חומת סוגרים
חומת סוּגרים היא מערך הגנתי המורכב משתי חומות, חיצונית ופנימית. בתוך החלל הריק שבין החומות הוצבו קירות חוצצים, במטרה ליצור חדרים. לתוך החדרים הייתה גישה מדלתות תוך-עירוניות. החדרים הפנימיים שימשו כחדרי אחסון, או מגורי חיילים בעתות שלום. בעתות מלחמה מולאו בעפר וכך ספקו לעיר הגנה רבה יותר מכל חומה מוצקה. כמו כן, מבנן הפשוט הנמיך את מחיר בנייתן. לתוך החומה לרוב הוכנסו מגדלים רבים שרוחבם עלה על רוחב החומה. נוסף למגדלים, שולבו בחומה שערי תאים.
המוקדמות במערכות הללו נמצאו בתל אל פול, כנראה אתר "גבעת שאול", לקראת תום תקופת הברזל I. מופעים מוקדמים נוספים של חומת הסוגרים בני המאה העשירית נמצאו גם בנחל ארנון (מואב הקדומה), העי (א-תל), המצפה (א-נצבה ליד רמאללה), גבעון ומכמש (חרבת א-דווארה). מאוחר יותר, בתקופת הברזל II, הפכה החומה לאופיינית עבור ערי המלכות החשובות כמגידו, גזר וחצור. היא ממשיכה להופיע באופן בולט במאות ה-8 וה-7 לפני הספירה. יגאל ידין שיער כי בניין החומות הללו היה חלק יחיד במינו ממפעל הבנייה של המלך שלמה, כפי שמתואר במלכים א', ט', ט"ז : "...לִבְנוֹת...וְאֶת-חָצֹר וְאֶת-מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר".
ארכאולוגים מאוניברסיטת תל אביב שללו את התיקוף של ידין לגבי מערכות הגנה שכאלו, ובייחוד שערי תאים, באתרים דוגמת אשקלון. הארכאולוגים ישראל פינקלשטיין ודוד אוסישקין תיארכו את מרבית מרכיבי השכבה המכילה את השער התאי במגידו למאה התשיעית לפנה"ס. היותה של מגידו המפתח לחקר ארכאולוגיית הממלכה המאוחדת משפיע על תארוכי בניין החומות.
ארכאולוגים אחרים כמו עמיחי מזר טענו שאי אפשר לאשש בוודאות את התיאוריה של ידין, אולם מאידך הממצאים לא החלטיים מבחינת תארוך כדי לשלול אותה על סף. לכן לדעתם אף היום ניתן להחזיק בדעה זו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ידין יגאל, חצור, הוצאת ספריית מעריב והאוניברסיטה העברית, 1975.
