חוזה למניעת התאבדות
חוזה למניעת התאבדות הוא חוזה המכיל הסכמה שלא להתאבד.[1]
חוזים אלו היו בשימוש לאורך ההיסטוריה על ידי אנשי מקצוע מתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, שהתמודדו עם לקוחות דיכאוניים בעלי מחשבות אובדניות.[2]
בדרך כלל, בחוזה מהסוג הזה, מתחייב הלקוח לדבר עם איש המקצוע, לפני ביצוע כל החלטה שלו להתאבד. עם זאת, חוזים למניעת התאבדות הוכחו כלא יעילים.[3][4]
חוזים כאלו "עשויים למעשה להגביר את הסכנה בכך שהם מספקים לפסיכיאטרים תחושת ביטחון מזויפת, ובכך להפחית את ערנותם הקלינית",[5] או עלולים להכעיס את הלקוחות.[6]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ התערבות עם מטופל אובדני - נייר עמדה – ויקירפואה, באתר www.wikirefua.org.il
- ^ Simon, R. I. (1999), "The suicide prevention contract: clinical, legal, and risk management issues", Journal of the American Academy of Psychiatry and the Law Online, J Am Acad Psychiatry Law, 27 (3): 445–450
- ^ Ng, C. W. M., How, C. H., & Ng, Y. P. (2017). Depression in primary care: assessing suicide risk. Singapore Medical Journal, 58(2), 72–77. http://doi.org/10.11622/smedj.2017006
- ^ MC Miller; DG Jacobs (1998), "Talisman or Taboo: The Controversy of the Suicide-Prevention Contract", Harvard Review of Psychiatry, 6 (2): 78–87, doi:10.3109/10673229809000314, PMID 10370451
- ^ The "Suicide-Prevention Contract": A Dangerous Myth, vol. 38, Psychiatric News, 18 ביולי 2003, p. 3
{{citation}}: (עזרה) - ^ LM Range; C Campbell; SH Kovac (2002), No-suicide contracts: An overview and recommendations (PDF)
