 25 באפריל 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט"ו-1955, באתר "נבו"
- ^ תקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדיין אחד), תש"ן-1990, באתר "נבו"
- ^ הצעת חוק הדיינים, תשי"ד-1954, ה"ח 208 מ-28 ביוני 1954
- ^ חוק הדיינים, תשט"ו-1955, ס"ח 179 מ-25 במאי 1955 - החוק המקורי
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 24 374-398: חוק הדיינים, באתר דעת.
- ^ חוק הדיינים (תיקון מס' 23), התשס"ז-2007, ס"ח 2078 מ-18 בינואר 2007
- ^ חוק הדיינים (תיקון מס' 26), התשע"ג-2013, ס"ח 2398 מ-13 ביוני 2013
- ^ הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 26) (ייצוג הולם לנשים בוועדה לבחירת דיינים), התשע"ג-2013, ה"ח הכנסת 501 מ-20 במאי 2013
- ^ 1 2 העברת סמכויות ושטח פעולה - בתי הדין הרבניים, החלטה 180 של הממשלה השלושים וארבע, מ-5 ביולי 2015
- ^ בחירת שרה לחברה בוועדה לבחירת דיינים, החלטה 258 של הממשלה השלושים וארבע, מ-19 ביולי 2015
- ^ העברת סמכויות הנתונות לפי חוק מהשר יובל שטייניץ לשר לשירותי דת, החלטה 19 של הממשלה השלושים וחמש, מ-25 במאי 2020
- ^ חוק הדיינים (תיקון מס' 29), התשפ"א–2021, ס"ח 2921 מ-28 ביולי 2021