חוסייניה
חוסייניה (בערבית: حسينية) (בפרסית: حسینیه یا هیئت) הוא מבנה המהווה אולם קהילה לטקסי הנצחה מוסלמים שיעים תריסריים, במיוחד למנהגים הקשורים לאבל מוחרם (ערבית: عَزاءُ مُحَرَّمُ).[1] וטקסי הנצחה אחרים של השיעים. חוסייניה שונה ממסגד. השם בא מחוסיין בן עלי, השלישי מבין שנים עשר האימאמים ונכדו של הנביא האסלאמי מוחמד.[2] חוסיין נהרג בקרב כרבלא ב-10 באוקטובר 680 לספירה בתקופת שלטונו של עביד אללה בן זיאד (בערבית: عُبَيْدِ اللَّهِ بْنِ زِيَادٍ). השיעים מציינים את מות הקדושים שלו מדי שנה בעשוראא, היום העשירי למוחרם. ישנם גם טקסים נוספים המתקיימים במהלך השנה בחוסייניות, כולל הנצחות דתיות שאינן קשורות לעשוראא.[3] או לתפילת יום השישי.
.jpg)
בדרום אסיה מכונה חוסייניה בשם כאימאמברה, אימאמברגה או אשורקנה. באפגניסטן ובמרכז אסיה, המבנה נקרא בשם טאקאיאנה. במדינות המפרץ הפרסי נפוץ השם מאתם (בערבית: مأتم).
מתקופת שלטון השושלת הספווידית באיראן, כאשר השיעים החלו לערוך את טקסי הדת והאבל בגלוי וטקסים שעד אז נערכו במעברים או מקומות לא רשמיים שימשו את הקהילות הדתיות החלו להיערך במבנים יותר מוסדרים ואז החוסייניה החלה לשמש את נחלת הכלל. לכל חוסינייה היו כמה דוכנים (או חדרים) וארקדות, בגדלים גדולים וקטנים. גם בהרבה סמטאות ורחובות, בימים טרם העשוראא, צבעו השיעים את הקירות והגגות והאירו אותם באורות הצבעוניים. בתקופת השושלת הזנדנית, נבנו תקאיא (לשון רבים של תקיה, בפרסית: تکیه) רבים וגדולים יותר ונבנו במות בגובה של מטר מהרצפה, כדי להדגיש ולהאדיר את תצוגות התעזיה. הוצאות החוסיין מסופקות על ידי תרומות והקדשות צדקה.[4][5]
במחצית השנייה של המאה ה-19, השיעים בעיראק החלו לבנות את חוסייניות כמוסדות דתיים ותרבותיים כמו תקאיא, מבנים המשמש למטרה דומה ונפוצים באיראן, כדי לקיים טקסים דתיים, במיוחד אבלו של חוסיין, ומסיבה זו הם קראו למבנים אלו על שמו.
החוסייניות משמשים כיום לתנחומים כמו גם לחתונות כמו יום השנה למסע הלילי של מוחמד ועיד אל-ע'דיר (בערבית: عید الغدیر). בחוסייניות רבות רבים מתקיימים גם מפגשים המוקדשים לשיעורים ודרשות על בסיס שבועי, המועברים על ידי הדרשן, ובהם הוא מעלה סוגיות חברתיות, היסטוריות וספרותיות, פרשנות של הקוראן ונושאים משפטיים.
על פי האסלאם הסוני, מקום הפולחן הלגיטימי היחיד באסלאם הוא מסגד, שכן טקסי האסלאם לקוחים ממקורות הקוראן והסונה של הנביא מוחמד, ומכיוון שהחוסייניות הם ביטוי חדש ששני המקורות לא הזכירו, אסור לבנות אותם, והטקסים שמתקיימים בהם אינם לגיטימיים. על אף שלחוסיין ומשפחת הנביא מעמד חשוב באסלאם, הם גורסים כי השיעים מגזימים באהבתם זו במידה שהיא סותרת את תורתו הנכונה של האסלאם.[6]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Juan Eduardo Campo (1 בינואר 2009). Encyclopedia of Islam. Infobase Publishing. pp. 318–. ISBN 978-1-4381-2696-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Marafi, Najebah (29 בספטמבר 2012). The Intertwined Conflict: The Difference Between Culture and Religion. Xlibris Corporation. ISBN 978-1477128367.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Hussainiahs and Takkiahs". mashreghnews.ir.
- ^ Ansari Qomi. Iran's endowments in Iraq, ( موقوفات ايرانيان در عراق), vol 2. pp. 74–82.
- ^ Ebrahimnegad Shirvani, Pourabbas, Mahbubeh-sadat, Ata (12 באפריל 2017). "The Role of Ashura rituals and post-Ashura days in spiritual health through promoting religious-oriented normal behavior: A practical model". Journal of Pizhūhish Dar Dīn Va Salāmat. 3 (2): 115–122.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "حكم-حسينيات-الرافضة-والذباىح-التي-تذبح-بهذه-المناسبة". אורכב מ-המקור ב-2020-05-12.