חוק הבוררות
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| תאריך חקיקה | 30 ביולי 1968 |
| תאריך חקיקה עברי | ה' באב ה'תשכ"ח |
| גוף מחוקק | הכנסת השישית |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 535, עמ' 184 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד המשפטים |
| מספר תיקונים | 4 |
| נוסח מלא | חוק הבוררות |
| תאריך תחולה | 1 בינואר 1969 |
  | |
חוק הבוררות התשכ"ח-1968 הוא החוק המסדיר את דיני הבוררות בישראל. החוק נחקק בשנת ה'תשכ"ח (1968) על בסיס הפקודת המנדטורית. מכח חוק זה מוסדר מעמד של בתי הדין הפרטיים לממונות.
תולדות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטרת החוק היא עיגון של מערך פתרון הסכסוכים מחוץ לבית המשפט, מערך המביא ליעול והגינות של הפתרונות המוצעים. המגמה של בתי המשפט היא למעט בהתערבות בהכרעות הבוררים ולא לנהל דיונים נוספים במקביל או לאחר פסיקתם, על מנת לשמור על יתרונות ההליך. עד לחקיקת החוק הבוררות פעלה בכוח הפקודה המנדרטורית שנחקקה בשנת 1926 וההייתה העתק כמעט מדויק מחוק הבוררות הבריטי משנת 1889[1]. עקב היותו של החוק מיושן ולא מעודכן היו בו פתחים רבים לשיהוי וסיבוך ההליכים מה שמנע ממנו להיות יעיל וזול ביחס להליך משפטי רגיל[2]. החוק בבריטניה תוקן מספר פעמים אך התיקונים לא יובאו לישראל ועם השנים גדל הפער. בשנת 1968 חוקק החוק החדש כשמטרתו המוצהרת היא לתיקון הליקויים שהתגלו בפקודה והגברה היעילות של מוסד הבוררות.
בשנת 1974 תוקן החוק לראשונה ונוספו לו מספר תוספות המחילות את חוק הבוררות גם על בוררות חוץ אשר חלה עליה אמנה שישראל צד לה[3]. לאחר מכן החוק תוקן עוד 3 פעמים בשנים: ה'תשס"ט-2008[4], ה'תשע"ח-2018[5] וה'תשע"ט-2018[6].
מבנה החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוק בנוי משבעה פרקים:
- פרק א': פרשנות. החלק כולל סעיף ובו הגדרות למושגים המופיעים בחוק.
- פרק ב': הסכם בוררות. הפרק מסדיר מה מוגדר כהסכם בוררות.
- פרק ג': מינוי בורר והעברת בורר מתפקידו. בפרק זה מפרט החוק את הליך המינוי של הבורר, בין על ידי הצדדים ובין על ידי בית המשפט, וכן עוסק בסוגיית העברת בורר מתפקידו.
- פרק ד': מהלך הבוררות. בחלק זה מפורטות סמכויות הבורר לניהול ההליך, דרכי זימון עדים, הסתייעות בבית המשפט וכדומה.
- פרק ה': פסק הבוררות. הפרק מסדיר את אופן חתימת פסק הדין של הבורר ואישורו בבית משפט. כמו כן הפרק עוסק בתיקון או ביטול פסק בוררות וכן ערעור עליו בפני בית משפט.
- פרק ו': חיובי הבורר ושכרו.
- פרק ז': הוראות שונות. הפרק דן במספר נושאים כגון: סמכויות הרשם, ערעור, שמירת דינים והוראות מעבר.
במסגרת התיקון השני לחוק בשנת 2008 הוכנסו תיקונים שונים לחוק וביניהם שתי תוספות לאחר פרקי החוק. התוספת הראשונה לתחילת פרק ב' ומפרטת על הליך הבוררות ואופן ניהולו. התוספת השנייה לפרק ה' מביאה פרטים נוספים על הליך הערעור.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי גורן, בוררות, בהוצאת נבו (2018).
- סמדר אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל.
- דפנה קפליוק, בוררות ושפיטה - על מקום הבוררות במערכת המשפט (2008).
- ישראל שמעוני, דיני בוררות - אופק חדש בבוררות, בהוצאת בורסי (2009, מהדורה שלישית 2019)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק הבוררות, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נוסח פקודת הבוררות, מתוך חוקי ארץ ישראל, מיום 16 במרץ 1926.
- ^ פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל, עמ' 3 (מהדורה שלישית, 1991).
- ^ תיקון לחוק הבוררות, תשל"ד-1974. פורסם בספר החוקים 737, כ' בתמוז תשל"ד, 10.7.1974.
- ^ חוק הבוררות (תיקון מס' 2), תשס"ט-2008. פורסם בספר החוקים 2186, י"ד בחשון תשס"ט, 12.11.2008.
- ^ חוק הבוררות (תיקון מס' 3), תשע"ח-2008. פורסם בספר החוקים 2707, כ"ו באדר תשע"ח, 13.3.2018.
- ^ חוק הבוררות (תיקון מס' 4), תשע"ט-2018. פורסם בספר החוקים 2760, כ' בכסלו תשע"ט, 28.11.2018.